בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עתפ"ב 38729-04-18 אברהים נ' מדינת ישראל

לפני

כבוד השופטת חנה מרים לומפ

המערער
באמצעות עו"ד ג'יאת נאסר

עמירה אברהים

נגד

המשיבה
באמצעות עו"ד אסף שטרן

מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט פאול שטרק) מיום 18.4.18 בב"נ 65763-12-16 (להלן: בית משפט קמא) במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המערער להארכת מועד ביצוע צו הריסה מנהלי שהוציאה המשיבה מיום 27.11.16. כן נקבע שמניין הימים לביצוע צו ההריסה המנהלי יחל ביום 23.4.18 (להלן: ההחלטה).

רקע

1. ביום 27.11.16 הוציאה המשיבה, בהתאם לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), צו הריסה מנהלי (להלן: הצו) למבנה בשכונת אלמונטטר הממוקם בצור בהאר בירושלים בנקודת ציון 223385:626040.

2. הצו הודבק על המבנה ביום 4.12.16.

3. ביום 26.10.17, המערער הגיש בקשה לביטול הצו לבית המשפט קמא ובעקבותיה, עוכב ביצוע הצו.

4. ביום 11.12.17 בית המשפט קמא דחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי וקבע, כי המערער רשאי להרוס בעצמו את הנכס עד ליום 4.1.18 ולאחר מועד זה, המשיבה תהיה רשאית לבצע את ההריסה כאשר מניין 30 הימים יחל ביום 5.1.18.

5. על החלטה זו, הוגש לבית משפט זה ערעור במסגרת ע"פ 9345-01-18. לאחר דיון שהתקיים לפניי ביום 15.1.18, ולאחר שהצדדים שמעו את הערות בית משפט, ב"כ המערער חזר בו מטענותיו בדבר תוקפו של הצו, תוך שמסר כי בכוונתו להגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה המנהלי. על כן, ביקש אורכה של 90 יום על מנת שתוגש הבקשה וכן מטעמים הומנטריים, בשל חודשי החורף. הערעור נדחה ונקבע, כי מניין הימים לביצוע צו ההריסה המנהלי יחל ביום 15.4.18.

6. ביום 12.4.18, המערער הגיש בבית משפט קמא (כבוד השופט פאול שטרק) בקשה דחופה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה המנהלי. ב"כ המשיבה השיב בכתב על בקשתו בהתאם להוראות בית משפט קמא, ולאחר מכן ב"כ המערער השיב לתגובת ב"כ המשיבה, כך שלא התקיים דיון בבית המשפט קמא בבקשה זו.

7. ביום 18.4.18, דחה בית המשפט קמא את הבקשה והורה כי מניין הימים לביצוע הצו יחל ביום 23.4.18.

החלטת בית המשפט קמא

8. בית המשפט קמא דן בכל הטענות שהעלה המערער ובהחלטתו המפורטת והמנומקת לא מצא עילה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי, הכל כפי שיפורט בהמשך הדיון בעניין כל טענה בנפרד.

9. בית המשפט קמא דחה את הבקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי לגופו של עניין נוכח מיצוי ההליכים בערכאה הראשונה וערכאת הערעור ביחס למתן הצו. בדחיית טענות המערער הפך הצו לחלוט. ערכאת הערעור קבעה מועד תחילת מניין הימים לביצוע הצו החל מיום 15.4.18, בשל טעמים ההומניטריים ולא על מנת לאפשר למערער להכשיר את הנכס או להתחיל בהליך להכשרתו.

10. בית המשפט קמא דחה את טענות המערער ביחס להליך התכנוני בשכונת צור באהר שעה שאינן רלוונטיות לביצוע צו הריסה מנהלי שהוא, כאמור, חלוט והבקשה מהווה למעשה מעין ערעור על החלטה שכבר דנה בכל נסיבות המקרה ובטענות ב"כ המערער על ידי שתי ערכאות שיפוטיות.

11. בית משפט קמא הפנה בהחלטתו להחלטות בית המשפט המחוזי בחיפה, שם עלו טענות דומות לטענות שהעלה ב"כ המערער כאן (ר' עפ"א 63269-01-17 מסרי נ' מד"י [פורסם בנבו] (27.7.17), עפ"א 4784-06-17 עלאוי נ' ו' מקומית עירון [פורסם בנבו] (30.7.17)). בשני המקרים קבע בית המשפט המחוזי, כי המערער לא הוכיח שהמקרה ממלא אחר התנאים שנקבעו בחוק, כיוון שהתוכנית הכוללת טרם הופקדה ותוכנית מפורטת עדיין אינה קיימת, כך שלא ניתן לדעת כלל אם הבנייה תימצא במקום התואם את התוכנית ואם ניתן יהיה לקבל עבורה היתר. על כן נדחו הבקשות למתן ארכה. בית משפט קמא קבע, כי החלטות אלה יפות לענייננו וקובעות הלכה המנחה את בית המשפט בעניין זה. כך שאף בענייננו, בהעדר הליך תכנוני מתקדם, המהווה תנאי מתלה, בטרם בית המשפט ישקול אופק תכנוני, כעילה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, לא ניתן להורות על הארכת הצו. עוד הוסיף בית המשפט קמא, כי ההלכה הברורה עליה חזר בית המשפט העליון שוב ושוב לפיה עיכוב ביצוע צו הריסה בשל סיכויים להכשרת הבנייה יינתן רק כאשר קיים "אופק תכנוני", הפרשנות שניתנה למושג זה היא מצומצמת. כלומר, ה"אופק" צריך להיות קרוב וברור. נפסק, כי על מבקש הארכה להראות שהיתר הבנייה, אשר יכשיר את הבנייה הבלתי חוקית נמצא ב"הישג יד" ואף "בהישג יד מידי". בית משפט קמא הפנה בעניין זה לרע"פ 4007/14 ספיר קדמת עדן בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.6.14).

12. עוד קבע בית המשפט קמא, כי אין מקום להאריך את ביצוע הצו המנהלי עד לסיום ההליכים בעתירה המנהלית שהוגשה על ידי המערער לגבי חוקיות סירוב העירייה למתן היתר בנייה בהתאם לתוכנית המנדטורית RJ5. הרי שאף אם תתקבל העתירה במלואה, אין בכך כדי להביא לביטול הצו מושא הליך זה. כן עולה מתשובת עירית ירושלים לפנייתו של ב"כ המערער, כי תכנית זו אינה חלה בירושלים והעירייה אינה מנפיקה היתרי בנייה מכוח תכנית זו.

13. עוד דחה בית המשפט קמא את הטענה, כי יש להיעתר לבקשה מטעמים הומניטריים שעה שהצו הוצא לפני למעלה משנה וחמישה חודשים וניתן די והותר זמן למערער להתארגן לקראת ביצוע הצו וכבר נתנה ארכה בבית המשפט המחוזי עד לחודש מאי 2018 בשל חודשי החורף הקרים.

14. לסיום, בית המשפט קמא קבע , כי מניין 30 הימים לביצוע הצו יחל מיום 23.4.18.

15. על החלטת בית המשפט בבקשה זו נסב הערעור דנן.

טענות הצדדים

16. בהודעת הערעור תקף ב"כ המערער את החלטת בית המשפט קמא. תחילה, העלה טענה מקדמית בהקשר לדחיית הבקשה להארכת מועד על ידי בית משפט קמא מבלי לקיים דיון בפניו בבקשה במעמד הצדדים ואפילו מבלי להתייחס לעיקר טענות המערער לגבי ההליך התכנוני, אלא רק בהסתמך על כתבי הטענות. לדידו, מדובר בהליך פלילי כאשר הכלל הוא קיום דיון והחריג הוא החלטה על פי כתבי הטענות ללא דיון, כך שבית המשפט נדרש לנמק מדוע הוא מכריע בבקשה מבלי לקיים דיון.

17. ב"כ המערער הפנה לתקנה 4 לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשה לעניין צו הריסה מינהלי) תש"ע- 2010 (להלן: תקנות התכנון והבנייה) לפיה, בהעדר נימוקים מיוחדים, יש לקיים דיון במעמד הצדדים. בית משפט קמא לא נימק מדוע לא ראה לקיים דיון בבקשה, הנמקה זו צריכה להתייחס הן לסיבות שהניעו את בית המשפט להכריע בבקשה ללא קיום דיון והן לגופה של ההחלטה, האם להאריך את מועד הביצוע אם לאו. לפיכך, סבר כי דין ההחלטה להתבטל. הוא הפנה לפסיקה לתמיכה בטענותיו בה נקבע שבבקשה מסוג זה יש לקיים דיון במעמד הצדדים.

18. עוד טען ב"כ המערער, כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו כי ההתקדמות בהליך התכנוני איננה רלוונטית כלל לגבי הבקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה המנהלי, נוכח מיצוי ההליכים בערכאה הראשונה וערכאת הערעור ביחס למתן הצו, שבדחיית טענות המערער הצו הפך חלוט. כן טען, שבית המשפט קמא התעלם מההחלטות הקודמות שלו עצמו ושל שופטים אחרים בעניין שכונת צור באהר בהם האריכו את המועד לאור ההתקדמות התכנונית שנעשתה.

19. לגופו של עניין, ב"כ המערער שב על טענותיו בבקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה לפני בית המשפט קמא וטען להתקיימותן של מספר אפשרויות להכשרת המבנה ולקבלת היתר הבנייה בקרוב: הראשונה- אפשרות מתן היתר בניה לפי התוכנית המנדטורית RJ5, העיריה סירבה לפתוח תיק בבקשה וחוקיות סירוב העיריה מצויה בפני בית המשפט המחוזי בהליך עתירה. השניה- אישור תוכנית האב לשכונת צור באהר, אשר לטענת ב"כ המערער, קבעה איזור זה למגורים והעירייה מתכוונת לקדם את תכנון השכונה והתוכנית אמורה להכשיר את הבתים בשכונה ואף את הבית של המערער. עוד הפנה לבתים אחרים בשכונה אשר תלויים ועומדים נגדם צווי הריסה, אשר הוארכו, כך שאי מתן ארכה למערער בניגוד לתושבים אחרים בשכונה שקיבלו אורכה לאור ההתקדמות התכנונית יגרום להפלייתו לרעה ביחס לתושבים אחרים בשכונה. השלישית - באמצע החודש יחל חג הרמדאן אשר בסופו חג איד על פיטר. הריסת הנכס טרם חודש הרמדאן ולפני החג יותיר את המערער ומשפחתו ללא קורת גג. לפיכך טען, כי מטעמים הומניטאריים יש להימנע מביצוע הצו בתקופה זו.

20. בדיון לפניי, ב"כ המערער שב על טענותיו בהודעת הערעור וטען לפגמים בהליך קבלת ההחלטה ובהחלטה עצמה. כך שאם היה מתקיים דיון בבית משפט קמא אזי בית המשפט היה מקבל מידע על ההליך התכנוני. הוא הצהיר לבית המשפט, כי האפשרות האופטימית לקבלת היתר היא שלושה חודשים. עוד הוסיף וטען, שהחלטת בית משפט זה בהליך הקודם לא קבעה כי ניתנה הארכה לביצוע צו ההריסה המנהלי לעוד שלושה חודשים משום "צרכי התארגנות בלבד" ונימוק זה לא עולה מפרוטוקול הדיון.

21. בדיון שלפניי, ב"כ המשיבה שב על טענותיו בבית המשפט קמא וטען, כי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 15.1.18 קבע כי הצו ייכנס לתוקף לאחר שלושה חודשים, היינו ביום 15.4.18 נוכח תקופת החורף, כך שעמדו למערער שלושה חודשים להתארגן על מנת לפנות את המבנה או להגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה המנהלי, אולם הוא הגיש את הבקשה רק יומיים טרם כניסת הצו לתוקף.

22. עוד טען ב"כ המשיבה, כי גם הטעמים ההומניטריים להם טען המערער כבר שוקללו בהחלטת בית המשפט המחוזי, עת שקבע ארכה לביצוע הצו בשל החורף ששרר בעת מתן ההחלטה.

23. כן טען ב"כ המשיבה, כי המערער לא הוכיח שההיתר הוא ב"הישג יד" ולא הוגש תצהיר בעל מקצוע להוכחת הדבר. אשר לתוכנית המנדטורית היא מקודמת מזה 10 שנים.

24. אשר לטענה המקדמית ב"כ המשיבה טען, כי אין חובה לקיים דיון וקיום דיון מבקש מי שמטרתו היא למשוך את הזמן. לדידו, החוק קובע מפורשות כי אין חובה לקיים דיון. בית המשפט קמא קבע, כי הנימוקים להם טען ב"כ המערער לא רלוונטיים, זאת משום שב"כ המערער לא הוכיח כי קיים היתר בהישג יד. בית משפט קמא קבע, כי אין היתר בהישג יד, כך שאין מקום לארכה. למרות זאת ניתנה למערער האפשרות להגיש ערעור, על אף והיה מקום לדחותו מיד. כמו כן, גם העתירה המנהלית ביחס לתוכנית המנדטורית שאינה תקפה, לא תתברר בתוך שלושה חודשים.

דיון והכרעה

25. לאחר עיון בהחלטת ביהמ"ש קמא, בכתבי הטענות ובטענות שבכתב ובע"פ בהליכי ערעור זה - לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

26. אפתח בטענה המרכזית שבערעור, לפיה חייב היה ביהמ"ש קמא לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשת המערער להארכת מועד לביצוע צו ההריסה המנהלי.

האם היה על בית משפט קמא לקיים דיון בבקשה

27. כמפורט לעיל, למערער אין טענה בדבר תקפותו של הצו ובקשתו היתה כי יוארך המועד לביצוע הצו.

28. ב"כ המערער סומך את טענתו בדבר חובתו של בית משפט קמא לקיים דיון בבקשה להארכת מועד לביצוע הצו במעמד הצדדים,על האמור בתקנה 4 לתקנות התכנון והבניה הקובעת כדלהלן:

"4 (א) בקשה להארכת מועד לביצוע צו תוגש לביהמ"ש שדן בבקשה לביטול הצו, ככל שהוגשה, ותצורף לה תגובה בכתב של המשיב לבקשה.

(ב) החליט בית המשפט כי הבקשה אינה מצריכה דיון במעמד הצדדים, יכריע בבקשה

בהחלטה מנומקת בכתב.

(ג) החליט בית המשפט שהבקשה מצריכה דיון במעמד הצדדים, יקבע את הדיון, ככל

שניתן, בתוך פרק זמן קצר, ולא יאוחר משבעה ימים ממועד הגשת הבקשה.

(ד)....".

תקנה 3 לתקנות התכנון והבנייה קובעת כדלהלן: "דיון בבקשה לביטול צו או בבקשה לעיכוב ביצוע צו יתקיים, בתוך שבעה ימים ממועד הגשת הבקשה".

29. כלומר, מן התקנות עולה, כי הן מחייבות קיום דיון במעמד הצדדים בבקשות לביטול צו או לעיכוב ביצועו (תקנה 3), אך אינן מחייבות את בית המשפט לקיים דיון במעמד הצדדים, בבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי (סעיף 4(ב) לתקנות), הוא ההליך בו עסקינן.

30. בע"פ 7138/15 פרופ' דרור צוקרמן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב-יפו (פורסם בנבו, 03.11.2015) עמד בית המשפט העליון על האבחנה המהותית בין שני ההליכים והסביר, כי החובה לקיים דיון במעמד הצדדים חלה רק בבקשה לביטול הצו המינהלי, להבדיל מהארכת המועד לקיומו:

"...עם זאת, אני סבורה שבכל הנוגע לשאלה שבפניי כלל לא מתעוררת סתירה כאמור, שכן גם על-פי התקנות חלה חובה לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע מן הסוג שהוגשה לבית המשפט המחוזי בענייננו. זאת, להבדיל מבקשה להארכת מועד לביצוע צו, כפי שאסביר להלן...ניתן אם כן לראות, כי החריג הקבוע בתקנות בכל הנוגע לחובה לקיים דיון במעמד הצדדים מתייחס לבקשות להארכת מועד לביצועו של צו, בעוד על בקשות לעיכוב ביצוע או לביטולו של צו הריסה מינהלי חלים הכללים הרגילים, בהתאם לאמור בסעיף 250 לחוק התכנון והבניה, כמתואר לעיל. שאלת החובה לקיים דיון בבקשה להארכת מועד - שמאפייניה שונים לכאורה - אינה בפניי".

בית המשפט העליון מתייחס בפסק דין זה לפסיקה אחרת שבה אף אושרה החלטה שהתקבלה ללא דיון במעמד הצדדים, בבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי על מנת למנוע שיהוי וגרירת הליכים, וקובע את הדברים הבאים, הרלוונטיים גם לענייננו:

"...במבט כולל יותר יש להבין החלטה זו, כמו גם את ההקלה בתקנות בכל הנוגע לקיום דיון בבקשות להארכת מועד לביצוע צווי ההריסה, בהקשר הרחב של תכליתו של צו ההריסה המינהלי - "למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן"... על כן, במקרים שבהם מתרשם בית המשפט כי נעשה ניסיון לפתוח מחדש הליכים שנסתיימו זה מכבר והחלטות חלוטות מקדמת דנא, דומה כי הכף תיטה לעבר זירוז ההליך, וזאת אף באמצעות דחיית בקשה לעיכוב ביצוע על הסף..."

31. לדידי, אמנם טוב היה עושה בית משפט קמא לו נימק מדוע בחר ליתן החלטה בכתב, וזאת לאור לשון תקנה 4 "החליט בית המשפט כי הבקשה אינה מצריכה דיון במעמד הצדדים", כלומר, עליו להחליט באופן פוזיטיבי כי אין צורך בדיון. ברם, אין חובה על בית משפט קמא, לקיים דיון במעמד הצדדים, הן נוכח האמור בתקנות, והן נוכח האמור בפסיקת בית המשפט העליון. יתרה מזו, לא רק שאין חובה, הברירה הראשונה שמציב המחוקק בתקנה היא שלא לקיים דיון, הברירה הבאה היא קיום דיון. מכל מקום, בית משפט בחר בדין שלא לקיים דיון, שכן אין צורך בבירור עובדתי המצריך דיון, ומלוא הטענות נפרשו לפניו. יוער, כי המערער לא ביקש לקיים דיון במעמד הצדדים, ומסר תשובה בכתב לטענות המשיבה ביודעין, כי החלטה תינתן על בסיס טענות בכתב, שכן כפי שעולה מהסיפא לתשובתו, בסעיף 84, שם ביקש כי ככל שבית המשפט ידחה את בקשתו, תינתן ארכה קצרה לביצוע הצו, על מנת שיהא בידו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.

32. לא זו אף זו, לדיון במעמד הצדדים בבית משפט קמא, בנסיבות הבקשה, לא היה כל תרומה משמעותית לצורך מתן ההחלטה, אלא שדיון במעמד הצדדים בבקשה זו היה גורם לעיכוב בהליך ביצוע צו, כאשר המטרה בעצם הגשת הבקשה להארכת המועד לביצוע הצו המנהלי, אינה אלא סיכול ביצוע הצו הלכה למעשה. בסופו של יום בית משפט נימק היטב את החלטתו, כנדרש בתקנה 4, ועל כן אין מקום להשיב את הדיון לבית משפט קמא על מנת לקיים דיון בבקשה.

33. נוכח האמור, דין טענה זו להידחות.

האם הבקשה להארכת מועד לביצוע הצו הוגשה כדין

34. תכליתו של צו ההריסה המנהלי, היא לאפשר לרשויות להתמודד, במהירות וביעילות עם תופעת הבנייה הבלתי חוקית ומניעת "קביעת עובדות בשטח" נוכח ריבוי עבירות הבנייה והיקפן ללא מעורבות של בית המשפט. הצורך להוציא צווי הריסה מנהליים מתעורר לעיתים תכופות והקושי להרוס מבנים כאלה לאחר שהבנייה הושלמה והמבנים אוכלסו, גדול מאשר הקושי להרוס מבנה בתחילת בנייתו, טרם אוכלס. מכאן, שיש לאכוף צו הריסה מנהלי, במיוחד כאשר נדחתה בקשה לביטולו שהוגשה לבית המשפט קמא, במהירות, בסמוך לאחר שהפך סופי, שכן דחיות בביצוע הצו עלולות להביא לפגיעה במטרת הוצאת צווים מנהליים להריסת בנייה בלתי חוקית ואף להפוך מבנים בלתי חוקיים ל"עובדה מוגמרת". לפיכך, קיים אינטרס כי זכות הטיעון וההשגה לגבי צו הריסה מנהלי תקויים ביעילות ובמהירות. ראו: רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא, (מיום 14.6.15) שם נקבע:

"המהירות הנדרשת בביצועו של צו ההריסה המנהלי נובעת בראש ובראשונה מהאינטרס הציבורי המצדיק מלכתחילה את הוצאת הצו - אכיפתם של דיני התכנון והבניה "בזמן אמת" באופן שלא יאפשר עבריינות בניה באמצעות קביעת עובדות בשטח, שאם לא כן ניתן היה להסתפק בהליכים משפטיים רגילים כנגד בניה בלתי חוקית...".

"... משהוצא צו הריסה מנהלי החלטה על ביטולו או על דחיית המועד של ביצועו אינה אמורה להתקבל בנסיבות רגילות. אי-ביצוע של צו הריסה מנהלי או דחייה נמשכת של ביצועו חותרים תחת המטרה שלשמה הוא הוצא - טיפול מהיר בעבריינות בניה - ומעבירים מסר בעייתי בכל הנוגע לאכיפה ולשלטון החוק. ניתן אפוא לומר שההחלטה לעשות כן צריכה להיות מבוססת על טעמים מיוחדים".

35. כפועל יוצא מכך, קבעו התקנות כי בקשה להארכת מועד לביצוע צו או לביטולו יש להגיש בסד זמנים קבוע ומוגבל, ועל הבקשה לענות על מספר דרישות שכל מטרתן היא לייעל את הדיון בבקשות ועל מנת שבקשות אלה תוכרענה במהירות המתבקשת ולא תיווצר סחבת בדיון בהן. לפיכך, מקום שבית המשפט מוצא כי הבקשה אינה ממלאת אחר הוראות התקנות רשאי הוא לדחות את הבקשה על הסף.

36. תקנה 6 לתקנות התכנון והבניה קובעת כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".מצאתי, כי הבקשה בענייננו לוקה בפגמים, בכך שאינה מקיימת אחר הוראות התקנות במספר עניינים ואלה הם:

מועד הגשת הבקשה - הבקשה הוגשה שלושה ימים לפני מועד ביצוע הצו מקום שתקנה 2(א)(2)לתקנות התכנון והבניה קובעת, כי הבקשה תוגש עד 7 ימים לפני מועד ביצוע הצו; הבקשה לא נתמכה בתצהיר בעל מקצוע באשר לסיכויי קבלת ההיתר ולא צורפו המסמכים הנוגעים לעניין, בניגוד להוראות תקנה 2 (ג) לתקנות התכנון והבניה; בנוסף, לא צורפה תגובה בכתב מטעם המשיבה לבקשה להארכת מועד כנדרש בתקנה 4(א) לתקנות התכנון והבניה. די היה בפגמים אלו כדי לדחות את הבקשהעל הסף.

37. יצויין, כי בית משפט קמא יכול היה לדחות את טענות המערער על הסף, אך בחר לפנים משורת הדין להתייחס לבקשה גופה, ועל כן אף אתייחס לטענות גופן.

האם היה מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד לביצוע הצו

38. בעת הדיון ביום 15.1.18 לפני מותב זה במסגרת ע"פ 9345-01-18 שנערך, כאמור, במעמד הצדדים, הסכימו הצדדים כי הצו תקף. ב"כ המערער ביקש ארכה של 90 יום לביצוע הצו, נעתרתי לבקשה וניתנה ארכה לביצוע הצו עד ליום 15.4.18. לא מצאתי בבקשה ובערעור שלפני כי חל שינוי מהותי מאז מועד הדיון ביום 15.1.18, או שחלה התקדמות ממשית בהליכי תכנון הבנייה, המצדיקה לשנות מהסכמה זו ולהיעתר לבקשה להארכת מועד נוספת לביצוע הצו.

39. זאת ועוד, בית המשפט העליון במדיניות ברורה ובמסר חד משמעי קובע, כי ארכות לביצוע צווי הריסה וצווי הפסקות שימוש יינתנו רק מקום שהיתר הבנייה הוא בהישג יד. הסמכות להאריך מועד לביצוע צו הריסה תופעל רק באותם מקרים בהם ההליך התכנוני הושלם וניתן יהיה לקבל היתר. (ראה רע"פ 3774/04 אלסנה יוסף ואח' נ' מ"י (6.7.04); רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (אונו) פד"י נ"ו (3) 49 (7.1.02); רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (ירושלים) (9.3.04). זאת נוכח הרציונל הברור כאמור, כי צו הריסה נועד לשמש כמענה מיידי לבנייה בלתי חוקית ועל כן, חשיבות רבה נודעת לביצועו במועד. לפיכך, בתי המשפט אף סירבו לראות בהליך תכנוני מתרקם כעילה מספקת לצורך דחיית ביצוע צווי הריסה. מהודעת הערעור ומטענותיו של המערער בבית משפט קמא לא עולה כי מדובר בהיתר שהוא ב"הישג יד". להפך, ההליך הוא רק בראשיתו, שכן הבסיס להליך ההכשרה והתכנון מצוי בהליך משפטי שטרם הוכרע.

40. בנוסף, מדובר במי שקיבל מספר ארכות, כאשר האחרונה שבהן היתה בעיקרה מטעמים הומניטאריים בשל תקופת החורף. למערער היה זמן רב, די והותר, להתארגנות לצורך ביצוע צו ההריסה. לפיכך, אין כל מקום להאריך עוד את מועד ביצועו של הצו. לפנים משורת הדין, בשל חודש הרמדאן, מניין 30 הימים יחל ביום 25.6.18.

41. אשר על כן, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא ודין הערעור להידחות.

42. על המערער לשלם הוצאות למשיבה בסך 3,500 ₪ אשר יקוזזו מהפקדתו בסך 5,000 ₪ והיתרה תושב לו.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.