1

1.      לפני בקשות הדדיות הנוגעות לתשלום הפיצויים שנפסקו לחובת הנאשם:

תחילה פנתה המתלוננת, באמצעות באת כוחה וטענה כי תשלום הפיצוי בסך של 3,000 ₪ שנועד לתשלום עד ליום 1.5.2019 לא שולם במועדו. על כן, התבקש בית המשפט להורות להעביר את הנושא לטיפול מיידי של המרכז לגביית קנסות.

בתגובה השיב הנאשם, באמצעות סנגורו, כי הוא מבקש להתחיל בביצוע התשלומים באיחור של חודשיים, דהיינו ביום 1.7.2019, בשל עבודות השירות, והוא מתחייב כי המתלוננת תקבל את כל המגיע לה.

המאשימה הצטרפה לעמדת המתלוננת והתנגדה לבקשת ההגנה לדחות את מועד התשלומים.

2.      בית המשפט סיים מלאכתו בגזירת הדין. אילו היה מדובר על בקשה לבטל הפרשי הצמדה וריבית, היה בית המשפט מוסמך לבחון את הבקשה. ואולם, בקשתה של ההגנה לדחות את מועד תשלום הפיצוי משמעה שינוי גזר הדין, וזאת אין בסמכותו של בית המשפט להורות, בוודאי כשהבקשה אינה מוסכמת, אלא שהסמכות לפרוס את הסכום מחדש נתונה בידי המרכז לגביית קנסות [השוו ע"פ 4919/14 שמעון אזולאי נ' מדינת ישראל (6.3.2017); רע"ב 6445/13 צדוק נ' המרכז לגביית קנסות (13.3.2014)].

2

3.      משכך, בקשתו של הנאשם לפרוס מחדש את התשלומים נדחית ויש לקיים את גזר הדין, לרבות על ידי העברתו להליך של גבייה.

4.      המזכירות תודיע לצדדים ותפעל בתיק זה, בכל הקשור להליכי הגבייה, בהתאם לדין ולנהלים.

ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ט, 23 יוני 2019, בהעדר הצדדים.