1

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ראיתי לנכון לקבל את עמדת המאשימה, ולדחות את בקשת הנאשם לדחיית מועדי תשלום.

אין חולק כי מדובר בגזר דין חלוט שניתן בחודש פברואר, ובקשת הנאשם הוגשה לאחר חלוף מועד הערעור עליו.

בנסיבות אלה דומה כי ניתן היה להיעתר לבקשה לשינוי מהותי בגזר הדין רק בהסכמת המאשימה, אשר מתנגדת לה, ודומה כי מטעם זה בלבד ניתן לדחות את הבקשה.

אלא שמעבר לכך, וכפי שעולה מתגובת המאשימה ומעיון בתיק, העובדות שבבסיס הבקשה דנן היו בפני בית המשפט בעת מתן גזר הדין, כך שאין מדובר בשינוי נסיבות המצדיק שינוי גזר הדין, אף לו היה בסמכותי לשנותו.

2

כמו כן, צודקת המאשימה בהפנותה להחלטת בית המשפט העליון בבג"צ 4919/14 שמעון אזולאי נ' מדינת ישראל, הסמכות לפרוס את התשלומים או להפחית את תוספת הרביות והפיגורים היא למרכז הגבייה ולא לבית המשפט אשר סיים לדון בתיק.

אשר על כן, מכל הטעמים שלעיל גם יחד, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' סיוון תשע"ז, 29 מאי 2017.