1

בפני בקשתו של המבקש לחשב את תקופת פסילת רישיון הנהיגה למשך 4 חודשים שהושתה עליו בגזר דין שניתן בהעדרו ביום 22.9.20 החל מיום 6.10.20 המועד בו הפסיק עבודתו וכן לנכות מתקופת הפסילה 60 ימי פסילה מנהלית.

דיון

על פי אישור המסירה שנמצא בתיק בית המשפט המבקש סרב לקבל את ההזמנה לדיון ועל כן ההזמנה הודבקה על ידי פקיד הדואר.

בהתאם לפסק הדין נתנה למבקש אורכה להפקדת הרישיון עד ליום 1.12.20.

2

ההלכה היא כי מלאכת חישוב הפסילה מצויה בסמכותה של רשות הרישוי.

בבש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל מיום 14.4.2014 קבע בית העליון, כי מלאכת החישוב של ימי פסילת רישיון נהיגה נתונה בידי רשות הרישוי, שכן זהו הגורם המקצועי שבידיו מצוי כלל החומר וכי הוא בעל מומחיות וניסיון בכל הקשור לעניין זה. עוד נקבע כי הביקורת השיפוטית על החלטת רשות הרישוי נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

בע"פ 7323/19 אחמד אבו שריפה נ' מדינת ישראל מיום 10.2.2020 קבע בית המשפט העליון, בהסתמך על הלכת ג'אבר, כי הגורם המוסמך לדון בכל בקשה הנוגעת לפסילה הינו רשות הרישוי וכי השגה על החלטה זו ניתן להגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים.

בית המשפט העליון הדגיש כי בניגוד לטענת המערער, אין הבחנה בין בקשה שעניינה בחישוב מתמטי וטכני של ימי הפסילה לבין בקשה "מהותית" שעניינה בהכרה בפסילה.

נוכח הלכת בית המשפט העליון לפיה כל בקשה הקשורה לחישוב פסילת רישיון, טכנית ומהותית, נתונה בסמכות רשות הרישוי אני קובעת כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בבקשתו של המבקש.

באשר לניכוי הפסילה המנהלית, מדובר בפסק דין חלוט אשר המשיבה אינה מסכימה לתקנו.

למעלה מן הצורך יצוין, כי המאשימה בקשה להשית על הנאשם פסילה שלא תפחת מ- 6 חודשים ואילו בגזר הדין הושתו על הנאשם 4 חודשי פסילה בלבד. עברו התעבורתי של הנאשם וחומרת העבירות אינן מצדיקות ניכוי הפסילה.

הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ו' כסלו תשפ"א, 22 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.