1

על פי תקנה 21(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 -

"נעתר בית המשפט לבקשת בעל דין לדחות את מועד המשפט או נדחה מועד המשפט בשל מעשה או מחדל של בעל דין, רשאי בית המשפט אם ראה הצדקה לכך, להטיל על בעל הדין שבעטיו נגרמה הדחיה, הוצאות בפועל לטובת הצד שכנגד".

כתב האישום בהליך זה הוגש בתאריך 16.6.14.

בתאריך 7.1.15 נרשמה כפירתו של הנאשם במיוחס לו והדיון הועבר לפתחי.

בתאריך 1.3.15 נקבעו ארבעה מועדי הוכחות אך למרות שחלפה שנה בקירוב התקיים עד כה דיון הוכחות אחד בלבד.

המאשימה בקשה לבטל את אחד הדיונים שנקבעו בעטיה של השתלמות פרקליטים.

המאשימה בקשה לבטל דיון נוסף בעטיין של נסיבות אישיות של בא כוחה.

לדיון הרביעי זומן עד תביעה מרכזי משב"ס אך המאשימה לא טרחה לוודא הבאתו ובמועד הדיון הוברר כי הוא לא הובא על ידי יחידת הליווי.

נוכח אילוצי יומנו של בית המשפט נדחה הדיון לשלושה מועדי הוכחות נוספים בחודש ספטמבר 2016.

בשל השתלשלות אירועים זו ולאור המפורט בתקנה 21(א) הנ"ל הודיע בית המשפט כי הוא שוקל לחייב את המאשימה בהוצאות. כאמור בתקנה 21(ב) לתקנות הנ"ל -

2

"לא יטיל בית המשפט הוצאות כאמור בתקנת משנה (א) אלא לאחר שנתן הזדמנות לבעל הדין להשמיע דברו".

בדיון שהתקיים בתאריך 2.2.16 הסבירה המאשימה את מהלכיה ובקשה להימנע מהטלת הוצאות על כתפיה.

ב"כ הנאשם שהתייחס אף הוא להימשכות ההליך לא עמד על פסיקת הוצאות לאחר ששוחח עם מרשו.

בנסיבות אלה, החלטתי להימנע מהטלת הוצאות זאת הפעם מתוך תקווה כי הצדדים יעשו לקידום ההליך גם תוך התייחסות להימשכותו בנסיבות שאינן קשורות בנאשם.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ו, 04 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.