1

מדוברת בתאונת דרכים שהתרחשה על גבי מעבר חצייה, תוצאתה חבלה של ממש להולכת רגל קשישה כבת 81 שנים.

התביעה טענה להטלת פסילה שלא תפחת מ-10 חודשים, הסנגור ביקש להסתפק בפסילה הפחותה מפסילת המינימום וכן ביקש כי ינתן עיכוב ביצוע משמעותי בשל מחלת הקורונה ונסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם.

מתחם עונשי נע בין 3 חודשי פסילה לבין 12 חודשי פסילה.

מדובר בפגיעה משמעותית בערך המוגן שהינו שלום הולכי רגל.

יודגש כי מעבר חצייה אמור "מבצרו של הולך הרגל" וכן, חובת הזהירות כלפי קטינים מחד וקשישים מאידך, הינה חובת זהירות מוגברת.

בענייננו, רף הרשלנות גבוה כפי שיפורט בהמשך.

התיק נמסר לידי לבחון רשלנות תורמת.

הנאשם עזב את מקום התאונה למרות שידע שנפצע אדם. לא ברור לי מדוע הזדרז לפרק מנוף שנגרר על ידי רכבו...

התאונה התרחשה על גבי מעבר חצייה. היות ועל פי צילום שצירף לתיק, הנציח את מקום רכבו על גבי הכביש. בצילום רואים שחלקו האחורי על גבי המעבר.

משלא טען כי לאחר התאונה נסע רוורס - אין מנוס מן המסקנה כי התאונה התרחשה על גבי מעבר החצייה.

הנאשם טען לסנוור - טענה שנדחתה על ידי הבוחן.

מדוח מד"א עולה כי הנפגעת סירבה לקיבוע על גבי קרש גב ו/או צווארון למרות המלצת מד"א.

לא מצאתי מקום לקבוע כי סירוב זה גרם להחמרה במצבה באשר על פי תיעוד רפואי בידה שברים אשר טופלו בגבס.

על פניו - סירוב לקיבוע בצווארון או בקרש גב אינם גורמים לשבר בכף היד...

רשלנותו של הנאשם ברף גבוה - לא הבחין בה עד לאימפקט.

2

לא מצאתי תימוכין לשאלת רשלנות תורמת של המעורבת באשר אין עדות למרחקו של הנאשם מן המעבר שעה שהתחילה בחצייה.

לזכותו הודאתו באשמה אשר חסכה הטרחתה לעדות וכן יש להניח כי הודאתו מהווה הפנמת הטעות.

ניתן משקל לנסיבות אישיות כמתוארות בפיו.

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1800 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 90 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים.

ריצוי הפסילה נדחה עד 90 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ג' אב תשפ"א, 12 יולי 2021, בהעדר הצדדים.