1

ביום 7/12/2003 הוגש בתיק זה כנגד המבקש ועוד 7 נאשמים אחרים, כתב-אישום בגין בנייה ללא היתר בקרקע חקלאית בשטח של כ-300 מ"ר בחלקה 9 בגוש 20315 בסמוך לאדמות אום אל-פחם.

בשלב מסוים חזרה בה המאשימה מהאישום נגד חלק מהנאשמים, ולאחר ניהול התיק זוכו יתר הנאשמים. על פסה"ד הוגש ערעור למחוזי, ובסופו של יום הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו והדיון הוחזר לבית-המשפט למתן גזר-הדין.

בישיבת 26/3/2007 גזר כב' השופט מסארווה על הנאשם את העונשים הבאים:- תשלום קנס בשיעור 25,000 ₪, חתימה על התחייבות בגובה 30,000 ₪, הריסת המבנה נשוא האישום תוך 18 חודשים מיום מתן גזר-הדין ואיסור שימוש למבנה שיחל 18 חודשים ממועד מתן גזר-הדין.

ביום 18/2/2010 הגישה המאשימה כתב-אישום נוסף כנגד המבקש בבית-משפט השלום בחיפה במסגרת תו"ח 35631/02/10 בגין אי קיום צו ההריסה.

2

ביום 14/10/2010 גזר עליו בית-המשפט להרוס את המבנה ולהפסיק את השימוש עד ליום 1/5/2011 עוד נקבע, כי החל מיום 1/9/2011 תהיה הוועדה רשאית לבצע את צו ההריסה בעצמה ללא מגבלת זמן.

בהמשך הגיש המבקש מספר רב של בקשות להארכת מועד לביצוע צו ההריסה הן בתיק זה והן בתיק האחר ומדי פעם הוארכו הצווים לתקופות שונות.

בעקבות הליכים אלה שכללו הגשת ערעורים לבית המשפט המחוזי וגם לעליון, האריך ביום 20/7/2015 כב' השופט ג'ובראן את ביצוע הצווים עד ליום 18/10/2015.

ביום 29/7/15 הגיש המבקש בקשה שהוכתרה על ידו "בקשה למתן הנחיות", בה נטען כי צו ההריסה מתייחס לבנייה בשטח של כ-300 מ"ר וכיום בפועל הבניין ממקום משתי קומות בשטח כולל של כ-603 מ"ר שהם כ-240 מ"ר בקומה הראשונה והיתרה בקומה השנייה. משכך, טוען המבקש כי במצב זה לא ברור לגבי איזה חלק מתייחס צו ההריסה בשטח של ה-300 מ"ר.

ביום 25/8/15 ניתנה החלטה לפיה עד לדיון בבקשה מעוכב צו ההריסה.

ביום 17/9/15 התקיים דיון בבקשה, ובתום שמיעת טענות הצדדים נדחה למתן החלטה.

ביום 20/9/15 ניתנה לפיה נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה ונקבע כי ימי עיכוב הביצוע הזמני מיום 25/8/15 ועד למתן ההחלטה יתווספו לתקופה שבה יכולה הוועדה לבצע את צו ההריסה.

ביום 18/2/16 הוגשה הבקשה הנוכחית: לעיכוב ביצוע צו ההריסה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה, בה נטען כי חל שינוי דרסטי לטובת המבקש לרבות התקדמות ניכרת בתוכנית שתכשיר את הבנייה וקיימים סיכויים כמעט וודאיים לקבלת ההיתר.

בדיון שהתקיים בפני היום הוצגה תוכנית מתאר לעיר אום אל פחם, (תכנית מס' 354/0247221).

התכנית יזומה על ידי הוועדה הבין משרדית, באמצעות משרד הפנים, והיא תוגש בימים הקרובים לוועדה המחוזית.

בדיון הוצג אישור (נושא תאריך של יום 24.2.16 - אתמול!)ׂ על כך שהוועדה המקומית מבחינתה אישרה את התכנית ללא השגות.

התכנית הזו טרם הוצגה בפני בתי המשפט שדנו בעניין עד כה, וודאי שגם אם הוזכרה ברמז בהליכים שייזמה המאשימה - להארכת המועד שהוקצב לה לביצוע צוו ההריסה- הרי הנאשם עד כה לא ביקש כל אורכה בהסתמכו על תכנית זו.

3

בדיון אמר ב"כ הוועדה המחוזית שאישורה של התכנית החדשה אינו מובטח כלל וכלל, הגם שהיא ביוזמת רשויות התכנון של המדינה, כי הוועדה המחוזית סוברנית להחליט לפי שיקול דעתה המקצועי.

הוא רמז לכך שהיה והוועדה המחוזית תשתכנע שהכללת ביתו של הנאשם בתחום התכנית נעשתה כדי להכשיר את הבנייה הלא חוקית שביצע, היא עלולה שלא לאשר את התכנית.

על קיומה של גישה כזו ניתן ללמוד ממכתבו של מר ציון אילוז, מנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, מיום 23.12.13 (נספח ע- 16 לבקשה)- שבו נאמר שעיכוב ביצוע הצו על ידי המדינה יהווה פגיעה קשה בשלטון החוק

עקרונית הדברים נכונים ואינני חולק על כך. צווים של בית משפט צריך לקיים ובזמן.

המקרה שבפני אינו רגיל, באשר התכנית כל כולה ביוזמת רשויות התכנון של המדינה והסיכוי ללגליזציה של הבנייה הוא סיכוי מצויין.

שלטון החוק הוא עיקרון חשוב מאד אך בסופו של דבר החוק נועד לשרת את האזרחים ולא למשול בהם.

ביצוע צו ההריסה קרוב כל כך להגשת התכנית שתגאל אלפי אנשים ממצוקת הבנייה שלהם לא ישרת תכלית חברתית ראוייה אלא תזרע יאוש ותחושה שיד אחת של הרשויות אינה יודעת את אשר עושה היד השנייה.

אישור התכנית, גם אם ייארך זמן, הוא כמעט ודאי, וממנו קצרה הדרך ללגליזציה של הנייה נשוא תיק זה, או לפחות חלק נכבד ממנה, כך שלטעמי הדבר הנכון לעשות הוא מתן אורכה לבחינת העניין בחלוף שנה מהיום.

סיכומו של דבר: צו ההריסה לא יבוצע לפני יום 25.2.17 - ובהתאם מוארך המועד לביצוע ההריסה על ידי המאשימה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר א' תשע"ו, 25 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.