1

לפניי בקשת הנאשם לחישוב פסילה מלנהוג ברכב, שהוטלה עליו במסגרת גזר הדין.

הנאשם טוען כי לא ידע שעליו להפקיד רישיונו או להגיש תצהיר, הרישיון נלקח על ידי שוטר, ועל כן יש להחשיב את הפסילה ממועד גזר הדין ביום 21.5.18.

התביעה מתנגדת לבקשה בשל אי עמידה בתנאי פקודת התעבורה והתקנות.

לאחר בחינת הבקשה והתגובה, אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות, ואלה נימוקיי:

ראשית, על פי סעיף 42 לפקודת התעבורה, אין להחשיב במסגרת פסילה את התקופה שקדמה להפקדת רישיון הנהיגה.

2

שנית, על פי סעיף 556 לתקנות התעבורה חלה החובה על הנאשם להפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט, מיד לאחר הטלת הפסילה, ואין זו חובתה של הרשות לדאוג כי יבצע זאת. על הנאשם חלה חזקת ידיעת הדין, ועל כן משלא הפקיד רישיונו, לא החלה הפסילה (רע"פ 6928/18 כלפון נ' מד"י (7.10.18)).

שלישית, גם אם נכונה טענת הנאשם לפיה רישיונו נלקח על ידי שוטר, וגם אילולא הועלתה הטענה כעת לראשונה ובעלמא, עדיין היה עליו למסור תצהיר בעניין זה, אך הוא לא עשה כן (עפ"ת (חי') 13134-03-09 סורילוב נ' מד"י (11.5.09)).

יובהר, משהוטלה על הנאשם פסילה במסגרת גזר הדין, נאסר עליו לנהוג ברכב החל מאותו מועד, ואולם, חישוב תקופת הפסילה יחל להימנות אך ורק ממועד הפקדת רישיונו, או הגשת תצהיר. למעשה, ככל שלא בוצעה אחת מפעולות אלה, הרי הנאשם מצוי בפסילה "סטטוטורית", שכן לא יעלה על הדעת כי הוא זה שיבחר את המועד ממנו תחל הפסילה (ע"פ (מרכז) 43557-05-17 עזאם נ' מד"י (4.11.18).

סיכומו של דבר, בענייננו אין מקום לחשב את הפסילה רטרואקטיבית.

הבקשה נדחית.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, ל' סיוון תשפ"ב, 29 יוני 2022, בהעדר הצדדים.