לפניי בקשת המאשימה מיום 9.11.22 לתקן את כתב האישום. המדובר בתיקון של מספר עובדות באישום הנוגע לעד תביעה 17, ששימש כמנהל סניף הבנק של הנאשם 2, בנק שממנו (כנטען) בבקשה נטל נאשם 1 הלוואה והנאשם 2 העמיד בטוחות כנגדה. עד זה נפטר למרבה הצער, ועל רק זה ביקשה המאשימה את התיקון העובדתי, לצד הוספת עד תביעה שהוא נציג בנק דיסקונט.

המועד לתגובות לבקשה חלף. אמש התקבלה התנגדות של הנאשם 2 לרוב חלקי התיקון המבוקש. לאחר ששקלתי את נימוקיה ואת נימוקי הבקשה, אני סבור שיש לקבל את הבקשה מהטעמים הבאים:

המבחן המשפטי

1.      סעיף 92 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), קובע כי בית המשפט רשאי לאפשר את תיקון כתב האישום בכל עת שלאחר תחילת המשפט, ובלבד שניתנה לנאשם "הזדמנות סבירה להתגונן".

2.      במסגרת זו נבחן טיב הבקשה, והאם יש בה לפגוע ביכולתו של הנאשם להתגונן מפני האישומים כנגדו - בין אם מבחינה "טכנית-דיונית" שמשמעותה מתן אפשרות סבירה לחקור עדים ולהציג ראיות עקב התיקון, ולהתנגד להבאת ראיות לעובדות שאינן נזכרות באישום, ובין אם מבחינה "עניינית-מהותית" שעניינה במתן הזדמנות סבירה לפתח ולנהל קו הגנה יעיל להתמודדות עם התיקון, והאם הורע מצבו עקב חשיפת קו ההגנה או המענה לכתב האישום. מטבע הדברים, לשלב בו מתבקשת בקשת התיקון חשיבות מהותית לשאלת היכולת להתגונן (למשל רע"פ 2363/10 בן אברהם נ' מדינת ישראל (6.4.10), ע"פ 63/79 עוזר נ' מדינת ישראל (7.8.79), ע"פ 5019/19 חליווה נ' מדינת ישראל (20.8.13). ראו גם הדיון בשאלת היכולת להתגונן בהקשרו של סעיף 184 לחסד"פ בע"פ 3956/21 כהן נ' מדינת ישראל פסקה 27 (8.9.22)).

דיון

3.      יישום מבחנים אלה לעניינו מעלה, כי יש לאפשר את התיקון המבוקש. הוא נומק בפטירתו של עד תביעה שאין מחלוקת כי הוא מרכזי, אך גם אם אקבל את טענת הנאשם 2 כי חלקים מן התיקון אינם נובעים מפטירת העד אלא משקילה מחודשת של חומר הראיות, אין בכך לשלול את הבקשה. הדגש הינו בשאלה, האם התיקון יפגע ביכולת הנאשמים להתגונן.

4.      לאחר בחינה, לא שוכנעתי שזהו המצב. למרות הזמן שחלף מאז הוגש האישום, טרם החלה שמיעת הראיות בתיק וההתקדמות המהותית המרכזית הושגה "אך" בהגשתן של תשובות לאישום. לא תימנע אפוא מהנאשמים ובהם הנאשם 2 האפשרות המלאה לחקור עדים ולהציג ראיות. כך בהיבט הטכני-דיוני.

5.      עוד איני סבור כי התיקון המוצע כושל נוכח המבחן הענייני-מהותי שהוצג לעיל. צודקת ההגנה כי עיקר התיקונים המבוקשים עוסק בהמרה של טענה לשעבוד פיקדון בסך 200,000 ₪ ומימושו בקשר להלוואה הנזכרת לעיל, בטענה להעמדת "ערבות ובטוחה". אלא, שלפי לשון התיקון אותה "בטוחה" היא סך 200,00 ₪ ששועבדו בחשבונו של הנאשם 2. אין מדובר בפער משמעותי, והמהות קרובה עד זהה.

איני סבור שיש בכך לפגום כלל ביכולת הנאשם להציג קו הגנה - ואזכיר, כי בתשובתו לאישום לא חלק על נטילת ההלוואה בידי הנאשם 1 או כי ערב לה, אך טען (בין היתר) כי הדבר לא נעשה כחלק מ"קשר מושחת" כלשונו, בעד פעולה הקשורה בתפקידו של הנאשם 1 או בציפייה לטובת הנאה שכזו. זהו מוקד הגנתו בהקשר הרלבנטי, והוא נותר בעינו עם התיקון המבוקש.

6.      עוד לא מצאתי כי התיקון המבוקש לסעיף 12 לכתב האישום הוא מפתיע או פוגע בהגנה, וכך גם הנקיבה בתחום תאריכים מדוד בסעיף 15 לצד תיבה המבהירה כי המועד המדויק אינו ידוע למאשימה, דבר שאינו חריג בניסוח אישומים.

לבסוף, בקשה להעיד נציג של הבנק חלף מנהל הסניף שנפטר היא סבירה, ובהינתן שזהות העד תובהר מבעוד מועד אין בה לפגוע בהגנה.

7.      זאת ועוד, נוכח השלב בו אנו מצויים ולשם האיזון, תינתן להגנה האפשרות לתקן את תשובתה לאישום.

הכרעה

8.      מנימוקים אלה, הבקשה לתיקון כתב האישום מתקבלת.

9.      נאשם שמעוניין לתקן את תשובתו לאישום עקב התיקון, יעשה זאת בכתב עד 1.12.22 אחרת תשמש התשובה שהגיש בעבר גם לעניינו של כתב האישום המתוקן.

10.  המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים, ותוסיף ותעביר את כתב האישום המתוקן שצורף לבקשה מיום 9.11.22, לתיקיית "כתבי טענות" בנט המשפט.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשפ"ג, 21 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.