בהחלטה שניתנה ביום 15.1.2023, ערב הדיון (שבוטל, בהינתן הודעת הנתבע), ניתן צו לפינוי הנתבע מן המושכר. נותרה להכרעה שאלת עיתוי הפינוי והוצאות ההליך המשפטי. עמדת הנתבע בסוגיות אלו הובאה בהודעתו מיום 15.1.2023. עמדת התובעת הוגשה עתה.

הנתבע מבקש כי מועד הפינוי ייקבע לעוד 45 ימים. התובעת מתנגדת. עיינתי בטיעוני הנתבע, באשר לפרק הזמן שיידרש לצורך היערכות לפינוי בפועל. קיים קושי עם אותו טיעון, כאשר הנתבע עצמו הודיע על ביטול הסכם השכירות. הודעתו נשלחה ביום 30.10.2022, ומאז הייתה שהות ממושכת להסדיר את הפינוי, במיוחד כאשר במהלך תקופת ההיערכות - ממועד ההודעה ואילך, דמי השכירות אינם משולמים (ההמחאות בוטלו). נסיבות כאמור מצדיקות קביעת פרק זמן מינימלי לפינוי. הפינוי יושלם עד ליום 31.1.2023 בשעה 16:00.

אשר להוצאות ההליך: בהיעדר דיון, אני נמנע מלקבוע קביעות שאינן הכרחיות להליך זה. טיעוני שני הצדדים שמורים להם. בחינת שאלת ההוצאות, מנקודת המבט של הנתבע בלבד, מצדיקה לפסוק לתובעת הוצאות. אם הודיע הנתבע על ביטול הסכם השכירות, היה עליו לפנות את המושכר. הודעתו נשלחה ביום 30.10.2022, והתביעה הוגשה ביום 1.12.2022, למעלה מחודש לאחר מכן. כתב ההגנה מסתיים בטיעון שלפיו בית המשפט מתבקש לדחות את התביעה. המסקנה המתחייבת היא כי הגשת התביעה הייתה הכרחית, והיא תרמה לתוצאה המוסכמת - פינוי המושכר. מדובר במושכר עסקי. התובעת נשאה בעלות הגשת ההליך (האגרה) ונדרשה לשכור שירותיו של עורך דין לצורך הגשתה. אני מביא בחשבון את העובדה כי לא התקיים דיון (כמו גם את העובדה שהודעה על הסכמה לפינוי הוגשה בשלב מתקדם, וסביר כי היערכות התובעת לדיון החלה), וכי בגין בקשה קודמת, שנדחתה, זוכתה זה מכבר התובעת בהוצאות.

דרישת התובעת לפסיקת הוצאות על סך של 50,000 ₪ אינה סבירה ואינה מידתית. אין הצדקה לפסוק את שכר הטרחה בהתאם לשווי המושכר. שוויו ממילא לא הוכח. אף לא הוכח כי זהו הסכום בו נשאה התובעת. ממילא, בהיעדרו של דיון, אין בסיס לדרישה של שכר כאמור. אני מעמיד עת שכר הטרחה על סך של 10,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"ג, 16 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.