1

זו החלטה בטענה המקדמית שהעלה ב"כ הנאשם, עוה"ד דוד ברהום, לפיה נטען כי האמור בכתב האישום אינו מגלה עבירה.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירת איומים וכך נכתב בכתב האישום: מספר דקות לאחר שהוכנס לתא, הסתכל הנאשם לעברו של המתלונן (סוהר הנחשון זיו) וצעק: "אני לא היה עצור כל החיים, אני עוד אשתחרר".

ב"כ הנאשם טוען, כי אין בדברים שנאמרו כדי עבירת איומים. לעניין זה הפנה לע"פ 103/88 משה ליכטמן נגד מדינת ישראל, בו נפסק כי המבחן לעבירת איומים הינו מבחן אובייקטיבי, לפיו יש לבחון את הדברים שנאמרו כלפי המתלונן בצורה אובייקטיבית ולפי מבחן הערכה של האם הסביר.

מנגד טענה ב"כ המאשימה, כי הדברים שנאמרו, נאמרו בסיטואציה מסוימת, ולפיכך מקימים עבירת איומים.

לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים ולאחר שבחנתי את האמור בכתב האישום ולאור הפסיקה שהוגשה על ידי הסניגור, סבור אני כי הדברים שנאמרו אינם מהווים עבירת איומים ועל כן אני מורה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם.

צודק הסניגור, כי על פי הפסיקה המבחן הוא מבחן אובייקטיבי לבחינת מכלול הנסיבות ועל בית המשפט לבחון אם מדובר בעבירה על פי האמור בדבקות לכתב האישום ולא מעבר לנסיבות שאינן מפורטות בו. בסופו של יום, אכן הנאשם השתחרר ועל כן אמירתו אינה מהווה עבירה.

2

אני מורה אפוא על ביטול כתב האישום.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ז, 09 נובמבר 2016, במעמד הצדדים.