בפני

כבוד השופט אהרון משניות

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.יאסר אבו סולב (אסיר)

2.מהדי הואשלה

הנאשמים

גזר דין

א. כללי

שני הנאשמים הורשעו יחדיו, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסגת גבול, החזקת מכשירי פריצה, וכן שתי עבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה. כמו כן נאשם 1 הורשע לבדו בעבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא רישיון רכב וכן נהיגה ללא ביטוח, ואילו נאשם 2 הורשע לבדו בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית.

מכתב האישום אשר פרטיו הובאו בהרחבה בהכרעת הדין, עולה כי בתאריך 3.9.2015 סמוך לשעה 9:00 נסעו הנאשמים יחד עם אדם נוסף אשר זהותו אינה ידועה למאשימה ברכב מסוג מיצובישי גאלאנט, בו נהג הנאשם 1, בכביש דו סיטרי, בו נתיב אחד לכל כיוון , מכיוון צומת שוקת לכיוון צומת להבים, כשלצדו יושב האחר ואילו נאשם 2 יושב מאחור. במהלך נסיעתם, עקפו הנאשמים משאית מסוג פול טריילר שנסעה לפניהם, תוך שהם חוצים פס ההפרדה רצוף שהיה מסומן בכביש. סייר אוויר של משטרת התנועה שהיה באותו זמן במסוק מעל כביש 31 בו נסעו הנאשמים, הבחין במעשיהם של הנאשמים ודיווח על כך לשוטרים אחרים.

בעקבות כך, בוצעה חסימה משטרתית בכיכר המזרחית של הכניסה ליישוב להבים, על ידי עד תביעה 8 - השוטר רס"ם מוטי כהן , ביחד עם עד תביעה 22 - המתנדב שוקי אלעוברה (להלן: המתנדב), כשלידם ניידת משטרתית עם אור כחול מהבהב. המתנדב הבחין ברכב של הנאשמים וסימן להם לעצור לבדיקה. בתחילה האטו הנאשמים את מהירות הנסיעה כביכול לקראת עצירה, אולם לאחר שהמתנדב התקרב לעברם, האיצו את מהירות נסיעתם, חצו את הכיכר ונסעו במהירות על כביש 31 לכיוון להבים. בעקבות זאת, החל מרדף אחר הנאשמים, כשהנאשמים ממשיכים בנסיעה פרועה שבמהלכה עקפו בפראות רכב שנסע לפניהם, כשהם חוצים פס הפרדה לבן, ובהמשך עקפו כלי רכב נוספים שנסעו לפניהם, תוך סיכון של כלי רכב שנסעו בנתיב הנגדי, ונאלצו לסטות לשוליים כדי למנוע תאונה.

בהמשך מנוסתם, הנאשמים פנו בנסיעה פראית לכיוון הישוב להבים, תוך התעלמות מתמרור עצור, וסיכון רכב שנסע בכביש ונאלץ לבלום בפתאומיות בכדי למנוע תאונה. הנאשמים המשיכו לנסוע במהירות בכביש חד סיטרי, נגד כיוון התנועה, עד שנכנסו לבסוף לרחוב ללא מוצא, והתנגשו בקיר מגן בקצה הרחוב. הנאשמים והאחר נמלטו מהרכב, ונכנסו תחילה לחצר בית, כשנאשם 1 נותר להסתתר בתוך מלונת כלב בחצר הבית, ואילו נאשם 2 ברח לגן ילדים סמוך והסתתר במחסן שבחצר. שני הנאשמים אותרו ונעצרו, ואילו האחר נמלט ולא אותר.

על גופו של נאשם 1 נמצאו כפפות צמר שחורות ומסכת פנים שחורה, ברשותו של נאשם 2 נמצא טלפון נייד מסוג LG-4 שנגנב ימים אחדים קודם לכן, ואילו ברכב שבו נסעו הנאשמים נמצאו כלי פריצה רבים, ובכללם 5 מברגים בגדלים שונים, שני מספרי חיתוך וכן מגזרי תיל.

ב. טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה כי הנאשמים פרצו לשני בתים בשעות הלילה וגנבו ציוד יקר ערך, שכלל טלפונים ניידים, מחשבים ניידים, כסף מזומן וכלי רכב. כן, טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם 1 ביצע את העבירות נשוא כתב האישום כשהוא אינו מורשה לנהיגה, עובדה אשר לא מנעה ממנו לבצע עבירות תעבורה חמורות, תוך סיכונם של כלי רכב שנהגו כל העת בכביש, וכשאחוריהם דולקת ניידת משטרתית. ב"כ המאשימה טענה עוד כי במעשיהם פגעו הנאשמים בערכים המוגנים של שמירה על שלום הציבור, ביטחונו ושלטון החוק, וכן, בזכותם של האזרחים לקניין וביטחונם האישי בתוך ביתם, והדגישה את התכנון המוקדם של הנאשמים שקדם לעבירות הפריצה אשר היה המלווה בתחכום לא מבוטל.

אשר לנסיבותיהם של הנאשמים, טענה ב"כ המאשימה כי בעניינו של נאשם 1, התקבל תסקיר שירות מבחן שלילי, ממנו עולה כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו, ההליכים המשפטיים והסנקציות העונשיות אינם מהווים גורם הרתעתי ואינם מובילים להפקת לקחים על ידו. ב"כ המאשימה הפנתה להתרשמותו של שירות המבחן לפיה נשקפת מהנאשם רמת סיכון גבוהה לרבות הישנות מעורבות בפלילים. כן הפנתה לעברו הפלילי המכביד של הנאשם, אשר כולל ארבע הרשעות קודמות, ב-21 תיקים שונים, בעיקר בעבירות רכוש.

ב"כ המאשימה הוסיפה, כי הנאשם השתחרר ממאסרו האחרון בתאריך 4.8.2013, ובחלוף שנתיים בעוד עונש מאסר מותנה ממשיך לרחף מעל ראשו, שב לסורו, וביצע עבירות חמורות נוספות. בנסיבות אלו, אין כל נסיבה מקלה אשר יכולה להיזקף לזכותו של הנאשם, אף לא חיסכון בזמן שיפוטי, לאחר שהנאשם כפר באשמה וניהל משפט הוכחות עד תום, אשר בו הורשע בסופו של דבר כמעט בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

אשר למתחם הענישה ב"כ המאשימה ציינה כי יש להתייחס לכל העבירות שבהן הורשע הנאשם כאל אירוע מתמשך אחד, ועתרה למתחם שנע בין 5 ל-8 שנות מאסר, תוך שהיא טוענת כי יש למקם את עונשו של נאשם 1, ברף העליון של המתחם, וכן להורות על הפעלת מאסר מותנה למשך 9 חודשים ומאסר מותנה של 12 חודשים מעפ"ג 32617-01-11, וזאת במצטבר לכל עונש מאסר שיושת על הנאשם.

אשר לנסיבותיו של הנאשם 2, טענה ב"כ המאשימה כי מהתסקיר שהתקבל בעניינו עולה כי הנאשם נמצא בטיפול מזה שלושה חודשים, לאחר ששוחרר ממעצר בהחלטת בית המשפט העליון, והגורמים המטפלים התרשמו מהנאשם כי מביע נכונות להמשיך ולהתמיד בהליך הטיפולי. אולם לדעת המאשימה המלצתו של שירות המבחן מנותקת מהנתונים בעניינו של הנאשם אשר כידוע ביצע את העבירות נשוא כתב האישום זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר קודם, לאחר שעבר הליך טיפולי ארוך שכלל טיפול ועיסוק, והיה תחת פיקוחה של רש"א.

ב"כ המאשימה הדגישה, כי ניתן להתרשם כי הנכונות והמוטיבציה אותה מביע הנאשם כיום הייתה קיימת עוד לפני ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, וכי למרות שיתוף הפעולה מצדו של הנאשם 2, עדיין לא ניתן להתעלם מיתר השיקולים, ובמיוחד ההפרה הבוטה של תנאי וועדת השחרורים, כאשר הנאשם הרהיב עוז בנפשו לבצע את המעשים החמורים שבהם הורשע, בעודו אסיר ברישיון. בנסיבות אלו, טענה ב"כ המאשימה כי מתחם העונש ההולם בעניינו נע בין 4.5 שנות מאסר ל-7 שנות מאסר, ועתרה להפעיל את המאסרים המותנים העומדים ותלויים נגדו במצטבר.

מנגד, טען ב"כ הנאשם 1, כי חרף הכרעת הדין שניתנה בעניינו של הנאשם, הוא סבור כי הנאשם אינו נמצא ברף הגבוה של עבירת סיכון חיי אדם, אולם אין מחלוקת כי מדובר בנזק רכושי אם כי ברף הנמוך ביותר. ב"כ הנאשם הדגיש את תקופת מעצרו הארוכה של הנאשם, תקופה בה זכויותיו היו דלות בלשון המעטה מהזכויות המוקנות לאסירים להבדיל מעצורים, שיקול משמעותי ממנו לא ניתן להתעלם בעת גזירת העונש. ב"כ הנאשם, ציין, כי המתחם לו עותרת המאשימה הינו מתחם קיצוני, וטען, כי יש לדחות מכל וכל את הטענה לפיה העובדה שהנאשמים בחרו לנהל הוכחות, צריכה לעמוד להם לרועץ. לדבריו, מתחם ענישה הראוי בנסיבות שלפנינו נע בין 3 שנות מאסר לבין - 4 שנות מאסר, וב"כ הנאשם 1 עתר להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם - 3 שנים בקירוב.

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, טען בא כוח הנאשם כי ההגנה ערה לתסקיר השלילי שהוגש בעניינו ואולם יש לזכור כי מדובר בנאשם צעיר אשר נכנס ויוצא מבית האסורים. אשר למאסרים על תנאי, טען ב"כ הנאשם כי קיימים שני מאסרים מותנים, האחד למשך 12 חודשים בגין עבירות רכוש מסוג פשע, והשני למשך 9 חודשים בגין עבירות רכוש מסוג עוון, ועתר להפעילם בחופף לתקופת המאסר שתושת על הנאשם. אשר לרכיב הפיצוי, טען ב"כ הנאשם כי לא הוגשו תצהירי קורבן, וההגנה בחרה למנוע את העדתם.

כאן המקום לציין כי ב"כ נאשם 2 טרם סיכם טיעוניו לעונש, מפני שלבקשת בא כוחו, נקבע מועד נפרד דיון לשמיעת הטיעונים לעונש בעניינו של הנאשם 2, ליום 18.6.2018, אשר בו היה אמור להעיד מנהל ההוסטל, אודות ההליך הטיפולי שהנאשם עבר מאז הגעתו להוסטל. אולם הנאשם לא התייצב לדיון, ואף התקבל דיווח מהוסטל "בית חם" ולפיו הנאשם קיבל חופשה לרגל חג עיד אל פיטר, עד למועד הדיון בבית המשפט, אולם כאמור לא התייצב לדיון, ובעקבות זאת הודיע ההוסטל כי הוא מסיר אחריות לגביו.

בדיקה שערכה המאשימה העלתה כי הנאשם אינו עצור במשטרה, ואינו נמצא במשמורת שב"ס. בהמשך, נמסרה הודעה מטעם בא כוחו של הנאשם ולפיה אבדו עקבותיו של הנאשם, וגם בני משפחתו מחפשים אחריו, ואינם יודעים מה עלה בגורלו. גם צו הבאה שהוצא נגדו, לא הביא עד כה לאיתורו. לכן, אף שהזכרתי לעיל את טיעוני המאשימה גם ביחס לנאשם 2, גזר דין זה מתייחס בסופו של דבר לנאשם 1 בלבד. גזר הדין בעניינו של נאשם 2 יידחה עד לאחר שיתייצב, ולאחר שיישמעו טיעוני בא כוחו לעונש.

ג. דיון והכרעה

לא יכולה להיות מחלוקת בדבר החומרה היתירה של העבירות שבהן הורשעו הנאשמים. העבירות הללו, ובמיוחד העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, טומנות בחובן פגיעות קשות בערכים חברתיים בסיסיים, ובכללם שלומם וביטחונם של היחיד ושל הרבים, שלטון החוק ותחושת הביטחון והסדר הציבורי. משנה חומרה יש בנסיבות שלפנינו, נוכח העובדה שהנאשמים הרהיבו עוז בנפשם לשוב לסורם לבצע עבירות רכוש חמורות, למרות שנתנו את הדין בעבר על ביצוע עבירות דומות, ולא הפיקו את הלקח הראוי.

נאשם 1, נהג פיזית ברכב ללא שהוכשר לנהיגה, ובלא שהיה בידו רישיון נהיגה, הוא נהג בפראות, במהירות מוגזמת כשהוא עוקף כלי רכב תוך חציית פס הפרדה רצוף וסיכון כלי רכב שנסעו בנתיב הנגדי, ותוך התעלמות מכריזות השוטרים שדלקו בעקבותיו, וקראו לו לעצור, ובכך סיכן בנהיגתו הפרועה את המשתמשים בכביש. מדובר כאמור בנאשם שלחובתו עבר פלילי עשיר, והעונשים שריצה בעבר לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות חמורות.

אשר לרמת הענישה הנוהגת, ניתן ללמוד עליה מעיון בפסיקה שמתייחסת לעבירות דומות. בע"פ 5680/17 אסרף אבו עצא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.4.2018), נדון עניינו של המערער אשר הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש, בסיוע להתפרצות לבית שאינו בית מגורים וגניבה מתוכו, וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, היזק במזיד לרכב ונהיגה בפסילה. על פי כתב האישום נסעו המערער ואחרים שזהותם אינה ידועה ברכב בבאר שבע. נוסעי הרכב השתמשו ברכב כדי לנפץ חלון ראווה של בית עסק ולגנוב מתוכו ציוד ספורט.

עובד של החנות הזעיק את המשטרה, והמערער נמלט ברכבו מניידת מוסווית ומניידת נוספת שהצטרפה למרדף, תוך שהוא נוהג ברכב בפראות רבה ובצורה מסוכנת. לבסוף סטה המערער לנתיב הנסיעה הנגדי, והתנגש בחוזקה ברכב שבו נסעה נוסעת נוספת ופונתה באמבולנס לבית החולים כשהיא סובלת מחבלות וכאבים. הציוד שנגנב מבית העסק הוחזר לבעליו, אך ניזוק בחלקו. כמו כן, נקטע חלק מאצבעו של המערער. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה שבין 3 ל-6 שנות מאסר, והשית על המערער חמש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה למשך 26 חודשים ופיצוי למתלוננת. בית המשפט העליון קבע כי העונש שהושת הולם ואינו מצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

בע"פ 8970/15 אחמד עיסא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.11.2016), נדון עניינו של המערער שהורשע על פי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, התנגדות בכוח למעצר, נהיגה ללא רישיון, נהיגה בפסילה, נהיגה ללא ביטוח, תקיפת שוטר, ריבוי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש וריבוי עבירות של גרימת נזק לרכוש ולאדם בנהיגה בקלות ראש ובלא זהירות. בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער ל - 60 חודשי מאסר בפועל, והופעל עונש מאסר על תנאי שהושת על המערער בהרשעות קודמות, בחופף ובמצטבר, כך שסך עונש המאסר הצטבר ל-75 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש.

בע"פ 3300/16 אסמעיל אבו ענזה נ' מדינת ישראל , (פורסם בנבו, 11.5.2017), נדון עניינו של המערער שהורשע על פי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ונהיגה ללא רישיון נהיגה, בנסיבות שדומות במידה רבה לנסיבות שלפנינו, לרבות עבר פלילי מכביד של המערער, כולל הרשעה קודמת בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה שבגינה נדון ל-44 חודשי מאסר בפועל. בית משפט זה (כב' השופטת שלו) גזר את עונשו של המערער ל - 50 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים, ובית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש וקבע בין היתר כי התנהגותו החמורה והחוזרת של הנאשם, המסכנת את חייהם ושלמות גופם של משתמשי הדרך, מחייבת ענישה משמעותית ומרתיעה כדוגמת זו שהושתה על הנאשם. בית המשפט הפנה לפסיקה נוספת שבה נקבעה רמת ענישה דומה במקרים דומים. כך היה בע"פ 7234/13 אימאם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.7.2014) אשר בו אושר עונש של 54 חודשי מאסר בפועל בנסיבות דומות, וכן ע"פ 6059/15 סלאמה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.8.2016) שבו אושר עונש של 60 חודשי מאסר בנסיבות דומות.

בסופו של דבר, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, לרבות העובדה כי בסופו של דבר לא נגרמו פגיעות בנפש מנהיגתו המסוכנת של הנאשם, נראה לי כי מתחם העונש הראוי לעבירות ונסיבותיהן הוא בין 3 ל-6 שנות מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

כפי שהוזכר לעיל, הוגש בעניינו של הנאשם תסקיר של שירות מבחן, וממנו עולה כי הנאשם צעיר, בן 29 ובטרם מעצרו עבד כמאבטח. במסגרת מעצרו השתלב הנאשם בקבוצה טיפולית לתיעול כעסים ושימש כתומך לעצורים עם קשיי הסתגלות למעצר, אולם מדיווח שהתקבל מגורמי שב"ס עולה כי הנאשם אינו משולב עתה בהליך טיפולי. כן, עולה כי משפחתו של הנאשם מתמודדת עם קשיים כלכליים ומחסור במצרכים בסיסים, דבר אשר הוביל את הנאשם, לצאת לעבוד בגיל צעיר ולהתחבר לחברה שולית.

אשר לעבירות נשוא כתב האישום הנאשם לא הודה במעשים המיוחסים לו, ולהערכתו של שירות המבחן, מדובר בנאשם בעל חשיבה והתנהגות עוברת חוק, בעל עמדה נוקשה וקורבנית באשר לצדקתו. במסגרת המלצתו לקח שירות המבחן בחשבון גם את העובדה כי ההליכים המשפטיים והסנקציות העונשיות שהוטלו על הנאשם בעבר, אינם מהווים עבורו גורם הרתעתי ואינם מובילים אותו להפקת לקחים ולשינוי התנהגותי. בסופו של יום, שירות המבחן מעריך כי קיים סיכון גבוה להישנות מעורבות בפלילים מצדו של הנאשם, ומכאן המלצתו להשית על הנאשם ענישה מוחשית לצד ענישה מותנית.

בבואי לקבוע את עונשו של הנאשם 1 בתוך המתחם שקבעתי לעיל, מצאתי לשקול לזכותו את נסיבותיו האישיות הקשות, כמפורט בתסקיר שירות המבחן ובטיעוני בא כוחו. לחובתו של הנאשם ראיתי לשקול את החומרה הרבה של העבירות שביצע, את הפגיעה שהייתה בהם בערכים המוגנים, וכן את העובדה שאין המדובר במעידה חד פעמית, אלא בדפוס התנהגות עבריינית חוזרת ונשנית פעם אחר פעם, העובדה כי המאסרים המותנים שתלויים כנגדו לא הרתיעו אותו מלחזור לסורו ולבצע שוב עבירות רכוש ועבירות תעבורה חמורות, ואף לנהוג בפראות ולסכן חיי משתמשים אחרים בדרך. כמן כן, הנאשם לא הודה, ולא לקח אחריות על מעשיו.

לעניין זה אציין כי זכותו המלאה של כל נאשם לכפור בכתב האישום שהוגש נגדו ולהילחם על חפותו, ואין לבוא חשבון עם נאשם שעומד על זכותו ומנהל משפט הוכחות. אולם מדובר בשטר ושוברו בצדו, ולאחר שבית המשפט הכריע בדין, וקבע את אשמתו של הנאשם, הנאשם אינו יכול ליהנות מההתחשבות שזכאי לה מי שמודה באשמתו ונוטל אחריות על מעשיו. הדברים אמורים ביתר שאת בנסיבות שלפנינו, כאשר שירות המבחן מציין בתסקיר כי גם לאחר הכרעת הדין, הנאשם מוסיף להכחיש את ביצוע העבירות, ומגלה עמדה נוקשה וקורבנית באשר לצדקתו.

בסופו של דבר, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, ואת השיקולים לקולה ולחומרה שפורטו לעיל, אני גוזר על הנאשם 1, את העונשים הבאים:

1.      4 וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו.

2.      לעניין המאסר המותנה שנגזר על הנאשם בעפ"ג 32617-01-11, לאחר שערעור שהגיש על חומרת העונש התקבל, ובית המשפט המחוזי החליט להפריד בין עבירות רכוש מסוג עוון שבגינן קבע 9 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, ובין עבירות רכוש מסוג פשע, שבגינן קבע 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, אני סבור כי לא ניתן להפעיל את שני המאסרים הללו במצטבר זה לזה, מפני שמשמעות הדבר היא שערכאת הערעור החליטה להחמיר עם המערער, בעוד שקבלת ערעורו של המערער מלמדת על כוונה להקל אתו בעניין זה ולא להחמיר אתו. בכל אופן, בנסיבות העניין, לא ראיתי סיבה להקל עם הנאשם בעניין הפעלת התנאי, ולכן אני מפעיל את עונש התנאי ומורה ש-12 חודשי המאסר המותנים ירוצו במצטבר למאסרו של הנאשם, כך שבסך הכול יהיה עליו לרצות 5 וחצי שנות מאסר מיום מעצרו - 3.9.15.

3.      12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה או עבירת רכוש מסוג פשע.

4.      הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 30 חודשים, הפסילה שיימנו החל מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו.

5.      5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור הנאשם עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו או עבירת רכוש מסוג עוון.

6.      כמו כן, אני מורה לחלט את הרכס ששימש את הנאשם לביצוע בעבירות מסוג מיצובישי גלנט מ"ר 8140717.

7.      בנסיבות העניין, נוכח המשמעות הכספית של החילוט, לא ראיתי מקום להשית על הנאשם קנס. כמו כן, מאחר והרכוש שנגנב הוחזר לבעליו, גם לא ראיתי מקום לפסוק פיצוי לבעלי הרכוש הנ"ל.

הודע על זכות ערעור כחוק תוך 45 יום.

ניתן והודע היום י"ג תמוז תשע"ח, 26/06/2018 במעמד הנוכחים.