1

 

 

 

 

 

 

כללי

1.      הנאשם מואשם בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 22.12.17, סמוך לשעה 15:45, במסגרת עבודתו, הגיע א"א (להלן גם: "אכרם" או "המתלונן") לרחוב הרב ריינס בירושלים והחל להדביק מודעות על לוח המודעות במקום. באותה שעה, על רקע טענת הנאשם וחברו יהושע רודניק (להלן: "יהושע"), כי המתלונן מכסה מודעות שהם תלו קודם לכן, חסמו הנאשם ויהושע את רכבו של המתלונן עם רכבם, יצאו מהרכב וניגשו למתלונן. בהמשך תקפו הנאשם ויהושע בצוותא את המתלונן בכך שדחפו אותו מספר פעמים והיכו אותו מכות אגרוף בגופו. המתלונן דימם מאפו ונגרם לו שבר באף.

 

2

2.      הנאשם כפר במיוחס לו, אישר כי המתלונן הדביק מודעות שכיסו מודעות שהוא ויהושע תלו קודם לכן, טען כי כשהגיע למקום הוא ויהושע חנו מאחורי רכבו של המתלונן אך לא חסמו אותו, כי יהושע יצא מהרכב והתעמת עם המתלונן בעימות מילולי בלבד, הנאשם ראה שהתפתחה ביניהם תגרה כלשהי, אך הוא לא יודע מי התחיל בה, ומכל מקום טען שהוא עצמו לא תקף ולא פגע באיש, לא דחף את המתלונן ולא היכה אותו במכת אגרוף. עוד נטען כי המתלונן נכנס לרכבו, נסע לאחור במהירות, פגע עם רכבו ברכב של הנאשם ועזב את המקום.

 

3.      מטעם המאשימה נשמעו עדות המתלונן, עדות רופא המשפחה שטיפל במתלונן ביום האירוע ועדות שוטר שהשתתף בחקירה. כן הוגשו מסמכים רפואיים שערכו רופא המשפחה ורופא נוסף שבדק את המתלונן, הודעת הנאשם במשטרה, הודעתו של יהושע ומזכרים מתיק החקירה.

מטעם ההגנה העידו הנאשם עצמו ומר אליהו בוהדנה, העובד אף הוא בתחום הדבקת המודעות ומכיר את הנאשם ואת המתלונן. כן הוגשו מטעם ההגנה תמונות של מקום האירוע, תרשימים שערכו הנאשם והמתלונן ביחס לאירוע, הודעת המתלונן במשטרה וכתב האישום שהוגש נגד יהושע.

 

 

הראיות

המתלונן

4.      בעדותו של המתלונן בבית משפט הוא תיאר כי עובד בהדבקת מודעות על לוחות המודעות וכי ביום האירוע מעסיקו שלח אותו להדביק בשנית מודעות שכבר הדביק מוקדם יותר באותו היום, אך כוסו על ידי מודעות שתלה הנאשם. הוא עשה כמצוות מעסיקו, וכשסיים התיישב ברכבו, ואז הגיעו למקום הנאשם ויהושע, אשר חסמו את רכבו מאחור. השניים ירדו מרכבם והכו אותו בעודו יושב ברכב. הוא ניסה לברוח לעבר הכיסא הסמוך, אך הם משכו אותו ברגליו והוסיפו להכותו ברגליים, ואף קיללו אותו, וכעבור כמה דקות הניחו לו וברחו מהמקום בנסיעה מהירה. כתוצאה מהמכות הוא דימם מאפו, ובהמשך התברר כי אפו נשבר והוא נזקק לניתוח, ולבסוף גם עזב את עבודתו בתחום הדבקת המודעות שבו עבד במשך שנים. לאחר האירוע הנאשם התקשר אליו מספר פעמים, קילל אותו ואיים לרצוח אותו. המתלונן עמד על כך שהנאשם הוא שהתקשר, ושלל את הטענה כי היה זה יהושע.

3

במהלך חקירתו הנגדית צייר המתלונן תרשים של מקום האירוע והסביר באמצעות התרשים באיזה אופן עצר רכבו של הנאשם מאחורי רכבו שלו וחסם אותו. עוד הבהיר המתלונן כי מדובר באירוע קצר שארך דקות ספורות בלבד, כי בתחילה הנאשם ויהושע הכו אותו בפניו, וכשניסה לברוח לכיסא הסמוך הכו אותו ברגליו, וכן טען כי הנאשם הכה אותו בפניו בעזרת מקל. לדבריו, גם יהושע וגם הנאשם החזיקו בידיהם קרשים והכו אותו עם הקרשים ובעזרת הידיים. המתלונן הכחיש כי המשיך להדביק מודעות לאחר האירוע ועמד על כך כי מיד לאחר שעזב את המקום ניגש להגיש תלונה במשטרה.

 

5.      בהודעתו של המתלונן במשטרה מיום 22.12.17 (נ/4) הוא תיאר כי במועד האירוע הדביק מודעות על לוחות המודעות במסגרת עבודתו וכי סמוך לשעה 15:45 הגיעו הנאשם ויהושע עם רכבם למקום שבו עבד, חסמו את רכבו, יצאו מהרכב והכו אותו עם קרשים על ידיו, על כתפו וברגלו, וכן הכו אותו במכות אגרוף בפניו. הוא ניסה להניע את רכבו כדי לברוח, ואחד מהשניים פתח את תא המטען של רכבו של המתלונן ושפך בו דבק ושבר חלק פלסטי המכסה את חוטי החשמל ברכב. כשעזב את המקום הנאשם התקשר אליו ארבע פעמים, קילל אותו ואת משפחתו ואיים שיהרוג אותו. גובה ההודעה של המתלונן כתב הערת חוקר בגוף ההודעה ולפיה לא הבחין בחבלות על גופו של המתלונן.

מתוך הודעת המתלונן במשטרה לא ניתן להבין למי מהשניים הוא מייחס את גרימת הנזק לרכבו, ואולם בעדותו במשפט הוא הבהיר כי התכוון לשניהם גם יחד (עמ' 11 שורה 11).

 

6.      מספר סתירות עלו בין אמרתו של המתלונן במשטרה לבין עדותו במשפט. כך למשל, בניגוד להודעתו במשטרה, בעדותו בבית המשפט לא תיאר את הנזק לרכב ואת שפיכת הדבק בתא המטען הגם שנשאל על כך מפורשות (עמ' 8 שורות 9-11). עם זאת, לאחר שעומת בחקירה נגדית עם הודעתו במשטרה בעניין זה, אישר את הדברים (עמ' 11 שורה 19). בנוסף, בעדותו במשפט טען כי הנאשם ויהושע ברחו מהמקום (עמ' 10 שורות 24- 27), בעוד שבהודעתו במשטרה אמר שהוא זה שברח (נ/4 שורה 9) והתקשה ליישב את הסתירה (עמ' 11 שורות 1-8 ושורות 27-30). כשתיאר המתלונן את האירוע בחקירתו הראשית אמר כי לא זוכר מה הנאשם ויהושע החזיקו בידיהם (עמ' 6 שורה 25), טענה המעלה תמיהה לנוכח טענתו במשטרה לפיה השניים החזיקו קרשים, מעשה שאינו שגרתי וקשה לשכוח אותו.

אוסיף כי טענתו של המתלונן על כך שהוכה על ידי שניים באמצעות מקלות ברגליו ובפלג גופו העליון, אינה מתיישבת עם העדרם של כל סימני פגיעה על גופו של המתלונן.

טענת המתלונן לפיה כשנסע למשטרה לאחר האירוע עצר את הרכב בצד בכל פעם כשראה שהנאשם מתקשר אליו, ענה לטלפון, שמע אותו מקלל ואז המשיך לנסוע (עמ' 12 שורות 9-11) גם היא טענה מוזרה שקשה לקבלה, ואולם בעניין זה התרשמתי כי הדברים נאמרו לנוכח תחושת המתלונן כי ב"כ הנאשם מנסה להוביל אותו להודות בכך שדיבר בטלפון בזמן הנהיגה ולא מתוך מניע הקשור לתיק.

אף על פי כן, כללם של דברים מחייב זהירות מיוחדת בבחינת עדותו של המתלונן ובקביעת עובדות על פיה.

 

4

יהושע

7.      בהודעתו של יהושע מיום 28.1.18 שהוגשה בהסכמה (ת/3), הוא נחקר בחשד לאיומים, תקיפה והיזק לרכוש. יהושע תיאר כי המתלונן כיסה באמצעות מודעות שהדביק את המודעות שהוא והנאשם תלו קודם לכן, ובשל כך הם חיפשו אותו. כשמצאו אותו, שאלוהו מדוע הוא מכסה את המודעות והמתלונן קילל אותם. בעקבות כך החל "בלגאן" כלשונו, "דחיפות ודיבורים", ולאחר הריב המתלונן נכנס לרכבו, נסע אחורה, פגע ברכבו של הנאשם ונסע מהמקום. יהושע תיאר כי ראה בעיניו את המתלונן כשהוא מכסה את המודעות שהוא והנאשם הדביקו ובשל כך חיפש אותו. יהושע תיאר כי האירוע כולו ארך כשתי דקות וכי המעסיק של המתלונן שילם לנאשם על הנזק שהמתלונן גרם לרכבו. עוד טען יהושע, כי המגע הפיזי היחיד עם המתלונן היה דחיפות וכי מי שדחף את המתלונן, היו הוא והנאשם וכי המתלונן דחף אותם. יהושע הוסיף כי ייתכן שלקח מהמתלונן את המודעות שהדביק, אך לא עשה דבר מה מעבר לכך. בהמשך נשאל יהושע מה עשה הנאשם והשיב "שום דבר, חוץ מלצעוק שום דבר", וכאשר נשאל האם הנאשם דחף השיב "יכול להיות". יהושע הוסיף כי האירוע החל בצעקות ובכך שהוא הסיר את המודעות שהמתלונן הדביק וכי תוך כדי כך התפתחו דחיפות ונשפך דבק על הרצפה מתוך הדלי שעמד מחוץ לרכב. יהושע הודה כי איים על המתלונן ואמר לו שיהרוג אותו, שירצח אותו ואיים לפגוע גם באמו ואשתו של המתלונן, אך לא התכוון לפגוע באיש ואמר את הדברים בשעת כעס. יהושע הכחיש כי תקף את הנאשם באמצעות קרשים, אישר כי יתכן שהיכה אותו במכות אגרוף ואמר כי לא ייתכן שהמתלונן נחבל כתוצאה מהמכות שכן לאחר האירוע הוא המשיך להדביק מודעות. בהמשך אישר יהושע כי ייתכן שהוא פתח את מכסה התא האחורי של רכבו של המתלונן ושפך את הדבק בתוך הרכב והשיב כי אינו זוכר האם שבר את הפלסטיק המכסה את מערכת החיווט ליד הגה הרכב.

 

8.      כתב האישום שהוגש נגד יהושע (נ/5) מייחס לו עבירות איומים וחבלה חמורה והעובדות הנטענות בו דומות לאלה שבכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, אלא שנוסף לו סעיף המייחס לו איומים על המתלונן במהלך מספר שיחות טלפון שהתקשר יהושע, מהטלפון הנייד שלו, אל המתלונן. הנאשם מופיע כעד תביעה 2 בכתב האישום שהוגש נגד יהושע.

 

9.      משעה שהודעתו של יהושע הוגשה בהסכמה ללא חקירה נגדית, יש לקבל את כל האמור בה כראיה שהצדדים מסכימים על תוכנה.

5

עמדתה של המאשימה, אשר כללה את הנאשם ברשימת עדי התביעה נגד יהושע אכן מעוררת תמיהה, שכן בסיכומיה בתיק הנוכחי ביקשה לדחות את גרסתו, ואולם עניין זה רלבנטי יותר למשפטו של יהושע מאשר למשפטו של הנאשם עצמו.

 

הנאשם

10.  בהודעתו של הנאשם במשטרה מיום 18.6.18, הוא תיאר כי האירוע התרחש בין יהושע לבין המתלונן, כי באותו היום המתלונן כיסה את המודעות שיהושע הדביק בלילה וכי הדבר היה כשעה לפני כניסת השבת. לדבריו, הם פגשו במתלונן באקראי ליד בית הכנסת כשהוא מדביק מודעות על לוח המודעות, התחיל ויכוח ומריבה בין יהושע לבין המתלונן שכלל מכות וקללות. בשלב מסוים המתלונן נכנס לרכב, הנאשם חשב שהוא עשה זאת כדי להוציא חפץ כלשהו, ועל כן בשלב זה הוא מנע מהמתלונן לצאת מן הרכב. הנאשם תיאר כי עמד עם רכבו מאחורי הרכב של המתלונן וכשהמתלונן נסע לאחור, הוא פגע בו ועיקם את דלת הרכב ואת הכנף. הנאשם שלל מכל וכל כי היה שותף לאירוע האלים, אך אישר כי בין יהושע לבין המתלונן היתה תגרה קצרה שכללה דחיפות ואשר נמשכה שניות בודדות. הנאשם הכחיש כי איים על המתלונן או כי תקף אותו בדרך כלשהי. כשנשאל הנאשם האם היו דחיפות בינו לבין המתלונן, השיב כי בסך הכל מנע מהמתלונן לצאת מהרכב. הנאשם שלל את הטענה כי שוחח עם המתלונן לאחר האירוע, אך טען כי יהושע שוחח עמו וסיפר לו על אודות השיחה. הנאשם שלל את הטענה כי שפך דבק ברכבו של המתלונן ושלל את הטענה כי יהושע תקף את המתלונן באמצעות מקל וכי הוא עצמו גרם נזק לרכבו של המתלונן.

 

11.  בעדותו במשפט הנאשם תיאר כי הוא בעלים של חברת פרסום העוסקת בתליית מודעות. ביום האירוע, כשעה לפני כניסת השבת, המתלונן הדביק מודעות שכיסו מודעות שהוא הדביק בלילה הקודם. הוא נסע ברכבו כשיהושע, עובד שלו, יושב לצידו והם פגשו באקראי את המתלונן ליד בית כנסת. הוא עצר את רכבו מאחורי רכבו של המתלונן, יהושע יצא מהרכב והחלו ביניהם ויכוחים, צעקות וקללות. הוא ראה את המתלונן רץ לעבר רכבו וחשב שהוא מתכנן להביא חפץ כלשהו כדי לתקוף באמצעותו את יהושע. לכן יצא מהרכבו כשהמתלונן נכנס לרכבו הוא חסם את הרכב בגופו ולא נתן לו לצאת. לאחר כמה שניות, המתלונן יצא מהרכב, קילל אותם והאירוע הסתיים. הנאשם לא זכר את התנהלות הדברים המדויקת ולא זכר האם היו בין הצדדים חילופי דברים בעל פה ומה תוכנם, אך לטענתו "לא היו מכות ולא אגרופים ולא איומים". הנאשם הוסיף כי כשהמתלונן עזב את המקום הוא נסע לאחור ופגע עם רכבו ברכב של המתלונן וגרם לנזק בכנף. לדבריו, המתלונן עזב את המקום, ולפי מה שיהושע סיפר לו- המשיך לעבוד כרגיל.

6

בחקירתו הנגדית שלל הנאשם את הטענה כי הוא ויהושע חיפשו את המתלונן כדי להתעמת עמו על מעשיו, ועמד בתוקף על טענתו כי נפגשו באקראי. עוד עמד על הטענה כי לא נצמד עם רכבו לרכב של המתלונן אלא שחנה לפחות מטר מאחורי הרכב. הנאשם לא זכר היכן עמד המתלונן כשהגיעו, לא זכר מה היו מעשיו של יהושע והתקשה לתאר את האירוע לפרטי פרטים. בסופו של דבר אמר שדחף את המתלונן, אך מיד לאחר מכן אמר שלא נגע בו פיזית.

 

12.  עדותו של הנאשם אף היא מקימה תהיות ותמיהות לא מעטות. טענתו של הנאשם כי הוא ויהושע נפגשו עם המתלונן באקראי (עמ' 25 שורה 6) סותרת את טענתו של יהושע בעניין זה, והרושם היה כי הנאשם מנסה להרחיק את עצמו מהאירוע ולשוות לו אופי שגרתי בעוד שלמעשה מדובר היה בעימות יזום עם המתלונן. יודגש כי אין כל פסול בעימות יזום כאמור, על רקע הטענות ההדדיות לפגיעה זה בעבודתו של זה, ורק המעבר משיח מילולי לאלימות ולאיומים הוא ששיווה לו אופי בלתי חוקי.

חלק ניכר מתשובותיו של הנאשם לשאלות הנוגעות למהלך האירוע זכו לתשובה כי אינו זוכר (עמ' 24 שורות 5-12, עמ' 27, עמ' 30 שורות 19-30) ונראה היה כי גם בדרך זו הנאשם ניסה להרחיק את עצמו מהאירוע, ולהימנע מתיאורים שעלולים לחשוף את היקף מעורבותו האמיתי בו.

כאשר נשאל הנאשם במפגיע "אתה אומר שלא נגעת במתלונן" השיב כך: "אולי היו בינינו ויכוחים בקטנה לאחר שהוא יצא מהרכב. ענין של שניות בודדות." (עמ' 28 שורות 4-5). הנאשם התבקש להסביר את כוונתו בביטוי זה, הסתבך בדבריו ונקט בביטוי "התגוששות הדדית של ויכוחים" (עמ' 28 שורות 9-10) וכשנשאל על ידי בית המשפט למה הכוונה "התגוששות" השיב "קצת ויכוחים" (עמ' 28 שורה 11). הנאשם נשאל שוב ושוב האם היו דחיפות ונתן תשובות מתחמקות (עמ' 28 שורות 12-17), אמר שדחף את המתלונן (עמ' 28 שורה 25) וחזר בו מאמירה זו זמן קצר לאחר מכן כשטען שלא נגע בו פיזית (עמ' 29 שורה 2). גם תשובותיו של הנאשם לשאלות אם נשפך דבק ברכב של המתלונן היו מתחמקות, ובשלב זה בעדותו הנמיך את קולו כמעט עד כדי לחש, ונראה היה כמי שמנסה להימנע מכך שדבריו יישמעו. ההתרשמות מעדותו של הנאשם מקשה לקבל את גרסתו ולקבוע ממצאים על בסיס עדותו, לא כל שכן לקבלה במלואה.

 

ראיות נוספות

7

13.  סיכום ביקור של המתלונן אצל רופא המשפחה, ד"ר מוחמד עיאד מיום 22.12.17 (ת/4), מלמד כי המתלונן התלונן באותו יום על כאבי ראש, סחרחורות, כאבי גב, צוואר וכתפיים וכן על כאבים ברגליים. על פי הממצאים בתעודה הרפואית אין סימנים לשברים. המתלונן סבל מדימום באף שנעצר באמצעות לחץ על המקום. לא היתה התרשמות לחבלה נוירולוגית ונרשמו למתלונן תרופות.

הרופא נחקר נגדית בבית המשפט על המסמך שערך, הבהיר כי המקרה כלל אינו זכור לו, והשיב כי הפגיעה "whiplash injury"המופיעה בחלק האבחנות בסיכום הביקור שערך, יכולה להיגרם באמצעות סוגים שונים של מנגנונים, כגון נפילה מגובה או מכה, ולאו דווקא כתוצאה מתאונת דרכים.

 

14.  מסמך רפואי נוסף שעליו חתום ד"ר קאסם חמדאן ואשר נערך כעשרה ימים לאחר האירוע, ביום 2.1.18 (ת/5), מלמד על קיומה של סטיית מחיצה לצד שמאל באפו של המתלונן, סטיית גשר האף לימין, ללא נזלת וללא גודש וכי נעשה ניסיון לשחזור, ללא הצלחה.

המסמך הרפואי הוגש בצורה של פלט מחשב. אין מדובר בחוות דעת מומחה ולא ניתן ללמוד מתוכו האם הסטייה הקיימת במחיצה ובגשר האף של המתלונן, הם תולדה של המכות שספג, לטענתו, במהלך האירוע.

 

15.  מסמך נוסף שהוגש מטעם המאשימה הוא זיכרון דברים שכתב השוטר פנחס סרי-לוי (ת/2) ולפיו ביום 13.5.18 שוחח טלפונית עם בנימין, מעסיקו של המתלונן אשר הכחיש כי שילם לנאשם או ליהושע על נזק שנגרם לרכבם, אמר כי בינו לבינם יש סכסוך כספי והוסיף כי אינו יודע האם רכבו של המתלונן ניזוק במהלך האירוע.

הדברים שכתב השוטר במזכר הם בלתי קבילים בהיותם עדות מפי השמועה, ועל כן הם נטולים כל ערך ראייתי. אציין, כי העדרה של מחלוקת על כך שמספר הטלפון שאליו חייג השוטר הוא מספר הטלפון של בנימין, מעסיקו של המתלונן, אין בה כדי להוות ראייה מספיקה לזהותו של הדובר מעברו השני של הקו, וממילא לא יכולה להיות ראיה לאמיתות תוכן הדברים שאמר.

 

16.  אליהו בוהדנה עובד אף הוא בהדבקת מודעות בחברה אחרת מזו של הנאשם, ומכיר את הנאשם ואת המתלונן על רקע עיסוקם המשותף. לדבריו, באחד הימים המתלונן התקשר אליו בשעת ערב ותיאר באוזנו ויכוח שהיה לו עם הנאשם בנוגע להדבקת מודעות, וסיפר לו כי במהלך הויכוח נשמעו קללות הדדיות ואירעו דחיפות הדדיות, וכי המתלונן אמר לו שהוא מתכוון "להראות ליוסי מה זה", כי הוא מתכוון להגיש על הנאשם תלונה ו"להוציא" ממנו כסף. העד הבין מהמתלונן כי בצד של הנאשם היה יותר מאדם אחד, אך לא ידע לומר מי היה האדם הנוסף.

8

עדותו של אליהו היא כולה עדות מפי השמועה, שאף על בסיסה קשה לקבוע עובדות בשל העובדה כי אליהו לא זכר לפרטים את השיחה ואת נסיבותיה. ניתן להניח כי תכליתה של עדות זו הייתה לבסס הוכחה לטינה שחש המתלונן כלפי הנאשם. ואולם, אף אם המתלונן אמנם אמר לאליהו דברים דומים, אין בכך אלא כדי ללמד על הפגיעה שחש לנוכח מעשיהם של הנאשם ויהושע.

 

 

דיון והכרעה

17.  מתוך עדותו של המתלונן התרשמתי כי הוא אכן חווה אירוע אלים במידה מסוימת מצד הנאשם ויהושע. עם זאת ההתרשמות היא כי הוא היה מוטרד במיוחד מההפסדים הכספיים שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע, אובדן מקום העבודה וההוצאות הרפואיות, ופחות מהכאב והפגיעה הפיזית. התרשמות זו מקשה לקבוע ממצאים עובדתיים רק על בסיס עדותו של המתלונן.

 

18.  כאן המקום לציין, כי המתלונן הכחיש כי כשעזב את המקום פגע עם רכבו ברכב של הנאשם כפי שטענו הנאשם ויהושע. נושא זה הוא צדדי ואינו חלק מעובדות כתב האישום. עם זאת, השאלה האם המעסיק של המתלונן שילם לנאשם כסף בגין הנזק שנטען כי נגרם לרכבו על ידי המתלונן (עמ' 29 שורה 33 - עמ' 30 שורה 5), היא רלבנטית לבחינת הגרסאות של הנאשם וגם של המתלונן ויכולה הייתה להשפיע על קביעת מהימנותם. בעניין זה המשטרה הסתפקה בגביית ראיה שאינה קבילה, ולא גבתה הודעה מהמעסיק, וגם הנאשם לא זימן אותו לעדות, הגם שפרטיו המלאים היו בידו. משעה שהיה בידי שני הצדדים לזמן את העד לעדות ולא עשו כן, לא אזקוף מחדל ראייתי זה לחובת אף אחד מן הצדדים.

 

19.  נראה כי בסופו של יום גם המאשימה אינה מקבלת את גרסתו של המתלונן במלואה, שכן חרף טענת המתלונן כי לאחר האירוע הנאשם הוא שהתקשר אליו שוב ושוב קילל אותו ואיים עליו, היא ייחסה מעשים אלה ליהושע, במסגרת כתב האישום שהוגש נגדו (נ/5 בסעיף 5).

 

9

20.  עדותו של יהושע, שהצדדים מסכימים על תוכנה, מבססת את העובדה כי הנאשם ויהושע חיפשו את המתלונן ביום האירוע כדי להתעמת איתו על כך שכיסה את המודעות שהדביקו וכשפגשוהו התפתח ביניהם עימות מילולי ופיזי שכלל גם דחיפות הדדיות. בסופו של יום, למרות גרסתו המתפתלת בעניין זה, גם הנאשם הודה בהתרחשות זו של דחיפות הדדיות, ואף למעלה מכך- הודה כי במהלך האירוע הפעיל כח פיזי כדי למנוע מהמתלונן לצאת מרכבו. על כן ניתן לקבוע, מעבר לספק סביר כי התרחשויות אלה אמנם אירעו, וכי שני הצדדים ושלושת המעורבים באירוע נטלו בהן חלק.

 

21.  את השאלה האם ניתן לקבוע, מעבר לספק סביר, ממצאים בדבר מעשי אלימות חמורים יותר שביצעו הנאשם ויהושע כלפי המתלונן, ואשר גרמו לחבלות הנטענות בכתב האישום, יש לבחון, בנסיבות אלה, ובהעדרן של ראיות נוספות, על רקע המסמכים הרפואיים ועדות רופא המשפחה. אלה אין בהם כדי לבסס ברמה הראייתית הנדרשת את הטענה כי כתוצאה מהמכות שספג המתלונן באירוע נשבר אפו. רופא המשפחה שבדק אותו מיד לאחר האירוע לא התרשם מקיומו של שבר באף, והחבלה שהוא מתאר היא דימום מהאף שנעצר באמצעות לחץ.

 

22.  התעודה הרפואית שערך ד"ר חמדאן, הגם שהוגשה בהסכמה, אינה ערוכה כחוות דעת, ובפרט נעדר ממנה הקשר הסיבתי הנדרש בין הממצא שהתגלה עשרה ימים לאחר האירוע של סטייה במחיצה ובגשר האף, לבין האירוע האלים שבו היו מעורבים הנאשם והמתלונן. לא הובהר, ואף לא נכתב במסמך הרפואי, האם סטייה כאמור היא בהכרח תוצאה של חבלה, מה גילה של חבלה זו, האם ייתכן כי הייתה קיימת קודם לאירוע נושא כתב האישום או אירעה לאחריו, והאם משמעותה היא "שבר באף" כפי שנכתב בעובדות כתב האישום.

 

23.  מנגד, לא נסתרה הראייה לפיה מיד לאחר האירוע המתלונן דימם מאפו, וסמיכות הזמנים מאפשרת לקבוע כי היה זה כתוצאה ממעשי האלימות שאירעו במהלך הדחיפות ו"ההתגוששות ההדדית", כלשונו של הנאשם.

לא נעלמה מעיני הערת החוקר בנ/4 שורה 40, לפיה אינו מבחין בסימני חבלה על המתלונן, ואולם מצאתי כי עדותו של רופא המשפחה שבדק את המתלונן זמן קצר מאד לאחר האירוע וזיהה את הדימום מאפו, היא עדות אובייקטיבית שאין לפקפק במהימנותה, ואני מעדיפה אותה על פי הערת החוקר, שייתכן כי לא הבחין בבחינה חיצונית חפוזה בדימום שבאף.

לפיכך, המסמכים הרפואיים מאפשרים להסיק, מעבר לספק סביר, כי במהלך האירוע האלים המתלונן ספג מכה באפו וכתוצאה ממנה נגרם לו דימום שנעצר בעקבות לחץ על המקום.

 

10

24.  מכלול הראיות שהתקבלו מאפשר לקבוע מעבר לספק סביר את העובדות הבאות: המתלונן, שעסק בהדבקת מודעות, עורר את כעסם של הנאשם ויהושע בשל כך שכיסה מודעות שהדביקו הם קודם לכן. השניים חיפשו אותו כדי להתעמת עמו, וכשמצאוהו עומד ליד לוח המודעות, התעמתו עמו מילולית ויהושע אף תלש מהלוח את המודעת שהדביק המתלונן.

במהלך האירוע המתלונן נכנס לרכבו והנאשם מנע ממנו בכח מלצאת ממנו. החלו דחיפות הדדיות ותגרת ידיים, במהלכה אחד מהשניים - הנאשם או יהושע - שחברו יחד לצורך עימות זה, הכה את המתלונן באפו וגרם לדימום מהאף. לא ניתן לקבוע מי מהשניים הוא שהכה את המכה שגרמה לדימום, ואולם הנאשם אחראי לעבירה זו מכח דיני השותפות.

הדימום שנגרם, אף אם אינו תוצאה של שבר באף, אינו חבלה של מה בכך.

בנוסף, גם אם ניתן היה לקבוע כי המתלונן הוא שהחל בדחיפות (ואדגיש כי הראיות אינן מאפשרות לבסס קביעה זו), מובן כי לא הייתה עומדת לנאשם הגנה עצמית, שכן הוא הגיע למקום מיוזמתו על מנת להתעמת עם המתלונן ובכל רגע במהלך האירוע אף היה בידו לעזוב את המקום מבלי לנקוט באלימות.

 

25.  העובדות שנקבעו מבססות עבירות תגרה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. הנאשם אמנם לא הואשם בעבירות אלה, אלא הואשם בעבירת אלימות חמורה מהן. עם זאת, העבירה שבה הואשם הנאשם כוללת את יסודותיהן של עבירות אלה, ועל כן ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן גם מפניהן.

 

26.  לנוכח האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשם בעבירת תגרה לפי סעיף 191 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 ובעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק.

 

27.  בהסכמת הצדדים הכרעת הדין נחתמה ופורסמה ללא שימוע. המזכירות תשלח עותק מהכרעת הדין לצדדים.

 

28.  שמיעת הטיעונים לעונש תתקיים במועד שנקבע לשימוע הכרעת הדין.

 

 

ניתנה היום, כ"ב אדר תש"פ, 18 מרץ 2020, בהעדר הצדדים