1

05 אפריל 2017

לפני:

כב' השופט אורן שגב

החלטה

1.      לפניי בקשת הנאשם 2 להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדו בגין אחריות נושא משרה, בהתאם לסעיף 5 ו- 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991.

2.      לטענתו, כתב האישום הוגש כנגדו מבלי שניתנה לו הזדמנות למסור את גרסתו הואיל ולא זומן לחקירה תחת אזהרה, וסבר שמדובר על מתן עדות בלבד. לפיכך, שלח במקומו את אמו, שלדבריו, בקיאה יותר ממנו בפרטים והיא זו שנחקרה, ובהסתמך על עדותה, הוחלט להגיש כנגדו כתב אישום.

3.      עוד טען כי העבירות המתוארות בכתב האישום אינן קשות במיוחד באופן שמצדיק החמרה קיצונית ומיצוי הדין במלוא חומרתו ולכן היה על המאשימה לנקוט באכיפה במסלול המנהלי ולא העונשי, אשר פוגע במוניטין שלו ומכתים אותו "בכתם בלתי נמחה" (סעיף 28 לבקשה).

4.      המאשימה בתגובתה הקדימה וטענה כי העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום (הפרת אחריות נושא משרה) מעולם לא הוגדרה כעבירה מנהלית ותמיד היתה עבירה שנאכפה במסלול הפלילי, שכן הוראות סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985, לא חלות עליה.

5.      ביחס למתן זכות טיעון לנאשם בטרם הגשת כתב אישום, טענה כי הנאשם זומן כדין לחקירה במשרדי המאשימה ליום 17.04.2016 וביקש דחייה בשל אירוע משפחתי. בקשתו נענתה בחיוב ומועד החקירה נדחה ליום 15.05.16 (נספחים א/1 עד א/3 לתגובה).

6.      למועד הנדחה הנ"ל, שלח הנאשם, מיוזמתו ומטעמיו, את אמו, מצויידת בייפוי כוח, חרף העובדה שהיה ברור לו מנוסח הזימון לחקירה, כי הוא זומן אישית. המאשימה הפנתה לחקירת אמו של המבקש, שבתחילתה נשאלה מדוע היא התייצבה לחקירה ולא בנה, כאמור בזימון, והשיבה כי היא זו שבקיאה בפרטים.

2

אשר להכרעתי -

7.      דין הבקשה להידחות.

8.      באשר להחלטת המאשימה להגיש כתב אישום, הרי שהעבירה המיוחסת לנאשם אינה נמנית על רשימת העבירות שניתן לנקוט בגינן בהליכים מנהליים וכתבי אישום מוגשים כדבר שבשגרה כל אימת שאדם מואשם בהפרת אחריות נושא משרה.

9.      באשר לזכות הטיעון, הרי שזו ניתנה לנאשם לא פחות מפעמיים. טענתו, כי סבר שמדובר במתן עדות ולכן שלח במקומו את אמו על מנת למסור גרסה, נדחית וזאת לנוכח לשונו המפורשת של הזימון לחקירה שהוצג בפניי.

10.  כידוע, ביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק הנו סעד הניתן במשורה, רק מקום בו עלה בידי המבקש לשכנע את בית המשפט כי ההחלטה להגיש כנגדו כתב אישום לוקה בחוסר סבירות קיצוני או יוצרת עיוות דין שאין להשלים עמו. במקרה דנן, עיון בנוסח הזימון מעלה כי בסעיף 5 נכתב כי אי התייצבות לחקירה עלולה להוות הפרעה למפקח במילוי תפקידו, עבירה שהעונש הקבוע בצדה הוא עד 6 חודשי מאסר ובסעיף 6 הוסף, כי נדרש אישור מפורש בכתב מהממונה על מנת לא להתייצב לחקירה.

11.  לאור האמור לעיל, ניתן היה לצפות שהנאשם, אדם אחראי ובוגר, לא יחליט על דעת עצמו להיעדר מחקירה שעניינה "חשד להעסקה שלא כדין". על הנאשם היה להתייצב בעצמו לחקירה, ולמצער, ליצור קשר עם משרד המאשימה על מנת ליטול רשות לאי התייצבותו. משהדבר לא נעשה, אין לקבל את טענתו כי זכות הטיעון נשללה ממנו.

12.  לאור כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

13.  בשים לב לעובדה שכתב האישום הוגש בחודש אוקטובר 2016 וטרם התקיימה בו הקראה, אני מורה לסניגור להגיש את תשובתם המפורטת בכתב של הנאשמים לעובדות כתב האישום עד ליום 30.04.17.

14.  לא תוגש תשובה כאמור, או לחילופין, הודעה על הסדר, אורה על העברת התיק לשמיעת ראיות, ותשומת לב הנאשם מופנית להוראות סעיף 152(ב) לחסד"פ.

15.  לעיוני למתן החלטה ביום 01.05.17.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ז, (05 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.