בית משפט השלום בנתניה

ת"פ 10659-07-16 מדינת ישראל נ' שצ'יוגולב

בפני

כבוד השופטת הדס רוזנברג שיינרט

מאשימה

מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז מרכז (פלילי)

נגד

נאשמת

ילנה שצ'יוגולב
ע"י ב"כ עו"ד יערית יפרח מהסנגוריה הציבורית

החלטה

1. בפניי טענה מקדמית, לפיה צירוף האישומים בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד הנאשמת, נעשה בניגוד להוראת סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 ( להלן: "חוק סדר הדין הפלילי" ). הנאשמת עותרת להורות על הפרדת האישומים ועל הגשת שני כתבי אישום נפרדים בעניינה.

2. ביום 23.6.16 הוגש כנגד הנאשמת כתב האישום המקורי, בו פורטו עובדות האישום הראשון בלבד. בתאריך 24.11.16 הוגש כתב האישום המתוקן, לו נוסף האישום השני. לשיטת הנאשמת, עסקינן בשני אירועים שונים, שהתרחשו בפער של כ -9 חודשים, כאשר אין כל קשר בין המתלוננים, למעט העובדה שמדובר בשוטרים. הוסיפה באת כוח הנאשמת וטענה, כי אין גם בשיקולי יעילות כדי להצדיק את צירוף האישומים שבצעה המאשימה, שכן עדי תביעה 1-4 נוגעים לאישום הראשון בלבד, בעוד שעדי תביעה 5-10 נוגעים לאישום השני בלבד. לשיטת ההגנה, צירוף האישומים אינו מועיל ואינו יעיל, בכוונת הנאשמת לכפור בעבירות המיוחסות לה, ויש בצירוף שבנדון כדי ליצור דעה קדומה נגד הנאשמת.

3. המאשימה מתנגדת לבקשה להפרדת האישומים. לשיטת המאשימה, מדובר בשני מקרים בעלי עובדות דומות, בשים לב לכך ששניהם קרו במקומות ציבוריים, שניהם כללו אי ציות לאנשי חוק ופגיעה בהם ובשניהם הייתה הנאשמת שרויה בגילופין. המאשימה גורסת כי הן יעילות ההליך שיפוטי והן טובת הנאשמת מצדיקים הגשת כתב אישום אחד כנגד הנאשמת, בגין שני האירועים.

דיון והכרעה-

4. סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כדלקמן:

"מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת; בצירוף אישומים כאמור מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי גם אישום בעבירה שאינה פשע".

5. בבג"צ 5283/98 ג'ומעה חדר נ' ביהמ"ש המחוזי בירושלים ואח', נה (3) 721, דן ביהמ"ש העליון בפרשנות הראויה של סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי, בקבעו את הדברים הבאים:

"סעיף 86 לחוק, רישה, מורה, כי צירופם של כמה אישומים בכתב-אישום אחד הינו כדין בכל אחד משלושה סוגי מקרים: כאשר האישומים מבוססים על "אותן עובדות" או על "עובדות דומות" או על "סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת". כמוסבר בספרו של קדמי, אישומים המבוססים על "אותן עובדות" הם אישומים העוסקים "בגזרות שונות של פרשה אחת"; בעוד שהמאפיין אישומים המבוססים על "עובדות דומות" הוא "...'דמיון' מבחינת העובדות, להבדיל מדמיון מבחינת טיב המעשה ואופיו"; ואילו הסוג השלישי עניינו ב"סדרת מעשים נפרדים - מבחינת הזמן והמקום - אשר קיים ביניהם חוט מקשר, ההופך אותם לפרשה כוללת אחת" (י' קדמי על סדר הדין בפלילים (כרך ב) [5], בעמ' 596).... זאת ועוד, התנאי בדבר "עובדות דומות" אין משמעו כי בין עובדותיהם של האישומים אין כל הבדל. כל שצריך להתקיים הוא מכנה משותף עובדתי. הווי אומר: די בכך שאישומים מבוססים על עובדות שרובן, או עיקרן, דומות כדי להכשיר את צירופם כאישומים המבוססים על עובדות דומות" ( סעיף 3 לפס"ד, הדגשות שלי - ה.ר.ש ).

עוד נקבע כי בשאלה אם צירוף אישומים הוא כדין מחליט בית-המשפט בלי לבחון את הראיות ועל יסוד בדיקת העובדות הנטענות בכתב-האישום בלבד ( סעיף 4 לפס"ד ).

הוסיף ביהמ"ש העליון וקבע, כי אין העובדה שהאישומים המיוחסים לנאשם עוסקים בשתי עבירות שבוצעו כלפי קורבנות שונים ולא באותו המעמד, כדי למנוע סיווגן כ"עובדות דומות", ככל שמן התיאור העובדתי שבכתב-האישום ניתן להיווכח כי שתי העבירות בוצעו על רקע דומה ובנסיבות עובדתיות דומות ( סעיף 6 לפס"ד ).

ביחס לטענה בדבר השחרת פני הנאשם כתוצאה מצירוף האישומים פסק ביהמ"ש העליון:

"מעשה רגיל ושכיח הוא, שנאשם המובא לדין בשל סדרת עבירות המבוססות על עובדות דומות - כסדרת עבירות אינוס, סדרת עבירות התפרצות וגניבה, סדרת עבירות בסם מסוכן, סדרת עבירות מירמה וכל כיוצא באלה - מורשע על יסוד הראיות בחלק מן העבירות, ומזוכה מן העבירות הנותרות מחוסר ראיה מספקת. ככלל, ובהיעדר בסיס ממשי לקיום חשש שבירור האישומים במאוחד עלול לפגוע בהגנת הנאשם, אין בית-המשפט שועה לטענה כי בעצם צירופם של אישומים המבוססים על עובדות דומות יש כדי "להשחיר" את פני הנאשם ולפגוע בסיכוייו שגירסתו ביחס לאישום זה או אחר תזכה לאמונו של בית-המשפט" ( סעיף 7 לפס"ד, הדגשות שלי - ה.ר.ש ).

6. יישומה של ההלכה הפסוקה על עובדות המקרה דנן מובילה למסקנה כי לא נפל פגם בצירוף האישומים בעניינה של הנאשמת וכי ניתן לראות את שני האישומים כמכילים "עובדות דומות", כמובנן בסעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי;

כך, עניינו של האישום הראשון, בהתאם לעובדות הנטענות בכתב האישום, בהתנהלות הנאשמת, בהיותה שיכורה, כלפי פקחית עירייה וכלפי שוטר בשוק נתניה. התנהלות זו כללה סירוב להזדהות, קללות, צחוק ושפיכת בירה על בנה של הפקחית. בהמשך, תקפה הנאשמת, עפ"י הנטען, שוטרים שונים שהיו מעורבים בעיכובה ובמעצרה של הנאשמת.

עניינו של האישום השני, בהתאם לעובדות המפורטות בכתב האישום, בכך שכתשעה חודשים לאחר האירוע מושא האישום הראשון, צעקה והתפרעה הנאשמת במרכז נתניה בעודה בגילופין. שוטרים שהגיעו למקום ניסו להרגיע את הנאשמת, ללא הצלחה, ומשהובהלה הנאשמת לתחנת המשטרה, התפרעה ובהמשך איימה על שוטרת ותקפה אותה.

לשני האישומים מכנה עובדתי משותף, הכולל בחובו, עפ"י הנטען בכתב האישום, התנהלות בעייתית של הנאשמת במקום ציבורי, כשהיא שרויה בגילופין, המתפתחת לכדי איום ו/או תקיפה של אנשי חוק (פקחית ושוטרים). נוכח הרקע העובדתי הדומה והדמיון בנסיבות הביצוע, אין בעובדה שהעבירות המיוחסות לנאשמת בוצעו כלפי אנשים שונים ובמועדים שונים, כדי למנוע סיווג האישומים כעבירות המכילות "עובדות דומות".

7. בית המשפט הוא בית משפט מקצועי וחזקה עליו שיכריע את דינה של הנאשמת על בסיס הראיות שיובאו בפניו בנוגע לכל אחד מן האישומים, ועל בסיסן בלבד. לא הונחה בפניי תשתית ממשית לקיום חשש שבירור האישומים במאוחד עלול לפגוע בהגנת הנאשמת. בנסיבות אלו, בהתאם להלכה הפסוקה, אין בית-המשפט שועה לטענה כי בעצם צירופם של אישומים המבוססים על עובדות דומות יש כדי "להשחיר" את פני הנאשמת ולפגוע בסיכוייה שגירסתה ביחס לאישום זה או אחר תזכה לאמונו של בית-המשפט. העובדה שבנוגע לכל אחד מן האישומים יעידו עדים שונים, מחזקת את המסקנה כי לא יהיה לבית המשפט כל קושי לקבוע ממצאי מהימנות שונים, במידת הצורך, ביחס לכל אחד מן האישומים.

8. לא למותר להוסיף, כי כתב האישום המתוקן אוחז עשרה עדי תביעה בלבד, באופן שלא ניתן לומר כי ההתמודדות עמו יוצרת הכבדה מוגזמת או בלתי ראויה על הנאשמת. דווקא הפרדת האישומים המבוקשת מהווה מהלך בלתי יעיל מבחינה דיונית, אשר עתיד להכביד הן על יומנם של שני מותבים והן על הנאשמת עצמה, אשר תיאלץ להתייצב בישיבות שונות בפני מותבים שונים.

9. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להפרדת האישומים.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.