1

הוגשה לעיוני "בקשה דחופה לשחרור המבקש לחלופת מעצר".

בפתח הדברים יצויין כי הבקשה הוגשה בטעות במסגרת התיק העיקרי (25780-04-17), ולא במסגרת תיק המעצר (מ"ת 25945-04-17).

המזכירות מתבקשת לפיכך לסרוק את הבקשה (ואת החלטתי זו) לתיק המעצר.

לגופו של עניין - בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' פורת) קיבל את ערר המשיבה על החלטת השחרור, והורה על מעצרו של המשיב עד מתן החלטה אחרת - הן בשל המסוכנות הנשקפת מן המשיב והן מן הטעם שאין בידי המשיב להציע חלופה. עוד הורה קבע כב' בית המשפט המחוזי על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, אשר יידרש לחלופת מעצר הולמת, וכך הוסיף וקבע:

2

"אני סבור, כי החלופה צריכה להיות, לפחות בשלב הראשון, חלופה מוסדית מפוקחת ונעולה, לפחות לפרק זמן שיבטיח כי המשיב יכנס לתלם תודעה של טיפול עצמי יזום ורצוני, ותיבחן מידת האמון שניתן לתת בו על פי התנהגותו"

העובדה כי מיד לאחר שניתנה החלטת כב' בית המשפט המחוזי הסכימה אחותו של המבקש לשמש כמפקחת - אינה מעלה ואינה מורידה. החלטת כב' בית המשפט המחוזי ברורה, והמתווה הראוי לשחרורו של המשיב ממעצר - נהיר ומובן, כמפורט לעיל. אינני יושב כערכאת ערר על החלטת כב' בית המשפט המחוזי, אשר ניתנה אך לפני מספר שעות, ולאחר שמלוא התמונה נפרשה בפניו.

בנסיבות אלו, דומה כי אין מקום בשלב זה לבחון את האפשרות להורות על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת, אשר בינה לבין חלופת המעצר הראויה לפי קביעת כב' בית המשפט המחוזי - אין ולא כלום.

משכך סבורני כי בבקשת המבקש התקיימו התנאים (החריגים) המצדיקים את דחייתה אף ללא דיון בה [השווה בש"פ 7146/15 נפטלוביץ נ' מדינת ישראל (5.11.2015)].

הבקשה, לפיכך, נדחית.

בנוסף, ובהמשך להחלטת כב' בית המשפט המחוזי מהיום, מתבקשים הצדדים להגיש לבית המשפט עד יום ב', 1.5.17, רשימת מועדים מוסכמים לדיון המשך (לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן), החל מיום 14.5.17 ואילך.

תזכורת פנימית ליום 2.5.17.

המזכירות תעביר בדחיפות את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ז, 27 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.