1

הנתבעת הגישה בקשה לגילוי ועיון במסמכים שנמצאים, כך לטענתה, בחזקת ובשליטת התובעת לפי תקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018 (להלן: "התקנות").

הבקשה כוללת רשימה ארוכה של מסמכים ומונה 25 מסמכים מסוגים שונים.

מדובר בתביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר חל לגביו ומשכך היא נדונה לפי סעיף 81 לתקנות. אני ערה לכך כי כתב התביעה נושא את הכותרת "תביעה לפינוי לפי פרק טז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984" אך עיון בגוף כתב התביעה, שהוגש לאחר כניסתן לתקוף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, מלמד שמדובר בתביעה לפינוי מושכר שהוראותיה מוסדרות בסעיף 81 לתקנות שהוסדר בעבר (לפי התקנות הישנות) בפרק טז 4.

בקשת המבקשת, כפי שנרשם בפתיח הבקשה וגם נלמד מגופה, הוגשה לפי סעיף 57 לתקנות, אלא שכל פרק ט' לתקנות ובכלל זה תקנה 57 אינו חל על התובענות המוגשות לפי סדר הדין המיוחד והמהיר הקבוע בפרק יב' לתקנות. בהתאם לתקנה 79 (ב): "פרק ט' למעט תקנה 59 (ב), לא יחול על תובענות בדיון מהיר ואולם, לא צירף בעל דין מסמך כאמור בתקנות משנה (א)(2), תחול לגביו תקנה 60 בשינויים המחויבים". תקנה זו נועדה להבטיח דיון מהיר ולמנוע התמשכות הליכי פינוי של מושכרים שאין חוק הגנת הדייר חל עליהם.

2

לכך אוסיף כי בקשת המבקשת איננה מגלה כל נימוק בדבר רלוונטיות המסמכים להליך הפינוי, דבר שהיה הכרחי בבקשה לגילוי ספציפי ועל אחת כמה וכמה לנוכח ההסבר שפורט בכתב ההגנה לפיו בין הצדדים קיימת מחלוקת כספית במסגרתה תבעה המבקשת סכום של 500,000 ₪ מן המשיבה בגין הפרת התחייבויות האחרונה לפי הסכם השכירות.

משאלו הם פני הדברים, אני דוחה את בקשת המבקשת. משלא התבקשה ולא הוגשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' אייר תשפ"א, 21 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.