1

 

 

 

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד מאיה השילוני

מטעם הנאשם: בעצמו וב"כ עו"ד שלמה אלכביר

 

 

[פרוטוקול הושמט]

 

 

גזר דין

 

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון לאחר תיקון כתב אישום בעבירה של איומים.

 

על פי כתב האישום המתוקן, על רקע וויכוח בין הנאשם לאשתו (המתלוננת) לנוכח מחלוקת שנתגלעה ביניהם על רקע רצונה של המתלוננת לצאת לעבודה, איים הנאשם על המתלוננת באומרו שאם תחזור לדירה הוא ישרוף את הרכוש ואת הבית.

 

לאחר הודאת הנאשם, הופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו ואכן התקבלו שני תסקירים מהם עולה, כי הנאשם הינו בן 38, נשוי למתלוננת ואב לשתי בנות, כיום עובד בתפקיד מטפל ומדריך במעון רמת טבריה. כמו כן עובד כעצמאי כצלם אירועים.

2

שירות המבחן שוחח עם המתלוננת וזו תיארה זוגיות אידיאלית והתנהלות תקינה במהלך נישואיהם, אך לדבריה כעבור שנה וחצי לאחר נישאו החל בין בני הזוג מתח מסוים הנובע בעיקר בשל פערים תרבותיים. המתלוננת ציינה, כי הנאשם מתנהג כלפיה בצורה מכבדת ושללה התנהגות אלימה או תוקפנית מצדו, והדגישה כי התנהלותו כמפורט בכתב האישום אינה מאפיינת את אורח חייו. שירות המבחן התרשם מקושי מסוים אצל המתלוננת לחבר בין התנהגותו האלימה של הנאשם להסלמה במערכת היחסים ביניהם. באשר לנאשם עצמו, זה לקח אחריות מלאה על מעשיו ואף הוא ציין כי האירוע התרחש על רקע מתח בחייו הזוגיים עם המתלוננת באותה תקופה.

הנאשם ציין כי העבירה בוצעה בשל תחושת כעס פנימי וקושי בוויסות רגשותיו ושליטה בתגובותיו.

עם זאת, ביטא הנאשם חרטה על מעשיו. שירות המבחן המליץ לנאשם להשתלב במסגרת טיפולית שתסייע לו לרכוש כלים להתמודדות עם סיטואציות דומות בעתיד.

תחילה, ציין שירות המבחן כי הנאשם לא הסכים לכך, ולכן שירות המבחן לא המליץ כל המלצה טיפולית בעניינו. לבקשת סנגורו, הפניתי את הנאשם לתסקיר משלים לשם הבהרת סוגיה זו בדבר נכונות הנאשם להירתם להליך טיפולי כאמור, ובמסגרת התסקיר המשלים אכן צוין כי הוא הביע רצון להשתלב בהליך שכזה וביטא הבנה לחשיבותו. על אף האמור, הנאשם טרם שולב בקבוצה טיפולית לנוכח העדר מקום בזמן הקרוב.

 

בסיכומו של דבר, שירות המבחן המליץ להעמיד את הנאשם במבחן למשך שנה וחצי במהלכו ישולב בטיפול קבוצתי ייעודי לגברים אלימים במסגרת שירות המבחן, וזאת ללא הרשעתו בדין.

 

טענות הצדדים:

התובעת הדגישה את חומרת העבירה ואת מדיניות הענישה הנהוגה, וכן את המתחם הראוי בעבירה מסוג זה אשר הינו החל ממאסר על תנאי וכלה במספר חודשי מאסר לריצוי בפועל. התובעת ציינה, כי לחובת הנאשם 2 הרשעות קודמות, ולכן אין מקום לשקול אי הרשעתו, כאמור בתסקיר. בנסיבות העניין, עתרה התובעת לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות בצירוף מאסר מותנה וקנס כספי.

 

הסנגור ציין, כי מדובר בנאשם אשר נעתר ואף מעוניין בהליך טיפולי. נאשם זה נתון בתנאי שחרור מגבילים מזה תקופה ממושכת, מערכת היחסים עם המתלוננת כיום היא תקינה והיא אף אמרה את דברה בהקשר זה בבית המשפט. הסנגור סבור, כי לנוכח העובדה כי הנאשם עובד כמטפל במעון לחוסים, הרשעתו בדין עלולה לסכן את מקור פרנסתו, וכך אף עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. לכן, עתר הסנגור לאימוץ המלצות שירות המבחן.

 

שמעתי אף את דברי המתלוננת אשר טענה, כי מדובר באירוע חריג, מאז מערכת היחסים השתנתה לטובה והיא אף כיום חיה עם הנאשם באותו בית.

 

3

הנאשם בדבריו הביע רצון להשתתף בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן.

 

דיון והכרעה:

אין עוררין על הכלל שהמשפט הפלילי צריך להסתיים בדרך כלל בזיכוי או בהרשעה. הסמכות הנתונה

לבית המשפט לסיים תיק ללא הרשעה יפה רק למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. בעניין זה ראה ר"ע

432/85 רומנו נגד מדינת ישראל, תקדין עליון 85 (ד) עמ' 737; ע"פ 2513/96 ו- 3467/96 מדינת

ישראל נ. שמש ואח' נ (3) פ"ד 682 וכן ע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נב' (3) 337

(להלן: "הלכת כתב").

המקור הנורמטיבי לבקשתו של הנאשם מצוי בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

התשמ"ב-1982 המסמיך את בית המשפט שהרשיע נאשם לבטל את ההרשעה במסגרת גזר הדין,

ולהטיל עליו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. חלופה עונשית זו מופעלת במשורה,

שכן הכלל הרחב הוא כי מקום בו הוכחה אשמתו של אדם, יש, בדרך כלל, להרשיעו בדין (רע"פ

6009/15 קושמקוב נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (8.9.2015); רע"פ 3515/12 מדינת ישראל נ' שבתאי,

פסקה 17 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (10.9.2013); ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין,

פסקאות 76 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (4.9.2007).

בהלכת כתב נקבע כי הימנעות מהרשעה תעשה בהתקיימותם של שני תנאים. התנאי הראשון הוא כי

טיב העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרות, באותו מקרה מסוים, לוותר על הרשעה, מבלי לפגוע

מהותית ביתר שיקולי הענישה. על פי התנאי השני, יש להראות כי הותרת ההרשעה על כנה

עלולה להסב פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. עוד נקבע בפסיקה כי יש להימנע מהרשעה רק

4

בנסיבות יוצאות דופן, כאשר היחס בין הנזק הצפוי לנאשם כתוצאה מההרשעה לבין חומרת

העבירה והתועלת של ההרשעה לאינטרס הציבורי אינו סביר (ראו: דנ"פ 8062/12 מדינת ישראל

המשרד להגנת הסביבה נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ, פסקה 15 לפסק דינו של הנשיא

(בדימ') א' גרוניס (02.04.2015); עניין שבתאי לעיל, פסקאות 19-17 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן;

עניין קליין לעיל, פסקאות 77-76 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה).

 

יפים לעניין זה דבריה של השופטת א' פרוקציה בע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל (31.12.2007):

"מנגד, יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות המיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סיכויי שיקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות - גיל, עבר פלילי קודם, ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי. יש לבחון את השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי של הנאשם, ועל מצבו הכלכלי והמשפחתי. בסופו של יום, ניצבת השאלה בכל עוצמתה - האם, בנסיבות המיוחדות של הענין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם, סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין" (שם, פסקה 11)

 

הקושי המתעורר במקרה שלפניי נובע מכך, שמחד מצווים אנו להילחם בתופעת האלימות במשפחה,

הן המילולית והן הפיסית; מאידך, הרשעת הנאשם בעבירה זו עלולה לפגוע בו פגיעה אשר תהא בלתי

מידתית ותקשה עליו יתר על המידה לנהל אורח חיים חיובי ויצרני מכאן ואילך.

עם זאת, אין חולק כי מדובר בעבירה שיש למנוע ולשרש. המרחק בין איום מילולי כלפי בת זוג לבין

5

אלימות פיסית ממש הינו לעיתים קצר מאוד. תמים דעים אני עם המאשימה כי עבירות המבוצעות

בתוך התא המשפחתי פגיעתן קשה היא, וברגיל, דינו של מי שמבצען להתחייב בדינו ולהיענש כראוי

לו.

בע"פ 8528/12 ציפורה אלירן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.3.13) קבע השופט שוהם, בהסתמך על

פסיקה קודמת כי:

 

"... בבוא בית המשפט לבחון את הנזק העלול להיגרם לנאשם, יש להתייחס לנזק מוחשי-קונקרטי, ואין להידרש לאפשרויות תיאורטיות, על פיהן עלול להיגרם לנאשם נזק כלשהו בעתיד. בעניין פריגין ציינתי, בהקשר זה, כי קבלת הגישה, לפיה יש לבחון נזקים אפשריים, העלולים להתרחש בעתיד, גם אם מדובר בנאשמים צעירים, "תחייב את בית המשפט להידרש לתרחישים תיאורטיים, שאין לדעת אם יתממשו בעתיד, ולא ברור כלל עד כמה תהיה להרשעה בדין השפעה על התכנותם של אותם תרחישים".

 

(ראה גם החלטותיו של כב' השופט שוהם ברע"פ 5115/13 מנחם שרון נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 8.9.13; ברע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 4.3.13 וברע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6.12.12).

 

הנאשם לא הוכיח כי ייגרם לו נזק קונקרטי חמור ובלתי הפיך כתוצאה מהרשעתו. אינני מקבל את

הטענה לפיה הדבר אינו ניתן להוכחה בראיות מוחשיות. ייתכן שהדבר מחייב מאמץ מסוים וכיתות

רגליים, אך זה המחיר הנדרש לשם בחינת האפשרות לסטייה מן הכלל לפיו מי שנמצא אשם יורשע

בדין, ולבל יהפוך החריג לכלל. אשר על כן, החלטתי שלא להיעתר לבקשת הנאשם לביטול הרשעתו.

6

לנאשם זה 2 הרשעות קודמות, אשר אומנם התיישנו אך לא נחמקו. לכן, לא ניתן לומר כי עסקינן

בנאשם אשר מעולם לא הורשע ולכן עלולה להיות לכך פגיעה בדימויו העצמי או במקור פרנסתו.

הרשעותיו הקודמות לא מנעו קבלתו לעבודה והמשך העסקתו ואינני סבור כי להרשעתו בעבירה נשוא

תיק זה עלולה להיות השלכות הרות גורל עבורו. המלצת שירות המבחן כשמה כן היא ואין היא

מחייבת את בית המשפט. להמלצה זו יינתן משקל משמעותי בקביעת עונשו של הנאשם.

 

 

 

 

מתחם הענישה:

סבורני כי המתחם אשר הוצע על ידי התביעה הינו המתחם הראוי בנסיבות העניין. מדובר באיום חמור אמנם, אך אינו ברף העליון של החומרה בעבירה מסוג זה, ולכן, כאמור מדובר במתחם אשר מאפשר הן ענישה הצופה פני עתיד והן עונש מאסר מסוים בנסיבות המתאימות.

 

למתחם זה יש להוסיף מאסר מותנה וקנס או פיצוי כספי במידת הצורך.

 

באשר לנסיבות העבירה כאמור, מדובר באיום חמור אך לנוכח האמור בתסקיר ומדברי המתלוננת עולה, כי מדובר באירוע חריג אשר אינו מאפיין את התנהלות התא המשפחתי, ולכן הינו ברף התחתון בינוני של החומרה וכך אף של מתחם הענישה.

 

באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לנאשם שתי הרשעות קודמות אשר אמנם התיישנו אך טרם נמחקו. לנוכח האמור, לא ברורה לי הטענה לפיה הרשעתו כיום תפגע בו או בפרנסתו. חזקה כי בדיקה זו, אם היא נדרשה, נעשתה על ידי מקום העבודה עובר לקבלתו ואם כך הדבר, וודאי שהדבר נודע למעסיקיו והראיה כי לא היה בכך כדי לפגוע בקבלתו למקום עבודה או בהמשך העסקתו.

לכן, כאמור לא מצאתי כל עילה להימנע מהרשעתו. עם זאת, לא מדובר במי שעברו מכביד וכאמור הרשעותיו התיישנו, ולכך יש משקל משמעותי בבואי לקבוע את עונשו של הנאשם.

 

7

יש לקחת בחשבון את הודאת הנאשם, את דברי המתלוננת ואת האמור בתסקיר שירות המבחן. סבורני כי המלצת שירות המבחן, למעט המלצתם להימנע מהרשעה אשר בנסיבות העניין אינה סבירה, הינה המלצה ראויה וכוללת תקופת מבחן ממושכת במסגרתה ישולב הנאשם בהליך טיפולי מתאים ובמידה ויפר את תנאי שירות המבחן ממילא ניתן יהיה לחדש את עניינו ולדון בו מחדש.

 

בנסיבות העניין, מאחר ואימוץ המלצת שירות המבחן די בה כדי להשיג את המטרה הנדרשת במקרה זה, שהיא הירתמות הנאשם להליך טיפולי וסיוע בקבלת כלים להתמודדות עם מצבים דומים, ובכך לסייע לכל התא המשפחתי, החלטתי להסתפק בענישה הצופה פני עתיד בנוסף לאמור בתסקיר שירות המבחן.

 

 

 

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ המאשימה ואת טיעוני הנאשם, ובהתחשב בנסיבות, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא כי במשך שנתיים החל מהיום שלא יעבור את העבירה בה הורשע בתיק זה.

 

ב.         הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מלעבור עבירה לפי הסעיף בו הורשע משך שנתיים החל מהיום. ההתחייבות תהא על סך 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו; אם לא יחתום ייאסר למשך 7 ימים.

 

ג.         לאחר ששקלתי את נסיבות העבירה, אני מחליט להעמיד את הנאשם במבחן.

 

מוצא בזאת צו מבחן המעמיד את הנאשם בפיקוח שרות המבחן למשך 18 חודשים מהיום.

 

הנאשם יהיה בקשר עם שרות המבחן, ויפעל על פי הוראות שיינתנו לו מפעם לפעם על ידי שרות המבחן ויתייצב לשיחות ו/או לטיפולים כפי שיקבע.

 

הודע לנאשם כי במידה ויפר את צו המבחן, יוחזר עניינו לבית המשפט ובית המשפט יהיה רשאי לגזור כל עונש אשר ימצא לנכון.

 

8

הנאשם יהיה בקשר עם שרות המבחן, על פי קביעת שרות המבחן ועל פי תדירות ששרות המבחן יקבע.

 

שרות המבחן יודיע לבית המשפט במידה שתהיה הפרה של צו המבחן, וכן בסיום תקופת המבחן.

 

במידה ובתיק יש פיקדון, הוא יוחזר למפקיד בהתאם לנהלים.

 

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

 

המזכירות תעביר העתק הפרוטוקול לשירות המבחן.

 

 

 

ניתנה והודעה היום כ"ח סיוון תשע"ו, 04/07/2016 במעמד הנוכחים.