1

בפניי בקשת הנאשם לאפשר לו לקבל את רישיון הנהיגה שלו .

בבקשה צוין, כי במסגרת גזר הדין שניתן בעניינו של המבקש בתיק דנן, בתאריך 24.6.20, נפסל המבקש מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה למשך ארבעה וחצי חודשים מיום מתן גזר הדין.

לטענת המבקש, הוא פנה למשרד הרישוי לצורך קבלת רישיון הנהיגה, אך נמסר לו כי הרישיון לא הופקד במשרד הרישוי. הוסיף המבקש וטען, כי רישיון הנהיגה שלו נמצא בהוצאה לפועל או אבד והוא מבקש להורות על קבלתו, על מנת שיוכל למצוא לעצמו עבודה ולהתחיל בחייו החדשים.

המשיבה הפנתה בתגובתה לכך שבישיבת הטיעונים לעונש, טען הנאשם כי רישיון הנהיגה שלו הופקד בתיק ההוצאה לפועל, אולם לא הוצג אישור בכתב על כך. לטענת המשיבה, אין ברשותה כל מידע בנוגע לפסילת הרישיון במסגרת תיק ההוצאה לפועל או במסגרת הליך אחר.

2

לשיטת המשיבה, בהסתמך על האמור בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"פ 7323/19 אבו שריפה נ' מ"י, הסמכות לדון בבקשה דנן מסורה לרשות הרישוי ולא לביהמ"ש שגזר את דינו של המבקש.

דיון והכרעה-

מהותה של הבקשה שבנדון הנה בקשה לקבוע שמניין ימי הפסילה שהוטל על המבקש בגזר הדין רוצה עד תום. בהמשך לזאת, מבוקש להורות על השבת רישיון הנהיגה של המבקש.

בבש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מ"י (14.4.14) נקבע כי הסמכות לחישוב מניין ימי הפסילה על-פי גזר דין נתונה לרשות הרישוי. כנגד החלטת הרשות ניתן להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

בע"פ 7323/19 אחמד אבו שריפה נ' מ"י (26.2.20) שב והבהיר ביהמ"ש העליון כדלקמן:

"בהתאם לפסיקת בית משפט זה בעניין ג'אבר, הכתובת בכל מקרה של בקשה הנוגעת לפסילה היא רשות הרישוי. על החלטתה ניתן להשיג באמצעות הגשת עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים".

בהתאם להלכה שנקבעה ע"י ביהמ"ש העליון, הסמכות לחשב את מניין ימי הפסילה במקרה דנן והסמכות לקבוע כי הפסילה הסתיימה וכי יש לאפשר למבקש לקבל את רישיונו, איננה מסורה לביהמ"ש זה אלא לרשות הרישוי.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי בידי ביהמ"ש אין מידע או ראיות כלשהן בנוגע להפקדת הרישיון ע"י המבקש בלשכת ההוצאה לפועל או במקום אחר. נוסף על כך, אין לביהמ"ש זה מידע האם קיימת למבקש פסילה נוספת של רישיון הנהיגה במסגרת הליך אחר.

נוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשפ"א, 21 יוני 2021, בהעדר הצדדים.