בפני

כבוד השופטת נועה חקלאי

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.רחל אוחיון

הנאשמת

גזר דין בעניינה של נאשמת 1

רקע

הנאשמת הורשעה ביום 7.11.16, על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן בו יוחסו לה עבירות של תקיפת שוטר כדי להכשילו במילוי תפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו עבירות בניגוד לסעיפים 274(1) ו- 275 לחוק העונשין, התשל"ז 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 14.8.13 בעקבות דיווח על קטטה הגיעו שוטרים למקום, עיכבו אדם אחר בחשד להחזקת סכין וליוו אותו למקום מוצנע לביצוע חיפוש. הנאשמת הלכה אחרי השוטרים וצעקה : " לא, זה חבר שלי, אף אחד לא עושה עליו חיפוש". בהמשך לאחר שהשוטר הבהיר לנאשמת כי היא מפריעה לשוטרים בעבודתם, סירבה לעזוב את המקום, ניסתה לפרוץ את האיזור בו בוצע חיפוש על האחר ודחפה את השוטר, כשהתקיפה המתוארת הייתה בכוונה להכשילו בתפקידו. כשהודע לה על עיכובה והתבקשה להתלוות לתחנת המשטרה, סירבה הנאשמת להתלוות לתחנה ואמרה "לא באה לשום מקום", כשהודע לה על מעצרה נשענה על קיר במקום ואמרה "אני לא זזה מפה". כשהובלה לניידת תקפה את השוטר בקשר למילוי תפקידו ובכדי להכשילו בכך שירקה כמות גדולה של רוק לתוך עין שמאל של השוטר וכן ירקה על ידיו.

הסדר הטיעון

ביום 7.11.16 הציגו הצדדים הסדר לפיו הנאשמת תודה, תורשע ותשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר. ככל שהתסקיר יהיה חיובי, המאשימה תגביל עצמה למאסר מותנה, קנס ופיצוי והסנגורית תטען חופשי.

תסקיר שירות המבחן

מונח בפניי תסקיר שירות המבחן אשר סקר את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשמת, את הקשיים שחוותה בילדותה על רקע המצב המשפחתי. הנאשמת נעדרת הרשעות קודמות ולא נפתחו תיקים נוספים. שירות המבחן ציין כי הנאשמת לקחה אחריות על ביצוע העבירות. לדבריה, ניסתה להגן על בחור אותו הכירה מילדות ולא התכוונה לנהוג באלימות כלפי גורמי אכיפת החוק אך איבדה את עשתונותיה, חשה בושה ואכזבה. שירות המבחן התרשם כי העבירות בוצעו על רקע קשיים רגשיים ועל רקע קשיים בהפעלת שיקול דעת. שירות המבחן התרשם כי ההליך המשפטי היווה גורם מרתיע. שירות המבחן התרשם כי במכלול מאפייניה של הנאשמת קיימת רמת סיכון נמוכה להישנות התנהגות פורצת גבולות.

באשר לשאלת ההרשעה, שירות המבחן ציין כי הנאשמת אינה עומדת בקריטריונים בשל העדר פגיעה ממשית ויחד עם זאת לאור העדר עבר, שאיפות ללמוד ולהתקדם המליץ שירות המבחן לשקול בחיוב ביטול ההרשעה. בנוסף, המליץ על ענישה בדמות צו של"צ.

שירות המבחן סבר כי יש לבחון השתלבות של הנאשמת בקבוצה טיפולית אך מאחר והנאשמת מבטאת חוסר פניות רגשית ופיזית על רקע הכרח לעבוד שעות מרובות לפרנסתה, שירות המבחן לא בא בהמלצה להעמידה במבחן.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה עתר להטיל על הנאשמת מאסר מותנה, קנס ופיצוי שהם עונשים ברף התחתון של המתחם וזאת לאור חומרת העבירות, לדבריו הנאשמת לא עומדת בקריטריונים של אי הרשעה ולא הוכח נזק קונקרטי. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה התומכת בטיעוניו.

ב"כ הנאשמת טענה כי קיימת הצדקה לבטל את הרשעת הנאשמת בשים לב לגילה הצעיר, עברה הנקי, שאיפותיה הנורמטיביות לעתיד, הסיכון הנמוך להישנות עבירות וזאת אף ללא נזק קונקרטי כתוצאה מהרשעה. ב"כ הנאשמת ציינה כי למרות נסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת כמפורט בתסקיר, קמה על רגליה, עשתה שירות צבאי מלא, מחזיקה עסק עצמאי ואף שוקלת ללמוד. לפיכך עתרה ב"כ הנאשמת לאמץ המלצת שירות המבחן, לבטל את ההרשעה ולהסתפק בשל"צ 140 שעות.

דיון

מתחם העונש ההולם.

הערכים המוגנים בעבירות עליהן נותנת הנאשמת את הדין הם שמירה על ביטחונו ושלמות גופו של אדם ובפרט הגנה על השוטרים מפני פגיעה בהם במהלך ביצוע תפקידם והגנה על יכולתם לבצע את תפקידם ושמירה על הסדר הציבורי.

ראו בעניין זה ע"פ 5214/13 סירחאן נ' מדינת ישראל:

"אכן, יש להביע סלידה ושאט נפש ממעשי תקיפה המכוונים כלפי העוסקים במלאכת השמירה על בטחונו של הציבור ועל אכיפת החוק. מעשי תקיפה ואיומים כלפי שוטרי משטרת ישראל, רק מפני שהם ממלאים את תפקידם כחוק, מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה בנציגי החוק...אינטרס הציבור מחייב אפוא ששוטרים יוכלו למלא את תפקידם ללא מורא ופחד... מדיניות של ענישה מכבידה ומרתיעה בגין עבירות אלימות נגד שוטרים משרתת אינטרס זה ועל כן היא ראויה".

ראו גם רעפ 1922/11 - יניב רחמימוב נ' מדינת ישראל:

"חשוב להדגיש כי המבקש ביצע עבירות חמורות ביותר המעידות על זלזול חמור בשלטון החוק. אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. הציבור נותן את מבטחו בעובדי הציבור ונציגי החוק, "וטובת הציבור מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד מבעלי אגרוף, מתוקפנים ומאיימים. לכן הכרח להטיל ענישה של ממש, גם למען ישמעו וייראו"(ע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל) ... בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השירות הציבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם"

ראו גם רע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל:

"חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית".

מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ממשית ומתבטאת בכך שהנאשמת דחפה את השוטר וירקה לתוך עינו של השוטר כמות גדולה של רוק, וכן ירקה על ידיו, סרבה לעיכובה, סרבה למעצרה ונקטה פעולות כדי להכשיל את עבודת השוטרים.

באשר לנסיבות ביצוע העבירה: מעובדות כתב האישום עולה כי לא היה תכנון מוקדם לביצוע העבירה, אלא היא בוצעה מתוך רצון לסייע לאחר, ידיד ילדות, אשר עליו ביקשו השוטרים לבצע חיפוש לא היה שימוש בנשק חם או קר, לשוטר לא נגרמו חבלות.

על מדיניות הענישה הנוהגת ניתן ללמוד, בין היתר מפסקי הדין שלהלן:

רע"פ 7641/14 גהאן אלטורי נ' מדינת ישראל. הנאשמת הטיחה קללות ואיומים בשוטר שרשם דו"ח תנועה, וסירבה להזדהות בפניו. התנגדה לעיכובה, חבטה בלחיו של השוטר, שרטה אותו וירקה בפניו, היכתה באגרופה בכתפו של שוטר נוסף וירקה לעברו. הורשעה לאחר שמיעת הוכחות, נדונה ל- 30 ימי מאסר לריצוי בפועל וענישה נלווית . ערעוריה לבית משפט מחוזי ועליון נדחו.

רע"פ 4592/14דיאנה סרגייב רוטמן נ' מדינת ישראל . הנאשמת יצאה ממסיבה בעקבות הגעת שוטרים בשל הקמת רעש. הנאשמת השתוללה, הניפה ידיה, ירקה על השוטרת, קיללה אותה, משכה בשיערה ואף סטרה לה. נדונה ל-4 חוד' מע"ת, של"צ, מבחן וענישה נלווית. ערעורים למחוזי ועליון נדחו.

רע"פ 6544/08ברדוגונ' מדינתישראל. הנאשם צעק, העליבוגדףמספרשוטרים בתוך תחנת משטרה, סירבלעזובאתהתחנה, התקרבלשוטר שהודיע לו כי יעכבו, נופףבידיוותוךכדינפנוףבידיוהכניסאתאצבעולעינושלהשוטר. נדוןלשישהחודשימאסרבפועל, וענישה נלווית,בית משפט המחוזי דחה ערעור הנאשם על חומרת העונש, קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והעמיד המאסר על 15חודשים. בקשתרשותערעורשהוגשהלביתהמשפטהעליוןנדחתה.

רע"פ 1860/07 נחמני נ' מדינת ישראל. הנאשם הפריע לשוטרים בכך שסרב לפנות את רכבו, סרב להזדהות, וכשנאמר לו כי הוא מעוכב, הוא תקף שני שוטרים, בעט ופגע בבטנו של אחד מהם, נשך שוטר אחר בידו ותקף שוטר שלישי שנחבל חבלות של ממש. הוא נידון ל- 7 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים בקשת רשות ערעור נדחתה.

ע"פ (י-ם) 8414-09-11 חחיאשוילי נ' מדינת ישראל. הנאשם נהג בגילופין, וכאשר התבקש לצאת מרכבו נשך את השוטר באפו. נידון ל- 4 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד עונשים נלווים. ערעורו נדחה.

עפ"ג (מרכז) 23394-01-14 עמרן נ' מדינת ישראל. הנאשם נעצר ם רכבו לבדיקה שגרתית, התנגד להקשיב להוראות השוטר ונגח במצחו. הנאשם נדון לשלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לצד עונשים נלווים.

ע"פ 333/10קרן סרנקו נ' מדינת ישראל. הנאשמת ובן זוגה התבקשו ע"י השוטרים לצאת מהרכב בו היו על מנת לבצע חיפוש ברכב. בתגובה, הנאשמת קיללה, והכתה שוטרת בכתפיה באמצעות תיק שאחזה בידה, חנקה, משכה בשיערה ושרטה את השוטרת בצווארה. נדונה ל-6 חוד' מאסר בע"ש ומע"ת. ערעור בעליון נדחה.

ראו גם: ת"פ (ראשל"צ) 45810-02-10 מדינת ישראל נ' מישייב (תקיפת שוטר, איומים, תקיפה ועוד. 8 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית); בת"פ (ראשל"צ) 3146-08מ.י. תביעות ראשל"צ נ' סמי משה (תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור ואיומים. אי הרשעה. של"צ 140 וענישה נלווית); ת"פ (ב"ש) 4288-06מדינת ישראל נ' גאולה אטיאס (הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר. אי הרשעה והתחייבות);ת"פ (ת"א) 30713-06-10מדינת ישראל נ' ליאת רפאל (הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר. נדונה למע"ת וענישה נלווית); ת"פ (ראשל"צ) 30298-03-16מדינת ישראל נ' מיכאל פקין, (תקיפת שוטר. נדון למע"ת וענישה נלוית).

לאור כל המפורט אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה נע ממאסר מותנה ועד שנת מאסר.

ביטול ההרשעה

הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין.

בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פסק בית המשפט העליון כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק".

ככל שהעבירה חמורה יותר האפשרות להימנע מהרשעה פוחתת, בשל הצורך "להטביע חותם פליליות" שאם לא כן עלול לעבור מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת" (ראו ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן).

עם זאת קיימים מקרים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן בהם קיימת הצדקה להימנע מהרשעה (ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל) וזאת כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי.

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

הנטל לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים, מוטל על הנאשמת.

יישום המבחנים האמורים במקרה דנן, מעלה כי לא ניתן להורות על ביטול הרשעת הנאשמת בדין.

נסיבות ביצוע העבירות אין קלות כלל, הנאשמת כאמור, תקפה את השוטר תוך שירקה לתוך עינו כמות גדולה של רוק זאת לצד יריקות נוספות ודחיפות.

הנאשמת לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת קיומו של נזק קונקרטי אשר עלול להיגרם לה אם תורשע בדין. על אף היותה "בגירה צעירה" במועד ביצוע העבירה היא אינה פטורה מהוכחת פגיעה ממשית, כתנאי להימנעות מהרשעה. ראו דברי כב' ה' שהם ברע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל:

"די בכך שאזכיר, כי גם בנוגע להימנעות מהרשעתו של קטין, יש להראות כי ההרשעה תוביל לפגיעה מהותית וקונקרטית בעתידו או בשיקומו, כאמור. על אחת כמה וכמה, שדרישה זו עומדת בתוקפה כאשר מדובר בבגיר, או ב"בגיר צעיר".

ראו גם רע"פ 3989/15 ‏גוזלאן נ' מדינת ישראל.

יחד עם זאת, בפסיקת בית המשפט העליון ניתן למצוא גם מקרים שבהם נקבע כי יש מקום לסטות מהכלל ולהימנע מהרשעתו של הנאשם, אף שלא הוכחה קיומה של פגיעה קונקרטית בעתידו או בתעסוקתו. ראו למשל ע"פ 4466/13 נתנאל אסולין פורטל נ' מדינת ישראל, ע"פ 111/14 פלוני נ' מדינת ישראל.

בע"פ (מחוזי מרכז) 24457-03-15 פבל גוטרמן נ' מדינת ישראל, בית המשפט קבע כי מדובר במעין "מקבילית כוחות":

"ככל שמעשי העבירה חמורים יותר, כך אין להסתפק בפגיעה כללית ועתידית, אלא נדרשת פגיעה קונקרטית, ברורה ומוחשית יותר. ולהיפך - ככל שמעשי העבירה קלים יותר, כך ניתן להסתפק בפגיעה כללית יותר, לרבות תוך התחשבות בעובדה שמדובר בצעירים המצויים בראשית דרכם ושעתידם עוד לפניהם. כמובן שכל זאת בתנאי שמלכתחילה אכן מדובר בעבירה מהסוג ומהנסיבות שמצדיקות בחינת האפשרות לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי".

במקרה דנן, מעשי העבירה של הנאשמת חמורים ומכוערים ולא ניתן להסתפק בחשש לפגיעה עתידית ערטילאית כתוצאה מהרשעה.

לא נעלמה מעיני המלצת שירות המבחן לבטל את ההרשעה על אף שלא מצא קיומו של נזק קונקרטי זאת בשל גילה הצעיר ושאיפותיה הנורמטיביות לעתיד. עם זאת שיקוליו של שירות המבחן שונים משיקוליו של בית המשפט.

לאור המפורט לעיל, לא מצאתי לאמץ את המלצת שירות המבחן, בפרט שעל פי האמור בתסקיר, הנאשמת גילתה חוסר פניות רגשית ופיזית להשתלב בהליך טיפולי.

לאור האמור אני קובעת כי הרשעתה של הנאשמת תישאר בעינה.

בבואי לגזור את עונשה של הנאשמת בתוך מתחם העונש ההולם:

·        זקפתי לזכותה של הנאשמת את העובדה שבחרה להודות ולקחת אחריות על מעשיה בהזדמנות ראשונה.

·        זקפתי לזכותה את היותה נעדרת הרשעות קודמות.

·        לקחתי בחשבון את השפעת העונש על הנאשמת, על שאיפותיה לנהל אורח חיים נורמטיבי.

·        לקחתי בחשבון את המלצת שירות המבחן, אשר העריך כי ההליכים המשפטיים היו משמעותיים ומרתיעים בעבור הנאשמת וכי הסיכון להישנות התנהגות פורצת חוק נמוכה.

·        לקחתי בחשבון את דברי שירות המבחן כי הנאשמת אינה פנויה רגשית ופיזית להשתלב בהליך טיפולי ולפיכך אין המלצה להעמידה במבחן.

·        לקחתי בחשבון כי שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשמת צו של"צ וזאת לצד הימנעות מהרשעה.

·        לקחתי בחשבון את נסיבותיה האישיות של הנאשמת כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן וכפי שנטענו על ידי ב"כ הנאשמת.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, מצאתי לגזור את עונשה של הנאשמת ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, הוא העונש אליו עתרה המאשימה.

בשים לב שהמאשימה לא עתרה להטיל על הנאשמת צו של"צ לצד המאסר המותנה, לא יוטל רכיב זה על הנאשמת.

באשר לפיצוי, מצאתי טעם לחייב את הנאשמת לשלם פיצוי למתלונן זאת לאור התנהגותה כלפיו.

סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשמת את העונשים הבאים:

א.        מאסר מותנה בן 3 חודשים למשך 3 שנים לבל תעבור הנאשמת את העבירות בהן הורשעה.            

ב.         הנאשמת תחתום התחייבות בסך 3000 ₪ להימנע מביצוע עבירות בהן הורשעה, וזאת תוך 3 שנים מהיום. ההתחייבות תחתם עוד היום במזכירות בית המשפט אחרת תאסר למשך 15 יום.

ג.         פיצוי למתלונן, חן ביברמן בסך 1000 ₪.

            הפיצוי ישולם - ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. תשלום ראשון לא יאוחר מיום 1.6.17.

            ב"כ המאשימה תעביר למזכירות ביהמ"ש טופס פרטי ניזוק.

            כל תשלום ייזקף ראשית לטובת הפיצוי.

ד.         קנס בסך 500 או 5 ימי מאסר תמורתו.

            הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים , החל מיום 1.6.17.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ט אדר תשע"ז, 27/03/2017 במעמד הנוכחים.