1

1.      נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות של מעשים מגונים, עבירה לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין התשל"ז וכן ריבוי עבירות של הטרדה מינית, עבירות לפי סעיפים 3 (א) (3) ו 5 לחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח - 1998.

2.      מדובר בסדרה של מעשים מגונים שביצע הנאשם לכאורה במתלוננת לאורך תקופה של מספר שנים שבהם עבדה המתלוננת במקום העבודה במעבר תרקומיא כעובדת מטבח תחת אחריותו.

3.      מדובר הן במעשים מגונים והן בהטרדות מיניות.

4.      במסגרת תשובת הנאשם לאישום הועלו שתי טענות מקדמיות:

א. פגם או פסול בכתב האישום - לפי סעיף 149 (3) לחסד"פ.

ב. הגנה מן הצדק - סעיף 149 (10) לחסד"פ.

5.      לטענת ההגנה, ניסוח כתב האישום אינו מאפשר לכלכל את ההגנה באופן מושכל וזאת משום שאינו מפרט תאריכים מדויקים של המעשים המתוארים. זאת, בין השאר בניגוד להנחיות פרקליט המדינה לעניין ניסוח כתב האישום.

6.      עוד טוענת ההגנה, ביחס להגנה מן הצדק , מועלות שתי טענות, האחת ביחס לייחוס סעיף של מעשה מגונה באדם ולא מעשה מגונה בפומבי והכוונה לאמור מסעיף 11 לכתב האישום המייחס לנאשם מעשה אוננות בפניה של המתלוננת. הטענה השנייה בהקשר זה נוגעת לאי חקירתה או העמדתה לדין של המתלוננת בגין עבירה של פגיעה בפרטיות.

2

7.      המאשימה דוחה את הטענות לפסול בכתב האישום ולדידה כאשר מדובר בביצוע עבירות לאורך תקופה ארוכה לא ניתן לצפות שניתן יהיה לקבוע מועדים ספציפיים.

8.      גם באשר לטענת ההגנה מן הצדק טוענת המאשימה כי הנאשם לא הציג את התשתית הנחוצה לצורך ביסוס טענה זו וככל שסבור היה שיש מקום להתלונן נגד המתלוננת יכול היה להגיש תלונה והיא היתה מתבררת.

דיון והכרעה

9.      דינן של הטענות המקדמיות להידחות.

10.  ראשית, אינני סבור כי נפל פגם כלשהו בכתב האישום.

11.  כאשר מדובר במעשים מגונים והטרדות מיניות שהשתרעו על פני תקופה ממושכת, אין לצפות כי ניתן יהיה לקבוע מועד מסוים לביצוע עבירה מסוימת. השאלה שעומדת לפנינו אינה נוגעת למועד מסוים אלא לסדרה של עבירות שבוצעו לאורך שנים. במצב דברים זה לא ניתן לצפות מהמתלוננת ובוודאי שלא מהמאשימה לדייק לגבי מועד ספציפי כאשר מדובר בסדרת אירועים לאורך זמן.

12.  בית המשפט העליון כאשר נדרש לסוגיה דומה קבע כי במקרים שכאלה ניתן להסתפק בניסוח כללי ותוך ציון התקופה וזאת מבלי לפגוע ביכולתו של הנאשם להתגונן. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בע"פ 3948/03 בעניין פלוני (פורסם בנבו):

"לצערי, המציאות מלמדת כי עבירות מהסוג שהמערער הורשע בהן - עבירות מין במשפחה - מתאפיינות בכך שאינן מצטמצמות דרך כלל למעשה בודד, כי אם למעשים רבים הנמשכים על פני תקופה ארוכה. בשל כך, לעיתים מן הנמנע - מפאת ריחוק הזמן וטיבם של המעשים, המתרחשים באין רואה - לציין בכתב האישום את פרטי האירועים והתביעה נאלצת לנקוט בלשון כללית. בית משפט זה כבר אמר את דברו בעניין דומה:"המעשים אשר יוחסו למערער בכתב האישום השתרעו על פני תקופה ארוכה, בלא שניתן היה לייחס מעשה מסוים למועד מסוים מדויק. בנסיבות אלו, תיאור המעשים המיוחסים לו, תוך ציון התקופה בהם בוצעו המעשים, עונה על דרישת סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982" (ע"פ 3273/93 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 3.10.1994, פיסקה 3 לפסק הדין, מפי השופט אור)".

3

13.  המקרה שלפנינו הוא מקרה דומה ועל כן אינני סבור שנפל כל פגם בדרך ניסוח כתב האישום.

14.  אשר לטענת ההגנה מן הצדק.

15.  בע"פ 4855/02 בעניין בורוביץ' קבע בית המשפט העליון מבחן משולש לבחינת טענת ההגנה מן הצדק אשר עוגנה בהמשך בהוראת סעיף 149 (10) לחסד"פ.

16.  המבחן הראשון הוא זיהוי הפגם, בשלב השני על בית-המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות ובשלב השלישי , לאחר שבית-המשפט שוכנע כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב-האישום.

17.  סבורני כי בענייננו ההגנה לא צולחת את המבחן הראשון.

18.  אינני סבור כי הפגמים שהציגה ההגנה הנם פגמים ובוודא שלא כאלה הפוגעים בתחושת הצדק וההגינות.

19.  אינני סבור כי יש בניסוח כתב האישום או בבחירת סעיף האישום כדי לבסס טענה לפגם.

20.  אינני סבור גם כי הטענות לאי בירור התנהלותה של המתלוננת מהווה בסיס לאכיפה בררנית.

21.  ייתכן כי במהלך שמיעת הראיות ניתן יהיה לבחון טענה זו אך בשלב זה אין לה כל בסיס.

סוף דבר

22.  לאור כל האמור לעיל הטענות המקדמיות שהועלו מטעם ההגנה לפגם בכתב האישום ולהגנה מן הצדק נדחות.

ניתנה היום, י"ב סיוון תשפ"א, 23 מאי 2021, בהעדר הצדדים.