1

ביום 8.9.16 גזרתי על הנאשם ששה חודשי מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות, פיצויים לנפגע העבירה בסך 15,000 ש"ח וקנס. בגזר הדין הוריתי כי הפיצויים ישולמו עד ליום 1.12.16. ביום 5.12.16 הגיש ב"כ הנאשם לדחות בקשה את מועד תשלום הפיצויים, באופן שישולמו לאחר סיום ריצוי עבודות השירות ולחלק את הסכום לתשלומים. הנימוק לבקשה היה מצבו הכלכלי של הנאשם, אשר נטען כי אינו יכול לעמוד בתשלום הפיצויים. הבקשה הוגשה ללא תגובת המאשימה, ועל כן הוריתי למאשימה לברר עמדתו של נפגע העבירה - ונמסר כי נפגע העבירה מתנגד לדחיית התשלום.

דין הבקשה להדחות.

בגזר הדין פרטתי בהרחבה את הנזקים שנגרמו לנפגע העבירה בשל מעשיו של הנאשם, ולא אאריך ואחזור על אשר אמרתי. מצבו של נפגע עבירה אינו אמור להיות גרוע משל נושה אחר, ואין סיבה שימתין עוד למעלה מחצי שנה עד לקבלת הפיצוי בגין הנזקים אשר גרם לו הנאשם. בודאי שאין סיבה מדוע יפרסו הפיצויים לתשלומים.

2

יתרה מכך, בבקשה נטען באופן כללי כי הנאשם נמצא במצב כלכלי קשה, אך לא צורפה לבקשה כל ראיה ממנה עולה כי אינו יכול לעמוד בסכום הפיצויים. גם לא עלה כל פירוט אילו מאמצים עשה הנאשם להשיג את סכום הפיצויים.

בשולי הדברים אומר, כי בגזר הדין נתנה ארכה של כמעט שלושה חודשים לתשלום הפיצויים. לא ראיתי כל סיבה מדוע הוגשה הבקשה לאחר מועד התשלום, וללא תגובת המאשימה (ומפניית המאשימה מיום 12.12.16 עולה, כי התנגדותה של המאשימה לבקשה היתה ידועה לב"כ הנאשם, והיה מקום לתת לה ביטוי בבקשה). אבהיר, כי לא דחיתי את הבקשה בשל מועד ואופן הגשתה, אך ראיתי להתייחס לכך.

לאור האמור למעלה דוחה הבקשה.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ז, 14 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.