1

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בתיק תאונת דרכים שנגרמה עקב נהיגה בקלות ראש, סטייה מנתיב נסיעה, אי ציות לתמרור 815 והתנהגות הגורמת נזק, עבירה מיום 19.06.2014.

ביום 14.10.2015 כפר הנאשם בפני כב' השופטת וישקין ונקבע להוכחות בפניי ליום 02.03.2016 בנוכחות הנאשם.

בהחלטתה קבעה כב' השופטת וישקין:

"נוכחות הנאשם חובה. היה ולא יתייצב, יישפט בהעדרו".

בתאריך 22.02.2016 הגיש הנאשם בקשה לדחיית מועד דיון מאחר והוא נמצא בחו"ל עד ליום 27.04.2016. ללא כל הסבר נוסף.

הבקשה נדחתה על פי החלטתי מיום 25.02.2016.

2

במועד הדיון 02.03.2016 לא התייצב הנאשם, נשפט בהעדר ונגזרו עליו עונשים של קנס בסך 2,000 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 6 חודשים ופסילה על תנאי 4 חודשים לשלוש שנים.

ביום 05.05.2016 הוגשה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות על ידי עו"ד ניסים ביטון.

נטען בבקשה כי בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת וישקין ציין הנאשם כי עתיד לשהות בחו"ל ונאמר לו כי יכול להגיש בקשה לדחיית מועד לדיון. עוד נטען בבקשה כי הנאשם שוהה בחו"ל לצרכי פרנסה ולו היה שב לארץ לדיון היה מפסיד את אישור השהייה.

בנוגע לעיוות דין טוען ב"כ הנאשם כי בניהול המשפט היה הנאשם מצליח לצאת זכאי עקב סתירות בגרסת התביעה.

בקשת הנאשם נתמכת בתצהירו של הנאשם וצילום דרכון.

התקיים דיון במעמד הצדדים, ב"כ הנאשם חזר על הטענות בבקשה .

המאשימה מתנגדת לבקשה.

עיינתי בבקשה ובתיק, שמעתי את טיעוני הצדדים, ולא מצאתי לבטל את פסק הדין שניתן כנגד הנאשם בהעדר התייצבות.

אין מחלוקת שהנאשם זומן כדין ושהוזהר בחובת התייצבות ובתוצאות אי התייצבות.

עיינתי בפרוטוקול מיום 14.10.2015, דיון שהתקיים בפני כב' השופטת וישקין, ולא מצאתי כי הנאשם ציין שהמועד אשר נקבע אינו מתאים לו ואין זכר לטענת הנאשם שהוא הודיע לבית משפט שהוא עתיד לשהות בחו"ל ושבית משפט אמר לו להגיש בקשה לדחיית מועד.

נהפוך הוא, בית משפט הזהיר אותו בחובת התייצבות.

גם אם אניח לטובתו של הנאשם כי אכן כב' שופטת וישקין מסרה לו שעליו להגיש בקשה לדחייה, אין בכך כדי לתת לו אישור שלא להתייצב.

3

יתרה מכך, הנאשם הגיש בקשה לדחיית מועד לדיון ובקשתו נדחתה, כך שהיה עליו להתייצב במועד הקבוע ו/או לדאוג לייצוג כפי שדאג בהגשת הבקשה לביטול פסק דין.

הנסיבות שבגינן לא התייצב הנאשם אינן מהוות סיבה מוצדקת לאי התייצבות, אלא בחירה משיקוליו שלו שמצא להעדיף להישאר בחו"ל מאשר להתייצב למשפט.

כלומר, שקל שיקולי כדאיות והחליט שלא לבוא למשפט.

בנוגע לעיוות דין נקבע בע"פ 6920/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל על ידי כב' השופטת ארבל:

"המונח עיוות דין פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט הייתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך... או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין...."

כמו כן קבע כבוד השופט שיף בע"פ (חי) 2119/02 כהן עופר נ' מדינת ישראל קבע:

"ברור כי הגדרת "עיוות דין" בסעיף 130(ח) אינה כוללת בחובה מקרים בהם ניהול משפט הוכחות לכשלעצמו עשוי להביא לזיכויו של המערער...אין זה סביר להניח, כי בכל מקרה שבו תיטען טענה, כי למערער הגנה טובה לגופו של עניין, תינתן לו תוך שימוש בטענה של "עיוות דין", הזכות לגרום לביטולו של פסק הדין המרשיע. פרשנות  כזו משמעותה, כי אף שהמחוקק ראה נאשם כזה, כמודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, מאפשר לו בית המשפט באמצעות דיון מקיף בראיות, לחזור בו למעשה מהודאתו. פרשנות כזו היתה מסכלת את מטרת המחוקק, שכן משמעותה היא, כי כל מי שאפשר שיש לו הגנה טובה, יכול שלא להופיע לישיבות בית המשפט, ומאוחר יותר לאחר הרשעתו, יוכל לגרום לביטולו של פסק הדין המרשיע.

שונה המצב, במקרים בהם על פניו נראה כי לנאשם הגנה טובה. למשל כשכתב האישום אינו מגלה עבירה או כשמדו"ח השוטר עולה כי הנאשם לא עבר כל עבירה. במקרים כאלו, אפשר שתתקבל טענת "עיוות הדין" שתביא לביטול ההרשעה ולקיומו של הדיון מחדש."

לא מצאתי שנפל פגם בהליך או פרוצדורלי היורד לשורשו של עניין, והטענות שמעלה ב"כ הנאשם הן בסופו של דבר לאפשר לו לנהל את המשפט על מנת לנסות לצאת זכאי, דבר אשר אינו מהווה עיוות דין כי שנקבע בעפ"ת 2119/02.

4

יתרה מכך, עיון בפרוטוקול הדיון מיום 14.10.2015 ובו נרשמה כפירתו של הנאשם, עולה כי הנאשם מאשר כי עבר נתיב.

עוד אציין שהעונש שהוטל על הנאשם עומד במתחם הענישה לאור מהות העבירות ועברו התעבורתי.

מכל הנימוקים הנ"ל, הנני דוחה את הבקשה וקובעת שפסק הדין שניתן בהעדר התייצבות עומד על כנו.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ו, 16 יוני 2016, בהעדר הצדדים.