1

הצדדים הניחו בפני הסדר טיעון מסגרת בו התביעה הגבילה טיעונה העונשי ל- 4 חודשי פסילה ואילו הסנגור, במסגרת אותו ההסדר, מבקש להפחית ככל האפשר בעונשה של הנאשמת.

התביעה מבססת טיעונה העונשי על כך שקיימת חובת פסילה מינימלית של 3 חודשים בגין סעיף 62(2) לפקודת התעבורה חבלה של ממש. מדובר בשבר פריקה בכתף אשר הצריך ניתוח ואישפוז למשך כשבוע.

2

הסנגור מבסס עמדתו העונשית על כך שלנאשמת וותק נהיגה משמעותי- משנת 1964 ועברה התעבורתי ללא רבב. כמו כן נטען כי נזקקת לרכבה לצורך הסעת נכדה הסובל מאוטיזם.

מלוא תיק החקירה הונח בפניי.

רף רשלנות הנאשמת גבוה באשר לא הבחינה כלל בהולך הרגל עד לאימפקט. כמו כן, אין בפיה הסבר מניח את הדעת, מדוע לא הודיעה למשטרה על התרחשות התאונה ומדוע הזיזה את רכבה מן המקום למרות שהייתה מודע לכך שנפגע אדם. לדבריה, פונה באמבולנס. בנקודה זו שונה גרסת הנפגע אשר טען כי הנאשמת עזבה את המקום מבלי להגיש עזרה ומבלי שהוזמן אמבולנס.

הודאת הנאשמת באשמה, חסכה הצורך בהכרעה בין הגרסאות.

עוד יש לציין כי מתחם עונשי בנסיבות התאונה נע בין 5 חודשי פסילה לבין 9 חודשי פסילה.

בשל עברה הנקי, הודאתה באשמה והאמור לעיל בדבר הטיפול בנכדה, הריני מעמידה ההסדר במתחם העונשי כפי טיעוני הצדדים.

סוף דבר

קנס

הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1800 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

פסילה בפועל

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 100ימים.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

פסילה על תנאי

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים

וזאת על תנאי למשך 3שנים.

המזכירות תביא החלטתי לידיעת הצדדים.

זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים בבית המשפט המחוזי בלוד.

3

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ח, 21 יוני 2018, בהעדר הצדדים.