1

ביום 29.6.2014, גזרתי את דינו של המבקש, בין השאר קבעתי כי:

"אני פוסל את נאשם 1 מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך שנתיים מהיום. אני מפנה תשומת לב הנאשם להוראות סעיף 42 (ג)(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 לפיה "בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין -(1)התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה", הפסילה תחל לאלתר, מנינה רק לאחר הפקדת הרישיון ".

מונחת לפניי בקשת המבקש לחשב את תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין, ולהורות על חישוב פסילתו של המבקש עד ליום 29.6.2016. שכן לטענתו לאחר בדיקה במשרד הרישוי הובהר לו כי מניין חודשי הפסילה עדיין לא החל מאחר ורישיון הנהיגה שלו לא הופקד בתיק האמור.

המשיבה- המאשימה בתגובתה מיום 19.10.2015 ביקשה לדחות את הבקשה בשל העדר סמכות ענינית.

2

למבקש ניתנה הזכות להשיב לתגובת המשיבה , עד לא יאוחר מיום 1.11.2015, אך עד היום ולמרות שחלף המועד, המבקש לא מסר תשובתו לתגובת המשיבה, ואני מניח כי המבקש מסכים כי לבית משפט זה אין סמכות ענינית לדון בבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני מורה על דחיית הבקשה.

בגזר הדין הבהרתי כי מניין ימי הפסילה יחול רק לאחר הפקדת הרשיון ומיותר לציין כי תקנות התעבורה מאפשרות גם למי שלא מחזיק רשיון בידו להצהיר על כך ולהפקיד תצהיר חלף הרישיון. המבקש בסעיף 12 לבקשה טוען כי הוא הוחתם על תצהיר חלף הפקדת רישיון.

אזכיר כי בע"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל (14.4.2014) נפסק כי הסמכות לחישוב מניין ימי הפסילה על-פי גזר דין נתונה לרשות הרישוי.

על כן, אם למבקש בקשה בנושא יתכבד ויפנה לרשות הרישוי.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשע"ו, 04 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.