1

1.      בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר כדין ביום 19/12/2018, בגין עבירות בניגוד להוראות סעיפים 21(ב)(2) ו- 22(א) לתקנות התעבורה וכן בניגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה .

2.      התביעה מתנגדת לבקשה.

3.      לאחר עיון בבקשה ובתגובה לרבות עיון בתיק לא מצאתי לנכון לקבוע דיון.

2

4.      ב"כ הנאשם טוען כי על אף אשור המסירה שלכאורה חתום ע"י אחיו הזימון לדיון לא הומצא לידי אחיו של הנאשם וכי שעסקינן בזיוף חתימתו של האח. כן צויין, כי הוגשה תלונה במשטרת ישראל על עבירת זיוף אשור המסירה.

5.      זאת ועוד, טוען הנאשם, כי נודע לו לראשונה על קיומו של פסק הדין נשוא בקשה זו רק בעקבות בדיקת שוטר אקראית במהלכה הוסבה תשומת ליבו לכך שרישיונו נפסל, ושבעקבותיה פנה הנאשם למשרד הרישוי לשם קבלת פרטים נוספים אודות הפסילה ואודות פסק הדין שניתן בהיעדרו.

6.      הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

7.      לענין אשור המסירה, הנטל להוכחת זיוף מוטל על כתפי הטוען, לא די בהגשת תלונה לאחרונה. היה על המבקש לצרף תצהיר ערוך כדין ע"י האח. יתר על כן הטענה כי על גזר הדין נודע למבקש רק לאחרונה עומדת בסתירה למועד המצאת פסק הדין לידי המבקש. בתיק קיים אישור מסירה מיום 3.1.2019 ואילו הבקשה דנן הוגשה אך ביוני 2019.

8.      סעיף 130 לחסד"פ מאפשר הגשת בקשה תוך 30 יום מיום ההמצאה.

אין הסבר לשיהוי בהגשת התלונה ( שהיתה אמורה להיות מוגשת כבר בינואר עם היודע פסק הדין למבקש ) ואף לא לשיהוי בהגשת הבקשה הנוכחית. [ לשיהוי עיין למשל רע"פ 3202/16 בן נחום נ' מדינת ישראל (18.5.16) ].

9.      גם לגופו של ענין אין הגנה. הנאשם אמנם טוען שהינו כופר בעובדות כתב האישום , וכי נהג הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונת הדרכים הוא האשם בגרימת התאונה , ואולם המדובר בטענה כללית וגורפת ואין היא , כפי שהיא ללא פרוט מתאים, כדי להוות הגנה ולו לכאורה.

10.  המפורט בבקשה אינו עונה לדרישות הפסיקה ואין בה כדי להביא לביטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

11.  אין עיוות דין. כדי להביא לביטול של פסק דין שניתן בהיעדר מחמת עיוות דין, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה זו ולתמוך אותם במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה[ ע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.18)].

12.  זכות הגישה לערכאות אינה אבסולוטית [רע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל 13.8.85) ] .

3

העונש שהוטל אינו חורג לחומרא, עונש הפסילה הינו עונש המינימום שקבע המחוקק.

9.  הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ט, 04 יולי 2019, בהעדר הצדדים.