1

בפני בקשה לביטול פסק דין מיום 7.10.2013, שניתן בהעדר המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת התביעה, ובתיק בית המשפט מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

המבקש זומן כדין למשפטו, מאישור המסירה של ההזמנה לדין, אותו צירפה התביעה לתגובתה, וכן מפרוטוקול הדיון, עולה, כי קיימת חזקת מסירה בעניינו.

מדובר בבקשה המוגשת בשיהוי רב, כ-3 שנים לאחר פסק הדין, שניתן בשנת 2013. המבקש טען כי שינה את מקום מגוריו, ואילו אביו, קיבל את שוברי הקנס ושילם אותם, ללא ידיעת המבקש, שבשל סכסוך עם הוריו לא מתגורר עמם יותר. מששינה המבקש את מקום מגוריו, ולא עדכן את כתובתו המדויקת במשרד הפנים, "מוטלת עליו חובה כפולה ומכופלת לבדוק את הדואר אשר מגיע לכתובתו הרשומה במשרד הפנים", משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו (ראה רע"פ 9811/09 סמימי נגד מדינת ישראל).

2

יתרה מכך, בתיק בית המשפט סרוקה הודעה על תפיסת רישיונו של המבקש, לאחר שנתפס נוהג בזמן פסילה, שהוטלה עליו במסגרת תיק זה. המבקש נתפס ונחקר כבר ביום 25.2.14. בחקירתו אמר את הדברים הבאים: "לפני חודש בערך קיבלתי מכתב ובו רשום שאני צריך לשלם 2500 ש"ח...והמכתב אצל העו"ד שלי...הוא אמר לי שיש לי דו"ח 2500 שקל ושאני צריך לשלם...והסביר לי למה ואמר לי שאני דפקתי רכב וברחתי".

מכאן, שהמבקש הודה בעצמו, במהלך החקירה שנערכה לו בחודש פברואר 2014, כי ידע על הקנס ועל פסק הדין כחודש קודם לכן, ממכתב שהגיע אליו, והמכתב הוסבר לו על ידי עורך דינו, וזאת בניגוד לנטען כעת על ידו בבקשה זו.

המבקש לא מציין בבקשתו את נסיבות השיהוי הרב, ומדוע, משך תקופה של שנתיים לאחר שנודע לו על פסק הדין, כך על פי גרסתו כאשר נתפס על ידי השוטר, ו-3 שנים ממתן פסק הדין, לא פנה לבית המשפט. בבקשה אף לא צוינו כלל תאריכים; לא צוין התאריך בו נטען כי נודע לו על פסק הדין/הקנס, לא צוין תאריך תשלום הקנס (וכן לא צורפה אסמכתא לכך), לא צוין התאריך בו נטען כי נתפס על ידי השוטר וכו'. בקשתו אף לא מגובה בתצהירים ואסמכתאות כלשהן התומכות בנטען בה, להפך, אסמכתאות המצויות בתיק בית המשפט סותרות את טענות המבקש, כאמור לעיל.

כמו כן, מהבקשה עצמה לא עולות טענות הגנה כלשהן המצדיקות את ביטולו של פסק הדין מהחשש לעיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ו' אדר ב' תשע"ו, 16 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.