בית המשפט המחוזי בבאר שבע

ת"פ 18289-11-15 המחלקה לחקירות שוטרים נ' תמים(עציר) ואח'

לפני כבוד השופט אהרון משניות

המאשימה

המחלקה לחקירות שוטרים

נגד

הנאשמים

.1 יורם תמים (עציר)

.2 טורי עדנאן

.3 אטרד אבו אלעסל

.4 שמעון מלכה

.5 זידאן אלסייד

.6 מוחמד אבו עמאר

.7 גל שושני

.8 מוחמד אלסייד

גזר דין

(בעניינם של נאשמים 4, 5, 6 ו-8)

א. כללי

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתבי אישום מתוקנים לצורך הסדר טיעון, שהוגשו נגד כל אחד מהם, כאשר נאשם 4 הורשע בעבירה של הפרת אמונים כמבצע בצוותא עם נאשם 1, לפי סעיף 284 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: החוק), נאשמים 5 ו-6 הורשעו בעבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, ואילו נאשם 8, הורשע בעבירה של מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק, ובעבירה נוספת של קשירת קשר לביצוע עוון, לפי סעיף 499 לחוק.

חלקם של הנאשמים שלפנינו בפרשה היה בשיתוף פעולה עם הנאשם 1, שהינו הנאשם העיקרי בפרשה קשה זו, אשר שקע עד צוואר במעשי שוחד ומרמה, בתמורה לבצע כסף וטובות הנאה. להלן אדון תחילה בעניינו של נאשם 4, אשר הורשע כאמור בעבירה קלה יותר של הפרת אמונים, ולאחר מכן אדון בעניינם של יתר שלושת הנאשמים.

ב. עניינו של נאשם 4

1. העובדות לפי כתב האישום המתוקן

נאשם 4, היה מנהל צוות בחברת "פלאפון" בסניף באר שבע, שבו נהג הנאשם לתקן את הטלפונים הניידים שהיו ברשותו, וכך נוצרה ההיכרות ביניהם. מכתב האישום המתוקן עולה, כי בשלוש הזדמנויות שונות, ביצע נאשם עבירות תנועה: פעם אחת עבירת מהירות ובפעמיים הנוספות עבירה של נסיעה בלא חגורת בטיחות. בפעם הראשונה נאשם 1 ויתר לנאשם על דו"ח תנועה, ובפעמיים הנוספות, כאשר שוטרים אחרים בקשו לרשום דו"ח לנאשם, התקשר הנאשם 4 לנאשם 1, אשר פנה לשוטרים הלו, וגרם לביטול דו"חות שהיו אמורים לרשום נגד נאשם 4.

נאשם 4 אף מסר את מספר הטלפון של נאשם 1 לאדם נוסף, כדי שיסייע לו במידה ויעוכב ע"י שוטרי תנועה. כמו כן סייע נאשם 1 בהשגת 4 צמיגים שנאשם 4 היה צריך להתקין ברכבו, ובתמורה לכל הדברים הללו, דאג הנאשם 4 למחיקת חובות של הנאשם 1 בחברת "פלאפון" בשתי הזדמנויות שונות, בסכום כולל של 180 ₪. כמו כן, העניק נאשם 4 יחס מועדף לנאשם 1 בסניף שבו עבד, ומעת לעת נתן לו אביזרים שונים של טלפונים ניידים בלא תשלום.

בתאריך 23.3.2017 הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, אשר במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן כמפורט לעיל, ונשלח לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר אשר יבחן בין היתר את שאלת הרשעתו בדין. לפי ההסדר המאשימה הייתה רשאית לטעון להרשיע את הנאשם ולהשית עליו עונש בדמות מאסר על תנאי, של"צ וקנס כספי ואילו ההגנה הייתה חופשיה בטיעוניה.

2. טיעוני ב"כ הצדדים

ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו, כי לא ניתן להימנע מהרשעתו של הנאשם, הן מפני שלא מתקיימים בעניינו התנאים להימנעות מהרשעה, והן מפני שלא הוכח כי הרשעתו של הנאשם בדין תפגע בשיקומו. לדבריו, כתב האישום אמנם מייחס לנאשם עבירה של הפרת אמונים אך בשל נסיבותיה החמורות, העבירה נושקת לעבירת השוחד, ופוגעת אף היא בערכים מוגנים של אמון הציבור במערכת שלטון החוק.

ב"כ המאשימה ציין, כי קיים אלמנט נוסף של מלחמת חורמה בתאונות הדרכים שכן הנאשם מצא "בן ברית" בתוך מערכת אכיפת החוק, ובכל פעם שבה היה מבצע עבירה היה יודע כי מובטח לו כרטיס יציאה ממנה, וכך היה חוטא ומחטיא אחרים. ב"כ המאשימה הוסיף וטען, כי הימנעות מהרשעתו של הנאשם משמעותה העברת מסר לפיו ניתן "לקנות" את מערכת שלטון החוק תמורת נזיד עדשים, וזאת אף שחלקו של הנאשם הוא ברף הנמוך ביותר מבין כל הנאשמים.

אשר לנסיבותיו של הנאשם, טען ב"כ המאשימה כי מדובר אמנם בנאשם נעדר עבר פלילי, בן 22 בעת ביצוע העבירה שהוא נגרר אליה ולא יזם אותה, הודה במעשיו והביע חרטה כנה עליהם. כמו כן, הנאשם חווה טלטלה משמעותית בעקבות הגשת כתב האישום, בשיהוי של כ-5 שנים ממועד ביצוע המעשים. אולם לדעת ב"כ המאשימה, למרות הנסיבות המקלות, אין מדובר במעידה חד פעמית של הנאשם, ולכן בסופו של יום עתר ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם ולהשית עליו עונש מאסר על תנאי, של"צ וכן קנס כספי.

מנגד, טען ב"כ הנאשם כי מדובר בנסיבות ייחודיות בהן היה הנאשם כבן 22, עבד בחברת "פלאפון" ועסק במתן שירות ללקוחות החברה. הנאשם 1, היה לקוח קבוע בחברה, והיה נוהג לפנות ללקוחות החברה ולהציע להם מיוזמתו עזרה במידה והם מסתבכים עם החוק. ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם 1 ניצל את סמכותו ובכך היה נוהג לכפות עצמו על נאשם 4. ב"כ הנאשם ציין כי חלקו של נאשם 4 נמצא ברף הנמוך ביותר מבין כל הנאשמים שמעורבים בפרשה, ובנוסף לכך היה שיהוי ממושך בלא הצדקה ממועד ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום.

ב"כ הנאשם טען עוד כי היו עובדים נוספים שעבדו עם נאשם 4, שקיבלו אף הם טובות הנאה מנאשם 1, ולא הועמדו לדין, ולכן מדובר באכיפה בררנית, שאף היא צריכה להישקל לזכותו של הנאשם. ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי בעניינו של הנאשם לא התנהל הליך הוגן מפני שהשימוע שנערך לו, התקיים לאחר הגשת כתב האישום, באופן שהקשה על הנאשם לשכנע את המאשימה להימנע מהגשת כתב אישום. ב"כ הנאשם הדגיש כי מאז העבירה נשוא כתב האישום המשיך הנאשם במסלול חייו הנורמטיבי, שמו לא נקשר בפלילים ובשנים האחרונות אף החל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה.

אשר להימנעות מהרשעתו של הנאשם בדין, הפנה ב"כ הנאשם להלכת כתב, המפרטת את המבחנים להימנעות מהרשעה, אשר לטענת בא כוחו מתקיימים אצל הנאשם, ובכלל זה העובדה שמדובר בעבירה ראשונה ויחידה של הנאשם, עבירה שבסמכותו של בית משפט שלום , אשר מידת הפגיעה של הנאשם ביחס לאחרים היא מינורית, ועצם חלוף הזמן מצמצם במידה ניכרת את הפגיעה באינטרס הציבורי. ב"כ הנאשם הפנה גם לתסקיר שירות המבחן אשר ממליץ לשקול בחיוב את אי הרשעתו של הנאשם מפני שהרשעה עלולה להגביל את מסלול חייו בעתיד, ומכל הטעמים הללו עתר ב"כ הנאשם להימנע מהרשעתו של הנאשם בדין.

3. דיון והכרעה

אין להקל ראש בחומרת העבירה שבה הורשע הנאשם. עבירת הפרת אמונים טומנת בחובה פגיעה באמון הציבור, פגיעה בטוהר המידות של עובדי הציבור ופגיעה בתקינות פעולת המנהל, כפי שנאמר על עבירה זו בע"פ 645/81 פניץ נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 29.6.82):

ביסוד העבירה של הפרת אמונים אינה עומדת ההנאה האישית של הנאשם (אם כי לרוב היא מצויה) אלא הפרת האמונים, אשר עשויה להתקיים גם בנאשם, הפועל למען הגשמת מה שנראה לו כאינטרס הציבור...ההוראה העונשית בדבר הפרת אמונים באה להגן על הציבור לא רק מפני עובדי ציבור, המפיקים טובת הנאה בדרך של סטייה מהשורה, אלא גם מפני עובדי ציבור, המוכנים לסטות מהשורה כדי לקדם את משימתם הציבורית. אלה כאלה פוגעים באמון הציבור ובטוהר המידות של עובדי הציבור.

במקרה שלפנינו, נאשם 4 אמנם אינו עובד ציבור בעצמו, אבל הקשר הפסול שנוצר בינו ובין נאשם 1, שהיה מופקד על אכיפת חוקי התעבורה במחוז דרום, כסייר בכיר בדרגת רס"ם, הכניס גם אותו לגדרה של עבירה זו, כמבצע בצוותא עם נאשם 1, כאשר אצל שניהם היטשטשו הגבולות שבין המותר והאסור. מבחינתו של נאשם 4 מדובר בעירוב תחומים שבין שירות מקצועי ואדיב, ובין חריגה בולטת מהסטנדרט המקובל, מתוך צפייה לקבל תמורה בשל כך ומתוך רצון לקדם את האינטרסים האישיים שלו.

נאשם 1 אכן סיפק את התמורה, בכך שב-3 הזדמנויות שונות הפעיל את השפעתו למנוע כתיבת דו"ח נגד הנאשם, אף שנתפס בקלקלתו, בעבירת מהירות ובעבירה של אי חגירת חגורת בטיחות, וכן נתן לנאשם 4, טובות הנאה נוספות, וכך הלך והתפתח ביניהם קשר דו-סיטרי של טובות הנאה שעברו מצד לצד, מתוך רצון לקדם אינטרסים אישיים, תוך פגיעה בטוהר המידות ומעילה באמון הציבור.

אשר לרמת הענישה הנוהגת, ניתן ללמוד עליה מעיון בפסיקה שמתייחסת לעבירות דומות לאלה שבהן הורשע הנאשם. בע"פ 3554/16 שחר יעקובוביץ נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 11.6.2017), נדון עניינו של המערער אשר היה אחד הנאשמים בפרשה מסועפת שנסבה על פעולות שביצעה חברה שעסקה בביצועם של צווי עיקול. המערער החזיק בתעודת מעקל והיה עובד של החברה. הוא הורשע בביצוע עבירות של הפרת אמונים, התחזות כעובד ציבור ופגיעה בפרטיות, ובית המשפט המחוזי גזר על הנאשם חודשיים מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וביטל את הרשעתו של המערער וקבע כי מדובר במקרה הנופל בגדר המקרים החריגים שבהם מידת הפגיעה במערער הכרוכה בהרשעה אינה שקולה כנגד מידת הפגיעה באינטרס הציבורי בשל ביטול ההרשעה, ולנוכח מכלול העובדות, בין היתר חלוף הזמן, קבע בית המשפט העליון שיש לאפשר למערער ללכת בדרך שתבטיח את שיקומו המוצלח.

ברע"פ 7120/09 יהושע פורר נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 22.9.2009), נדון עניינו של הנאשם, אשר כיהן כראש עיריית רחובות, והורשע בעבירה של הפרת אמונים. בית המשפט אימץ את ההסדר אליו הגיעו הצדדים וגזר על הנאשם עונש של מאסר על תנאי ושל"צ.

אשר לשאלת הרשעתו של הנאשם בדין, ההלכה בעניין זה נקבעה בעניין כתב לאמור: "הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342).

באותו עניין, דובר על מפקחת במס הכנסה, שקבלה ממייצג נישומים הלוואה של 5,000 ₪ בתמורה למתן יחס עודף ללקוחותיו. המשפט הסתיים כשנתיים לאחר האירוע, בהודאת הנאשמת בעובדות כתב אישום מתוקן, ובית משפט השלום קיבל את המלצת שירות המבחן והטיל על הנאשמת של"ץ בלי הרשעה. ערעור של המדינה התקבל ברוב דעות בבית המשפט המחוזי, ועל פסק הדין ניתנה רשות ערעור לבית המשפט העליון. הערעור נדחה פה אחד, ותמציתה של ההלכה שהובאה לעיל, נכתבה ע"י השופטת דורנר.

המשנה לנשיא שלמה לוין הסכים לתוצאה, אולם הרחיב ופירט מהם השיקולים שיש לשקול, כאשר מצד אחד ניצבים שיקולי שיקום שפורטו ע"י שירות המבחן ובכלל זה השיקולים הבאים: האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; האם ביצוע העבירה על-ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית, ועוד שיקולים כיוצא באלה.

אולם "מנגד, קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה... ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההפך שומה עליו לשכנע את בית-המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיווידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי... בעבירות שוחד הופך גורם אחרון זה לגורם דומיננטי; אכן אם הימנעות מהטלת עונש מאסר על מי שהורשע בעבירה זו היא מעשה נדיר... הרי ההימנעות מהרשעה במקרה זה צריך שתהיה נדירה שבעתיים", כלשונו של השופט לוין (שם, עמ' 344).

על רקע האמור לעיל, אבחן את הנסיבות שלפנינו. נאשם 4 היה כאמור חלק מפרשת שוחד שבמרכזה עמד נאשם 1, אשר ניצל לרעה את תפקידו ומעמדו כשוטר באגף התנועה במשטרת ישראל, וגרר עמו אנשים נוספים, שחלק מהם, ובכללם הנאשם, הואשמו עמו בכתב אישום זה. עם זאת, לאחר שעיינתי בעובדות כתב האישום המתוקן ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי חלקו של נאשם 4 היה נמוך יחסית בהשוואה לחלקם של יתר הנאשמים שנכללים עמו בגזר דין זה.

מסקנה זו נובעת לא רק מהעובדה שנאשם 4 הורשע בעבירה של הפרת אמונים, ולא בעבירת שוחד שבה הורשעו יתר הנאשמים, אלא גם מפני שהמעשים שביצע הנאשם וההטבות שנתן לנאשם 1, היו בתחום סמכותו, כפי שאישר בהגינותו ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, כי "ההטבות שנתקבלו הן מלכתחילה במסגרת מה שמותר לתת, לכאורה אפשר לתת את זה ללקוחות..." (פרוטוקול מיום 16.10.2017, עמ' 68 שו' 5). הבעיה היא שהוא נתן את ההטבות הללו משיקולים זרים, במסגרת קשר פסול שהיה לו עם נאשם 1, כשבתמורה להטבות שנתן, הוא גם קיבל הטבות מנאשם 1, בניגוד לנהלים המקובלים, ותוך פגיעה קשה בעיקרון השוויון בפני החוק.

נוכח האמור לעיל, אני סבור כי מתחם הענישה ההולם הוא בין מאסר מותנה, ובין מאסר בפועל לתקופה קצרה, שאפשר שירוצה בעבודות שירות, ביחד עם רכיבי ענישה נלווים.

בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירי שירות מבחן. מהתסקיר הראשון מיום 5.7.2017 עולה כי הנאשם כבן 31, נשוי ואב לילד ועובד בחברת רהיטים. שירות המבחן ציין בתסקירו כי הנאשם מביע רצון לחזור לתחום הסלולר ועל כן אי הרשעתו בדין משמעותית עבורו. עוד נאמר בתסקיר כי הנאשם עבד כשבע שנים בחברת פלאפון, והציג מכתב ממעסיקו, אשר בו הוערך כעובד הראוי לשבח, שרכש מיומנויות רבות במהלך עבודתו בחברה.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה ציין שירות המבחן כי הנאשם נעדר עבר פלילי, הודה במעשיו ומודע לחומרתם, הביע תחושת בושה ואכזבה כלפי עצמו וכלפי סביבתו החברתית והמשפחתית, וניכר בו כי הוא טרוד ומתייסר מהעובדה שביצע עבירות פליליות. שירות המבחן התרשם כי מדובר בנאשם המחזיק במערכת ערכים נורמטיבית, מתפקד היטב במעגלי חייו השונים, חש תחושת אשמה בשל מעשיו, ואינו בעל דפוסי התנהגות עבריינית. הנאשם לקח אחריות על מעשיו, עבר תהליך של הפקת לקחים, ובשנים שחלפו ממועד ביצוע העבירה, לא נכשל במעשים דומים. מכאן מסקנת שירות המבחן, כי הסיכון להתנהגות עוברת חוק בעתיד הוא נמוך.

אשר לשאלת הרשעתו של הנאשם, ציין שירות המבחן כי על רקע המאמצים שמשקיע כיום הנאשם לנהל אורח חיים תקין ולהתפתח מבחינה מקצועית, ועל רקע שאיפותיו כבחור צעיר הבונה את מסלול חייו, ומבלי להתעלם מחומרת העבירה, יש לשקול להימנע מהרשעתו של הנאשם בדין, ולהעדיף הטלת עונש שיקומי, במסגרת של"ץ בהיקף נרחב, שיוכל לפצות את החברה על הפגיעה שפגע בה הנאשם במעשיו. בתסקיר משלים שהוגש ביום 5.9.2017 מציין שירות המבחן כי השלים גיבוש תכנית של"ץ עבור הנאשם, והמליץ על הטלת צו של"ץ בהיקף נרחב של 250 שעות במרכז להב"ה בבאר שבע, בתפקיד הדרכה וסיוע כללי.

בחינת נסיבותיו הקונקרטיות של נאשם 4 מעלה כי הוא עומד כמעט בכל הקריטריונים שפורטו בחוות דעתו של השופט לוין בעניין כתב, שפורטו לעיל. בכלל זה העובדה שמדובר בעבירה ראשונה ויחידה של הנאשם; שחומרתה אינה גבוהה במיוחד, בהינתן העובדה שמדובר בפעולות שהיו בתחום סמכותו של הנאשם; העבירה בוצעה בעת שהנאשם היה צעיר בתחילת דרכו בחברה, פגיעתה של העבירה באחרים מוגבלת, ומדובר בהתנהגות חריגה אצל הנאשם, בבחינת יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, כשהסיכון שהנאשם ישוב לסורו היא נמוכה , כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן.

בנוסף לכל השיקולים הללו, ראיתי לתת משקל ממשי לעינוי הדין שעבר על הנאשם, נוכח הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה, בשנת 2011 (ראו סעיף 6 לכתב האישום המתוקן), ועד מועד הגשת כתב האישום, כארבע שנים ומחצה לאחר מכן, כשגם ניהול המשפט לא היה קל, בשל הליכי ביניים שונים שהתקיימו במהלכו, כולל הליך שימוע שלא בוצע בטרם הגשת כתב האישום. כתוצאה מכך, הנאשם נותן את הדין על מעשיו, כשבע שנים לאחר ביצועם, על כל המשתמע מכך לעניין התיישנות ההרשעה לפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א - 1981.

אין ספק כי הרשעה פלילית עלולה לפגוע בנאשם, ובין היתר להטיל מגבלות שונות על אפשרויות התעסוקה שלו בעתיד, כפי שקבע המחוקק בשורה לא מבוטלת של עיסוקים. בנסיבות אלה, נוכח גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירה, הזמן הרב שחלף מאז, חלקו הפחות יחסית של הנאשם בפרשה, ויתר השיקולים שפורטו לעיל, ובהתאם לעקרונות שנקבעו בעניין כתב, ומבלי להקל ראש בחומרת העבירה שבה הורשע הנאשם, החלטתי לקבל את המלצת שירות המבחן, ולהימנע מהרשעתו של הנאשם בדין.

נוכח כל האמור לעיל, אני נמנע כאמור מהרשעתו של הנאשם ומטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור למשך 9 חודשים, שבמהלכם יבצע הנאשם 250 שעות של"ץ, שאותן יבצע במרכז להב"ה בבאר שבע, בהתאם לתכנית של שירות המבחן, כעולה מחוות דעתו מיום 5.9.2017, ובכפוף להנחיות ולפיקוח של שירות המבחן.

כמו כן, אני גוזר על הנאשם 4, התחייבות בסך 5,000 ₪ למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מהעבירות המנויות בסימנים ד' ו-ה' לפרק ט' בחוק העונשין, ובנוסף לכך, אני גוזר עליו קנס בסך 3,000 ₪, אשר ישולם ב-3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.8.2018.

ג. עניינם של נאשמים 5, 6 ו-8

1. העובדות לפי כתבי האישום המתוקנים שהוגשו ביחס לכל אחד מהנאשמים

שלושת הנאשמים הנותרים, נאשמים 5, 6 ו-8 הורשעו על פי הודאתם בעבירה של מתן שוחד, ואילו נאשם 8 לבדו, הורשע בנוסף לכך גם בעבירה של קשירת קשר לביצוע עוון.

נאשם 5, מתגורר בפזורת חורה, ועבד בחברת "א.ז.ד סחר מתכות והובלות", המתמחה בהעברת פינוי פסולת ברזל במשאיות בדרום הארץ. נאשם 1 הכיר אותו במסגרת עבודתו כשוטר, וביום 3.6.2011 פנה נאשם 1 לנאשם 5 וביקש ממנו להשיג עבורו מכשיר נייד מסוג סמסונג גלקסי, מבלי שהתכוון לשלם תמורתו, תוך שהוא מציין בפניו כי באותו יום הוא מוצב בכביש הערבה. נאשם 5 השיב כי ינסה להשיג עבורו את הטלפון המבוקש באותו יום, וכשהדבר לא עלה בידו, התקשר אליו נאשם 1 למחרת בבוקר והפציר בו להשיג עבורו את המכשיר בשעות הקרובות, תוך שהוא מגלה לו כי שוטרי התנועה עתידים לאכוף את חוקי התנועה באזור שוקת, וכי כדאי לו לספר זאת לנהגי המשאיות שעובדים עמו בעסק.

כעבור 10 ימים, ביום 14.6.2018, נאשם 1 הזכיר לנאשם 5 כי הוא עדיין מחכה לטלפון הנייד, ובסופו של דבר, ביום 21.6.2018 בשעה 22:30, נאשם 1 קיבל לידיו באמצעות אחר, שהציג עצמו כבן דודו של נאשם 5, טלפון נייד מסוג אייפון. למחרת בבוקר אמר נאשם 5 לנאשם 1 כי המכשיר גנוב.

נאשם 6, אשר מתגורר בלקיה, הכיר גם הוא את נאשם 1 במסגרת עבודתו של האחרון כשוטר, וביקש ממנו לסייע לבנו לקבל בחזרה את רישיון הנהיגה שלו, שנשלל ממנו בגין ביצוע עבירות תעבורה. נאשם 1 הבטיח לסייע לו, וזמן מה לאחר מכן, ביום 19.6.2011, הוא ביקש מנאשם 6 שישיג עבורו טלפון נייד, כשאין בכוונתו לשלם עבור המכשיר. יומיים לאחר מכן, ביום 21.6.2018, לאחר הפצרות חוזרות ונשנות מצד נאשם 1, מסר לו נאשם 6 מכשיר נייד מסוג סמסונג גלקסי, וזאת, בכדי להטות את נאשם 1 להשיא פניו בעתיד עבורו.

נאשם 8 הוא בעל חנות לחומרי בניה בחורה, וגם אותו הכיר נאשם 1 במסגרת עבודתו כשוטר. כעולה מכתב האישום, במהלך חודשים יוני - יולי 2011, פעל נאשם 1 בשתי הזדמנויות שונות, לבקשתו של נאשם 8, בכדי להקל ולבטל דו"חות על רקע עבירות תעבורה: בהזדמנות אחת, ביום 5.6.2011, פנה נאשם 1 לשוטר אחר, וביקש ממנו כי לא ירשום לנאשם 6 דו"ח על מהירות מופרזת, ובהזדמנות אחרת, ביום 4.7.2011, פנה נאשם 1 לשוטר אחר, לבקשת נאשם 8, וביקש ממנו לסייע לחבר של נאשם 8, שעוכב בגין נהיגה ברכב לקוי בלא חגורת בטיחות. כמו כן, נאשם 1 מסר לנאשם 8 מידע בגין פעילות אכיפה של אגף התנועה של משטרת ישראל, וכן מסר לו פרטים באמצעות מאגרים משטרתיים שנאשם 1 היה חשוף אליהם במסגרת עבודתו.

נאשם 8 אף הגדיל לעשות, ובנוסף לכל האמור לעיל, קשר עם נאשם 1 קשר לפגוע באדם אחר שהיה מסוכסך עמו על רקע אישי - עסקי, באמצעות דו"ח תנועה שירשום נגדו. נאשם 1 אף פנה לשוטר אחר, וביקש ממנו לעכב את האחר, בהתאם לפרטים שקיבל מנאשם 8, אולם בדיקתו של האחר העלתה כי הוא נ ג דין עם רישיון נהיגה בתוקף.

בתמורה לכל השירותים שביצע עבור נאשם 8, קיבל ממנו נאשם 1 מספר רב של קורות עץ, אשר מהם הרכיב בביתו שתי פרגולות, משטח דק ושלושה שולחנות מעץ, וכן קיבל שני מכלי אסלה ושני ברזים חדשות לאמבטיות, בשווי כולל של לפחות 10,000 ₪.

3. טיעוני ב"כ הצדדים

בעניינו של נאשם 5, הייתה הסכמה חלקית לגבי העונש, אשר במסגרתה, המאשימה הגבילה את עצמה למתחם ענישה שבין מאסר על תנאי ל-3 חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצו בעבודות שירות, וכן קנס כספי, ואילו ב"כ הנאשם הייתה חופשית בטיעוניה, כולל טענה לאי הרשעה.

ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה כי הנאשם היה מודע לתפקידו של נאשם 1 ובחר לנצל את ההיכרות ביניהם למטרותיו הפסולות ולקידום האינטרסים האישיים שלו. לדבריה, נאשם 5 שוחח עם נאשם 1 כמה פעמים בכדי לברר היכן מוצבות הניידות המשטרתיות, ואף ביקש ממנו פרטים המצויים במסוף המשטרתי שאסור לו לקבלם. כמו כן, נאשם 5 סיפק לנאשם 1 מכשיר נייד על אף שידע שהוא נגנב, ובכך הוסיף חטא על פשע.

ב"כ המאשימה ציינה כי מערכת היחסים של "תן וקח" שהתפתחה בין נאשם 5 ונאשם 1, פגעה בערך המוגן של טוהר המנהל, ובטוהר הקשרים התכופים והתדירים שבין האזרח ובין הרשויות. לדבריה, הנאשם יכול היה לסגת ממעשיו בכל רגע אך בחר שלא לעשות כן, ולכן הוא נושא באחריות מלאה למעשים אלו. ב"כ המאשימה הפנתה לתסקיר שירות המבחן ממנו עולה כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, אינו מגלה מחויבות לחוק ורואה בהליך המשפטי ובקשר עם שירות המבחן גורם מפריע עבורו.

שירות המבחן מעריך כי נוכח נסיבותיו של הנאשם וחוסר מודעותו לחומרת מעשיו, קיים סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצדו, ולכן אינו בא בהמלצה טיפולית בעניינו. כמו כן, שירות המבחן לא מצא נימוקים שמצדיקים את אי הרשעתו של הנאשם. לכן, ב"כ המאשימה עתרה לעונש מאסר ברף העליון של המתחם שהתביעה הסכימה עליו, ביחד עם עונשים נלווים.

לעומת זאת, ב"כ הנאשם טענה כי נגרר למעשים שביצע בשל דרישותיו של נאשם 1, שעשה שימוש פסול במעמדו ובמרותו שגובל בסחיטה, בכדי להשיג את מבוקשו. לדבריה שווי המתת שמרשה העניק לנאשם 1 הוא נמוך מאוד, וגם התמורה שקיבל בשל כך הייתה שולית וזניחה. לכן, עותרת ב"כ הנאשם לגזור עליו עונש ברף הנמוך של המתחם שהוסכם על המאשימה, ולהסתפק במאסר מותנה וקנס כספי.

גם בעניינו של נאשם 6, הייתה הסכמה חלקית לגבי העונש, זהה לזו שהייתה בעניינו של נאשם 5, ולפיה המאשימה הגבילה את עצמה למתחם ענישה שבין מאסר על תנאי ל-3 חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצו בעבודות שירות, וכן קנס כספי, ואילו ב"כ הנאשם הייתה חופשית בטיעוניה, כולל טענה לאי הרשעה.

הטיעונים של ב"כ המאשימה ביחס לנאשם 6 דומים לטיעונים שנטענו ביחס לנאשם 5, וגם הנסיבות דומות, ובבסיסן מערכת יחסים מעוותת של "תן וקח" שהתפתחה בין נאשם 6 לנאשם 1, אשר היה בה כדי לפגוע בטוהר המידות ובערכים המוגנים של טוהר השירות הציבורי והקשר הענייני שבין האזרח והרשויות. ב"כ המאשימה עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם, אולם ציינה כי בחר להודות ובכך לקח אחריות על מעשיו, ולא התעלמה גם מהזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה.

בשל מצבו הבריאותי של הנאשם, שאינו עובד ומוכר כנכה בשיעור 100% שירות המבחן המליץ על צו של"ץ, לאחר שהממונה על עבודות שירות מצא כי הנאשם אינו כשיר לבצע עבודות שירות. גם בעניינו של נאשם 6, שירות המבחן לא מצא הצדקה לאי הרשעתו בדין. נוכח בריאותו הרופפת של הנאשם, ב"כ המאשימה הסכימה שלא לעתור לרף הגבוה של מתחם הענישה שהסכימה לו, ובקשה כי בית המשפט יגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לפרק זמן קצר, וכן מאסר על תנאי וקנס כספי.

מנגד, ב"כ הנאשם טען כי המאשימה מנועה מלעתור לעונש מאבר בכליאה ממשית, לאחר שהיא הסכימה להגביל את עצמה לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, ואין הצדקה להחמיר עם הנאשם, אך ורק בשל מצבו הרפואי שאינו מאפשר לו לבצע עבודות שירות. ב"כ הנאשם ציין את חרטתו הכנה של הנאשם, ואת הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה, ובסופו של דבר עתר לצו של"ץ ומאסר מותנה, בהתאם להמלצת שירות המבחן.

אשר לנאשם 8, טענה ב"כ המאשימה, כי חלקו חמור יותר מבין כל הנאשמים, גם בגלל האינטנסיביות של הקשר הפסול שנרקם בינו ובין נאשם 1 והשווי הגבוה של השוחד שהנאשם נתן לנאשם 1, וגם בגלל שנאשם 8 ביקש לנצל את קשריו עם נאשם 1, כדי לפגוע באדם אחר שאתו היה מסוכסך, ובכך לנצל את משאבי המשטרה למטרות זרות ופסולות בתכלית.

גם בעניינו של נאשם 8 הגיעו הצדדים להסכמה חלקית ביחס לעונש, אשר לפיה המאשימה הגבילה את עצמה למתחם ענישה שבין מאסר על תנאי ל-6 חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצו בעבודות שירות, וכן קנס כספי, ואילו ב"כ הנאשם הייתה חופשית בטיעוניה ביחס לעונש, לא כולל טענה לאי הרשעה. ב"כ המאשימה, כי המאשימה מודעת לתרומתו של נאשם 1 לעבירות שביצע נאשם 8, ועובדה נשקלה בעת עריכת ההסדר בין הצדדים.

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הפנתה ב"כ המאשימה לרישום הפלילי התעבורתי של הנאשם, ממנו עולה כי לחובתו 80 הרשעות קודמות, ועובדה זו מחזקת את חומרת מעשיו של הנאשם, והצורך העז שלו, להימלט מאימת הדין באמצעותו של נאשם 1. ב"כ המאשימה ציינה כי מתחם הענישה הראוי לנאשם הוא בין 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות בין 18 חודשי מאסר בפועל, ועתרה למקם את עונשו של הנאשם ברף הנמוך של המתחם ולגזור עליו 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות.

מנגד, טענה ב"כ הנאשם כי יש לתת משקל לשיהוי הרב בהגשתו של כתב האישום, בחלוף כ-4 שנים ממועד ביצוע העבירות, וכן יש להתחשב בכך שלא נערך לנאשם שימוע כדין טרם הגשת כתב האישום, אלא רק שימוע בדיעבד, לאחר שכתב האישום כבר הוגש, ובכך נפגעה זכותו של הנאשם להליך הוגן, ונפגעה גם אפשרותו לשטוח את טענות ההגנה שמאבדות מערכן בחלוף הזמן.

ב"כ הנאשם טענה עוד כי בין הנאשם 8 לנאשם 1, נרקמו יחסי חברות, במסגרתם נהגו השניים לבלות, ולהשתתף באירועים משפחתיים, ולכן לא סבר הנאשם כי העזרה ההדדית שלהם זה לזה מהווה עבירה פלילית כה חמורה. לדבריה, נאשם 1 הוא שיזם את הקשר בדרישותיו לקבלת סיוע מנאשם 8 בביצוע עבודות בביתו, ויש בכך כדי להקהות מחומרת מעשיו של הנאשם.

ב"כ הנאשם הפנתה לתסקיר שירות המבחן וממנו עולה כי מדובר באדם נורמטיבי המנהל אורח חיים תקין, מבין כי עליו לשאת באחריות למעשיו, ומביע רצון משמעותי להמשיך ולהתקדם בחייו. בנסיבות אלו, עתרה ב"כ הנאשם לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהשית על הנאשם צו של"צ נרחב, מאסר על תנאי, וקנס כספי.

4.דיון והכרעה

לא יכולה להיות מחלוקת בדבר חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים. עבירות השוחד טומנות בחובן פגיעה קשה בפעילות התקינה של המנהל הציבורי, בטוהר המידות של עובדי הציבור ובמיוחד באמון של הציבור במוסדות השלטון. כך נאמר לא מכבר וצוטט אף בגזר דינו של נאשם 1, בעניין קלנר בפרשה שנודעה בשם "פרשת הולילנד":

עבירות השוחד משובצות כיום בתוך פרק ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977... שכותרתו 'פגיעות בסדרי השלטון והמשפט'... ואכן, מיקום 'גיאוגרפי' זה של עבירת השוחד בתוך חוק העונשין איננו מקרי. הוא מצביע על הערכים המרכזיים שעליהם מבקשות עבירות השוחד להגן: טוהר המידות של עובדי הציבור; פעילותו התקינה של המנהל הציבורי; ואמון הציבור. פגיעה בערכים אלו - כמוה כפגיעה בסדרי השלטון והמשפט. המכנה המשותף של ערכים אלו הוא עובד הציבור[...] (ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.12.2015) פסקה 2 לחלק הכללי).

במקרה שלפנינו, הנאשמים בחרו לנצל את מעמדו של נאשם 1 כשוטר האמון על אכיפת החוק, בכדי שיסייע להם בשעת הצורך, להימלט מידם של גורמי האכיפה. אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בהתנהלות שיטתית של מתן שוחד, תוך פגיעה קשה בערכים בסיסים של שמירה על מערכת אכיפת החוק והצורך במיגור עבירות בכלל, ועבירות תעבורה בפרט, כל אחד מהנאשמים בהתאם לנסיבותיו כפי שפורט בהרחבה לעיל.

אשר לרמת הענישה הנוהגת, ניתן ללמוד עליה מעיון בפסיקה שמתייחסת לעבירות דומות לאלה שבהן הורשעו הנאשמים. בע"פ 6622/17 אושרי גבאי נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 10.1.2018), נדון עניינו של המערער אשר הורשע יחד עם שניים נוספים בבית משפט זה, על פי הודאתו, בעבירה של מתן שוחד לקצין משטרה, ששימש כקצין אבטחה ורישוי עסקים, בעד פעולות הקשורות בתפקידו.

בית המשפט גזר על המערער ועל נאשם 2 בפרשה, עונש מאסר בפועל לתקופה של ששה חודשים, וקבע כי המערער ירצה את עונשו באופן ששלושה חודשים ירוצו בעבודות שירות ושלושת החודשים הנותרים ירוצו בכליאה ממשית מאחורי סורג ובריח, ואילו נאשם 2 ירצה את כל תקופת מאסרו בעבודות שירות. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי אין די בעונש שנגזר, בכדי לבטא את מלוא החומרה שיש לייחס לעבירת השוחד בכלל, ובנסיבות הפרטניות של העבירה, וכי חומרה זו אינה באה לידי ביטוי מספק בענישה המקלה שהוטלה על המערער. לכן נדחה הערעור.

בע"פ 3710/13 הגוסטדלה נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו,2.10.2013), נדון עניינו של המערער אשר הורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושלוש עבירות של מתן שוחד. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם שבעה חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 2,000 ₪. בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין הנסיבות לחומרה ולקולה בקביעת מתחם הענישה.

אשר על כן, מצאתי לקבוע כי בנסיבות שלפנינו, נוכח מהות העבירות, והזמן הרב שחלף עד שהוגש כתב אישום בגינן, מתחם העונש ההולם לעבירה ולנסיבותיה ביחס לנאשמים 5 ו-6 נע בין 3 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות לבין 9 חודשי מאסר בפועל, ואילו ביחס לנאשם 8 שהורשע בעבירה נוספת, ובנסיבות חמורות יותר - מתחם העונש ההולם הוא בין 5 חודשי מאסר אשר יכול שירוצו בעבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר בפועל. עוד מצאתי לקבוע כי נוכח חומרת העבירות שבהן הורשעו הנאשמים, ובהתאם להלכה שנקבעה שעניין כתב, ובשים לב להמלצות שירות המבחן, אין מקום להימנע מהרשעה בדין, ביחס לנאשמים 5, 6, ו-8.

בבואי לקבוע את עונשם של הנאשמים, בתוך המתחם כאמור לעיל, ראיתי להתייחס גם לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, כפי שהן עולות מתסקירי שירות המבחן וטיעוני באי כוחם, כפי שפורטו לעיל. לחובתם של הנאשמים ראיתי לשקול את החומרה הרבה של העבירות שביצעו, את הפגיעה שהייתה בהם בערכים המוגנים של אמון הציבור במוסדות השלטון, וכן את העובדה שאין המדובר במעידה חד פעמית , אלא בדפוס פעילות חוזר ונשנה פעם אחר פעם עד לחשיפת הפרשייה על ידי משטרת ישראל. נסיבות החומרה הללו מחייבות ענישה משמעותית שיהיה בה כדי להלום את חומרת המעשים, ולהרתיע את היחיד ואת הרבים מלהיכשל במעשים דומים בעתיד.

עם זאת, קיים צורך לאבחן בין הנאשמים, כל אחד לפי נסיבותיו האישיות וחלקו בפרשה. ביחס לנאשם 5, ראיתי לשקול לזכותו את גילו הצעיר - 30, את נסיבותיו האישיות בהיותו נשוי ואב לשני ילדים בגילאי שנתיים ושלוש, את הודייתו בכתב האישום המתוקן, והחיסכון בזמן שיפוטי יקר.

ביחס לנאשם 6, ראיתי לשקול לזכותו את גילו המבוגר יחסית - בן 58, נשוי ואב לשמונה ילדים בגילאי 14 - 40. כמו כן, ראיתי לשקול לזכותו את נסיבותיו האישיות הקשות, ובכללן המשבר הקשה שפקד את המשפחה עם אובדן בנו אשר נפטר במהלך מעצרו בכלא מסיבה שאינה ידועה, את עובדת נכותו אשר בגינה הוא מוכר כבעל 100% נכות, וכמי שסובל בין היתר מפוסט טראומה ודיכאון, את העובדה שעברו נקי וכן את הודייתו של הנאשם והחיסכון בזמן השיפוטי.

אשר לנאשם 8, גם הוא צעיר יחסית, בן 32, נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאי 7 חודשים - תשע שנים, בעל נגריה וחברת בנייה גדולה מזה כעשר שנים, נורמטיבי ומנהל את שגרת חייו תוך תפקוד תעסוקתי יציב לאורך זמן, הודה בביצוע העבירה, הביע חרטה וחסך בזמן שיפוטי יקר.

כמו כן, מצאתי להתחשב גם בעיקרון אחידות הענישה, לפער בין נותני השוחד לבין מקבל השוחד אשר בא לידי ביטוי גם בעונש הנמוך יותר שנקבע בחוק לנותן שוחד לעומת מקבל השוחד. ראיתי לתת משקל גם לעינוי הדין שנגרם לנאשמים בשל ההתמשכות ההליכים בעניינם, כאשר העבירות בוצעו בשנים 2011 - 2012, ואילו כתב האישום הוגש רק בנובמבר 2015.

למרבה הצער, גם ההליכים בבית משפט זה התמשכו יתר על המידה, וכך יוצא שהנאשמים נותנים עתה את הדין על מעשים שבוצעו לפני כ-6 שנים. בנסיבות הללו, החלטתי לכבד את ההסכמות בין הצדדים באשר לעונשם של הנאשמים, אף שיש בהן הקלה רבה לנאשמים, בשים לב לחומרת המעשים ולרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות.

אשר על כל אלה, לאחר ששקלתי את כל השיקולים לקולה ולחומרה שפורטו לעיל ביחס לכל אחד מהנאשמים, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

על הנאשם 5:

1.      75 ימי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות בתנאים ובמקום אשר קבע הממונה על עבודות שירות בחוות דעתו. הנאשם יתייצב במשרדו של הממונה על עבודות שירות ביום 1.7.18 עד השעה 09:00.

2.      6 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור בתקופת התנאי, עבירה של מתן שוחד או לקיחת שוחד.

3.      קנס בסך 3,000 ₪. הקנס ישולם ב- 3 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.8.18.

למען הסר ספק, מובהר כי נאשם 5 מורשע בעבירה של מתן שוחד שבה הודה במסגרת ההסדר שבין הצדדים.

על הנאשם 6:

4.      150 שעות של"ץ אותם יבצע הנאשם בתוך 6 חודשים, על פי תכנית שתוגש על ידי שירות המבחן.

5.      התחייבות בסך 5,000 ₪ למשך 3 שנים, שלא יעבור בתקופת ההתחייבות, עבירה של מתן שוחד או לקיחת שוחד.

6.      קנס בסך 3,000 ₪ שישולם ב- 3 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.8.18.

על הנאשם 8:

1.      4 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות בתנאים ובמקום אשר קבע הממונה על עבודות שירות בחוות דעתו. הנאשם יתייצב במשרדו של הממונה על עבודות שירות ביום 1.7.18 עד השעה 09:00.

2.      6 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור בתקופת התנאי, עבירה של מתן שוחד או לקיחת שוחד.

3.      קנס בסך 6,000 ₪. הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.8.18.

ניתן והודע היום כ"ז סיוון תשע"ח, 10/06/2018 במעמד הנוכחים.

אהרון משניות, שופט