1

לפניי בקשתה של "הנאשמת מס' 1" לתיקון גזר דינו של בית משפט זה בעניינה, מיום 2/2/17, באופן שמתוך תקופת המאסר בפועל בת ה-6 חודשים שנגזרו עליה ושהומרה בעבודות שירות, ינוכו 14 הימים בהם הייתה המבקשת במעצר.

בתגובתה, הודיעה המשיבה (המאשימה) על התנגדותה לבקשה.

לאחר עיון ושקילה מצאתי כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בדיון, בין היתר, מהנימוקים שלהלן:

1. גזר הדין בעניינה של המבקשת ניתן ביום 2/2/17 כך שהוא הפך לחלוט, ואין לבית המשפט סמכות היום לשנותו.

2. בגזר הדין, אימץ בית המשפט הסדר טיעון מוסכם על הצדדים שנראה סביר, צודק והולם בנסיבות העניין, ובמסגרת אותו הסדר טיעון לא סוכם על ניכוי ימי המעצר מתקופת עבודות השירות שהוסכמה.

3. במסגרת טיעוניו לעונש, הרחבים והמקיפים של ב"כ הנאשמת מס' 1, התבקש בית המשפט לאמץ את הסדר הטיעון כלשונו ולא נטען על ידו כי יש לנכות את ימי המעצר מתקופת עבודות השירות. יוצא אפוא שמדובר בטענה חדשה שנטענת עתה לראשונה ושאינה מתיישבת עם ההסכמות שהובאו במסגרת הסדר הטיעון שהוכתב על ידי ב"כ הצדדים לפרוטוקול.

4. בנוסף, גזר הדין ניתן בנוכחות המבקשת וסניגוריה ולא התבקש על ידי מי מהם, באותו מעמד, ניכוי ימי המעצר מתקופת עבודות השירות, דבר המחזק כי הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים קבע את תקופת המאסר שתרוצה בעבודות שירות ל-6 חודשים, ללא ניכוי ימי המעצר.

2

על כן, ומהנימוקים לעיל, אני דוחה את הבקשה ומותיר את גזר דיני מיום 2/2/17 על כנו.

ניתנה היום, י"ב סיוון תשע"ז, 06 יוני 2017, בהעדר הצדדים.