בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 26765-07-16 מדינת ישראל נ' זנזורי

תיק חיצוני: 1069725/2014

בפני

כבוד השופטת - נשיאה עינת רון

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשם

שלום זנזורי

החלטה

מונחת בפני בקשת הנאשם לביטול כתב האישום שהוגש כנגדו נוכח טענות מקדמיות ובין היתר, אי קיומה של זכות השימוע, בהתאם לסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"); הגשת כתב האישום בחוסר סמכות; אפליה ביחס לנאשמים אחרים באותה פרשה וטענת הגנה מן הצדק. עוד ביקש לקבל את פירוט שמות האחרים המוזכרים בכתב האישום.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); שימוש במסמך מזוייף לצורך קבלת דבר, לפי סעיף 420 לחוק; קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, עסקינן בפרשה שעניינה הפקת תלושי שכר מזוייפים לעובדים, כך שיוכלו לקבל מן המוסד לביטוח לאומי כסף במרמה.

בין השנים 2010-2013, החברה הנזכרת בכתב האישום הנפיקה תלושי שכר פיקטיביים על שם הנאשם ודווחה עליו למוסד לביטוח לאומי כעובד בחברה. זאת, למרות שלא הועסק בחברה כלל.

בעקבות כך, הגיש הנאשם למוסד לביטוח לאומי תביעות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, בצירוף מסמכים פיקטיביים וקיבל סכומי כסף במסגרת גמלה זו וכן, זכויות מכח "רצף ביטוחי" לתקופה בה, לכאורה, עבד בחברה.

ב"כ הנאשם טען כי לא קויימה בעניינו של הנאשם זכות השימוע בהתאם להוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), כמחוייב בעבירות מסוג פשע ולמרות שהנאשם פנה בבקשה לאפשר לו לקיים שימוע. על כן, עתר לביטול כתב האישום שהוגש נגדו.

עוד טען כי כתב האישום הוגש בחוסר סמכות. הגורם שמוסמך להגיש כתב אישום בכל הנוגע לעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לפשע הוא הפרקליטות, ולא התביעה המשטרתית.

נוסף על כך, טען ב"כ הנאשם להגנה מן הצדק בשל אפליית הנאשם ביחס לנאשמים אחרים באותה הפרשה וכן, ביקש לקבל את שמות האחרים המוזכרים בכתב האישום.

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה אשר יצאה תחת ידי בתי המשפט בנושא.

בתגובתו בכתב, ציין ב"כ המאשימה כי לנאשם ניתנה זכותו לשימוע בכתב והוא מימש אותה. הודעת יידוע בהתאם להוראות סעיף 60א לחסד"פ נשלחה לנאשם וזה שלח מכתב תגובה. לאחר עיון מעמיק במכתבו, סברה המאשימה כי חומר הראיות בעניינו, כמו גם האינטרס הציבורי, מצדיק הגשת כתב אישום נגדו. עוד ציין ב"כ המאשימה כי לאחר מכן, נמסר לנאשם כי הוא מוזמן למצות זכויותיו ולתאם עם ב"כ המאשימה מועד לקיום שימוע בעל פה טרם הגשת כתב אישום נגדו וזאת, למרות שמדובר בסמכות שברשות שניתנה לו. המכתב אותו הציג ב"כ הנאשם לא הגיע לידי המאשימה כלל. עוד טען כי הנאשם בחר בחלק לא מבוטל מחקירותיו במשטרה לשמור על זכות השתיקה. במצב דברים זה ובהתאם להנחיית היועמ"ש לממשלה, סבורה המאשימה כי אין לקבל טענה שבפי הנאשם באשר למסירת גרסה בשאלה שלגביה בחר לשמור על זכות השתיקה.

זכויותיו של הנאשם לא נפגעו ועל כן, אין מקום לבטל את כתב האישום נגדו.

עוד עתר ב"כ המאשימה לדחיית טענת ב"כ הנאשם בדבר הגשת כתב האישום בחוסר סמכות והפנה לכתב ההסמכה אשר צורף כנספח א' לתגובת המאשימה ומלמד כי ביחידי יחידת התביעות המשטרתית נתונה הסמכות להגשת כתב אישום בעבירות המפורטות.

ב"כ המאשימה התייחס לטענת ב"כ הנאשם לפיו הופלה לרעה ביחס לנאשמים אחרים בפרשה. לדבריו, נסיבות ביצוע העבירה וכן, נסיבותיהם האישיות של הנאשמים האחרים שונות מאלו של הנאשם דנן ועל כן, בוצעה ההבחנה האמורה ביניהם. עם זאת, לאחר בחינה מחודשת, הוחלט על ידי המאשימה כי כתב האישום נגד הנאשם יתוקן כך שימחק רכיב הנסיבה המחמירה מעבירת קבלת דבר במרמה (קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק).

המאשימה תמכה טענותיה בפסיקה אשר יצאה תחת ידי בתי המשפט.

דיון

אי עריכת שימוע

המסגרת הנורמטיבית לדיון זה, מצויה בהוראת סעיף 60א לחסד"פ, וזו לשונה:

"(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.

           (ב) בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים.

           (ג)  נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.

           (ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור.

           (ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד).

           (ו)  ..."

בהתאם להוראת סעיף זה, כאשר עסקינן בעבירה מסוג פשע, חלה חובה על רשות התביעה ליידע את החשוד, לפי הכתובת הידועה לה, כי חומר החקירה בעניינו הועבר לידה. זכותו של החשוד לפנות אל רשות התביעה, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, להציג טענותיו לגבי העמדתו לדין בפניה ולבקש כי תימנע מהגשת כתב אישום כנגדו.

בתי המשפט עמדו לא פעם על חשיבות זכות השימוע.

זכות זו עשויה לייעל את מלאכת התביעה. יכול ויחסכו משאבים הכרוכים בניהולו של הליך פלילי, באם שכנע הנאשם את התביעה כי אין להעמידו לדין. לחילופין, יכול השימוע לחדד המחלוקות בין הצדדים ולייעל את המשך ההליך ואף עשויה לעודד הידברות בין הצדדים בניסיון להגיע לכדי הסדר טיעון. אולם, עלול הוא גם להקשות על עבודת התביעה ולדחות את פתיחתו של ההליך הפלילי. על כן, לשם הגשמת תכליותיו בצורה אופטימאלית, הכלל הוא כי יש לקיימו מראש (ראה ע"פ 1053/13 חסן הייכל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 23.06.13]; בג"צ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממלא מקום ראש הממשלה [פורסם בנבו, 06.03.06]).

אין חולק כי הודעת יידוע נשלחה לנאשם וכי הוא בתגובה פנה בכתב למאשימה. המאשימה שקלה את טענותיו של הנאשם והחליטה להגיש נגדו כתב אישום. אין הכרח כי יתקיים שימוע בעל פה, לאחר שניתנה לו הזדמנות בכתב להציג את טענותיו.

למעלה מן הצורך יצויין כי גם אם נניח ונפל פגם בפעולתה של המאשימה וכי היה צורך לאפשר לנאשם שימוע בעל פה, מהתשתית שהוצגה לבית המשפט על ידי הצדדים, לא ניתן לקבוע בוודאות כי אילו היה נערך שימוע כזה, התוצאה בהכרח הייתה אי הגשת כתב אישום כנגד הנאשם.

ובכל מקרה, הסטאטוס בו מצוי ההליך מאפשר קיומו של שימוע בדיעבד והפגיעה בזכויותיו, ככל שהייתה, הינה ברת תיקון בשלב זה.

חזקה כי גורמי התביעה עושים מלאכתם נאמנה ודלתם פתוחה לשמיעת טענות הנאשם באופן כזה שאם ישתכנעו כי יש לבטל את כתב האישום, גם בעת הזו, יעשו כן. (ראה ע"פ 1053/13 חסן הייכל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 23.06.13]; ת"פ (מחוזי ת"א) 40131/07 מדינת ישראל נ' בן רובי [פורסם בנבו, 03.09.07]; תפ"ח (מחוזי ת"א) 1057/06 מדינת ישראל נ' אזולאי [פורסם בנבו, 23.11.06]).

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת הנאשם לביטול כתב האישום נוכח אי קיומה של זכות השימוע.

הסמכות להגשת כתב האישום

העברת חומר החקירה לתביעה המשטרתית והגשת כתב האישום על ידה אינה חורגת מן הסמכות הקבועה בחוק, בהתאם לכתב ההסמכה שהוצג על ידי ב"כ המאשימה.

ובכל מקרה, יצויין, למעלה מן הצורך, כי בהתאם לתיקון מס' 62 - הוראת שעה, תשע"ד-2013, הוראת סעיף 60(ו) קובעת כי גם אם הטיפול בחומר חקירה בידי פרקליט או תובע משטרתי אינה על פי חלוקת הטיפול הקבועה בחסד"פ, אין בכך כשלעצמו כדי לפסול הליך פלילי (ראה גם בש"פ 9195/10 קובר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 04.01.11]). אף בתיקון משנת 2013 אין כדי לתמוך בטענת ב"כ הנאשם, שכן לא הוכח כי נגרם לנאשם אי צדק כלשהו.

לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי כתב האישום הוגש בחוסר סמכות.

טענת הגנה מן הצדק בשל אפלייה

ב"כ המאשימה עמד על ההבחנה בין הנאשם לבין נאשמים אחרים בפרשה בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירה וכן, לנסיבותיהם האישיות.

ברי כי כל תיק ותיק נבדק על פי נסיבותיו הוא, על פי חומר הראיות שנאסף בו ועל פי נסיבותיו הספציפיות של החשוד.

משדן בית המשפט בעניינו של הנאשם, אין הוא אמור לבחון האם נכונים היו שיקוליהם של העוסקים במלאכה בהחלטותיהם לנקוט בהליכים משפטיים או לאו ובאילו סעיפי עבירה יואשם הנאשם. למאשימה פררוגטיבה להפעיל שיקול דעת בנוגע לכך. חזקה, כי כל עוד לא הוכח אחרת, הופעלו שיקולים ענייניים בלבד. הביקורת השיפוטית על החלטה של המאשימה על העמדה לדין הינה אך ורק במקרים חריגים, בהם נפלה ההחלטה מחוץ למתחם הסבירות באופן ניכר.

המאשימה הצביעה על הנסיבות השונות, כאמור, בין הנאשמים ולאחר ששקלה עמדתה בשנית, החליטה לתקן את כתב האישום נגד הנאשם ולהאשימו בעבירת קבלת דבר במרמה ולא בעבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, כפי שהואשם מלכתחילה.

למעלה מן הצורך אציין כי הלכה פסוקה היא כי ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק יעשה במקרים חריגים ביותר, מקרים בהם התנהגותה של הרשות היא שערורייתית ותחושת הצדק האוניברסאלי נפגעת (ראה למשל ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (2005)).

גם אם נניח והוכחה אכיפה בררנית - אין הכרח כי היא תפגע פגיעה ממשית ורחבת היקף בתחושת הצדק וההגינות עד כי תצדיק ביטולו של כתב האישום כנגד הנאשם.

בנסיבות האמורות, לא ניתן לומר כי קיים פגם המצדיק ביטולו של כתב האישום.

על כן, הנני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר החלטתי אל הצדדים.