1

בפניי אישום בגין תאונת דרכים אשר התרחשה בשנת 2012. כתב האישום הוגש כעבור כשנתיים ואף לאחר הגשתו, התעכבו ההליכים בשל הצורך באיתורו של הנאשם מכתובת מגוריו החדשה. בחלוף הזמן, הוקהה מעט עוקצה של הענישה. עוד יש לציין כי הודאת הנאשם באשמה, חסכה הטרחת הנפגעת וחברתה אשר חצתה הכביש עימה, מדובר בנשים מבוגרות - (הנפגעת היתה כבת 83 בזמן התאונה). עוד יש לציין כי עפ"י חומר החקירה, במקום היתה עדת ראייה ניטראלית, אשר כלל לא נחקרה.

2

בתיק החקירה, אשר הונח ע"ד הצדדים בפניי, מצאתי כי קיימות גרסאות שונות בדבר מיקום האימפקט ביחס למעבר החצייה .מכל מקום, הנאשם בחר ליטול אחריות ובדין עשה זאת. אשר לתיעוד הרפואי, מבלי להקל בחומרת הנטען בכתב האישום. עיון בתיעוד הנמצא בתיק החקירה מעלה כי למרבה המזל, לא הוצרכה הנפגעת לניתוח ומספר ימים לאחר אשפוזה שוחררה לביתה עם הנחיות. להמשך טיפול, שכלל בין השאר, הגבלה בניידות. לזכותו של הנאשם עברו הנקי כשהוא נוהג למן שנת 2006, לפיכך:

-           הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס יקוזז כנגד פיקודנו של הנאשם.

-           הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-           הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ו, 16 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.