1

1.      בפני בקשה לביטול כתב אישום מכוח סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, במסגרתה טוענים הנאשמים טענות מקדמיות שונות שעניינן "הגנה מן הצדק".

2.      נטען כי כתב האישום הוגש בשיהוי באופן הפוגע בהגנת הנאשמים, עת העבירות המיוחסות לנאשמים משנת 2011, כשכתב האישום הוגש בשנת 2019. בהקשר זה נטען כי נוכח חלוף השנים, יהיה קשה לאתר את המעורבים בפרשה ולהגיע לחקר האמת וכי חומר רב נעלם בין שנתקבל על ידי המאשימה ובין שלא, ויקשה כיום לאתר את המעורים בדבר. עוד נטען לאכיפה בררנית עת "הנאשמים בטוחים כי לא כל החברות אשר הונו הועמדו לדין, ואך לא כל הנוכלים אשר הפילו אותם אלא רק חלק מהם"; והמאשימה החליטה "ללכת על הראיות הקלות ולהאשימו רק הוא..." מבלי לבדוק כיווני חקירה אחרים.

2

3.      המאשימה בתגובתה ביקשה לדחות את הבקשה משלא הובאה תשתית ראייתית בסיסית לביטול כתב האישום מחמת "הגנה מן הצדק". לעניין הטענות המתייחסות לחומר החקירה צוין כי אלה הועלו לראשונה בגדרי הבקשה, מבלי שהובאו כל אסמכתאות; כי מדובר בטענות עובדתיות שנטענו בעלמא, באופן שלא ניתן לבדוק אותן; וכי יש לבררן בדיון ההוכחות. בהתייחס לטענת השיהוי נטען כי העבירות המיוחסות לנאשמים הינן בין היתר, עבירות מהותיות לפי סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975, עבירות מסוג פשע, ולפיכך תקופת ההתיישנות היא עשר שנים; כי לא ניתן לעקוף את דיני ההתיישנות בדרך של טענות "הגנה מן הצדק", וכי במקרה דנן הטעם לחלוף הזמן ממועד סיום החקירה עד הגשת כתב האישום נעוץ בחומר החקירה הרב.

4.      לאחר שעיינתי בבקשת הנאשמים ובתגובת המאשימה, לא מצאתי כי ניתן להכריע בטענות לגופן בשלב הזה. דיון בבקשה על טענותיה, צריך להיעשות בהסתמך על מצג עובדתי, והוא מחייב עיון בחומרי החקירה, ושמיעת הראיות. לאור האמור, תחילה יש לשמוע את הראיות, טרם ניתן יהיה להכריע בטענות לגופן. ככל שיש בדברים ממש, שמורות לכל צד טענותיו, להמשך ההליך.

5.      בשלב זה - הבקשה נדחית.

לפיכך, הראיות יישמעו במועדים שנקבעו.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשפ"א, 02 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.