1

בפני בקשה לביטול פסק שניתן בהיעדר התייצבות המבקש ביום 14.12.20.

1.         נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת רכב מנועי תש"ל - 1970; עבירה של אי ציות לאור אדום בנסיבות מחמירות בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961; עבירה של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה תשכ"א 1961; עבירה של התנהגות הגורמת נזק בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

2

2.         ביום הדיון לא התייצב המבקש בבית המשפט ומשכך נשפט בהעדרו ונגזרו עליו העונשים הבאים: פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים, בניכוי תקופת הפסילה המינהלית בת 60 ימים; פסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 ₪.

טענות הצדדים

טענות המבקש

3.         לטענת המבקש הוא לא קיבל זימון כלשהו לדיון, לכן לא ידע על מועד הדיון ולא התייצב אליו. לטענתו, נודע לו על פסק הדין שניתן נגדו רק כאשר נעצר על ידי שוטר אשר הודיע לו על היותו פסול מלנהוג. לטענת המבקש סיכויי הגנתו גבוהים. המבקש ביקש לבטל את פסק הדין בשל מצב הרפואי, שנתמך באישור רפואי.

טענות המשיבה

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וציינה המבקש זומן כדין באמצעות הדואר עם אישור מסירה. לטענתה המבקש לא סיפק כל הסבר לאי התייצבותו במועד הדיון ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו. המשיבה הוסיפה כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר ובשיהוי ניכר ואף בשל כך יש לדחותה.

5.         עוד נטען כי העונשים שנגזרו על המבקש אינם חורגים ממתחם הענישה הנוהגת בעבירות שבביצוען הורשע המבקש ולכן לא ייגרם לו עיוות דין אם פסק הדין יוותר על כנו.

דיון

6.         המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר ובשל כך דין הבקשה להידחות על הסף.

מעבר לנדרש אדון בבקשה לגופה.

7.         סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי באין הוראה אחרת בחוק, דרך המלך בהליכים פליליים מורה על קיום דיון בעניינו של נאשם. כדברי כב' השופט שהם בע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל מיום 7.4.2008:

3

"העיקרון המנחה בהליכים פליליים- אשר יש הסבורים כי ניתן לו אף מעמד חוקתי- הוא כי דיון יתקיים בנוכחות הנאשם, נוכחות זו דרושה לשם קיומו התקין של המשפט כמו גם לשם מראית פני הצדק והבטחת אמון הציבור בהגינות ההליך הפלילי".

8.         לכלל זה קיימים מספר חריגים שאחד מהם מעוגן בסעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") הקובע כי בעבירות הקלות המוגדרות בו, ניתן לדון את הנאשם שלא בפניו, ככל שבית המשפט סבור כי לא ייגרם לו בכך עיוות דין.

9.         בעפ"ת 3630-01-20 פוואקה (עציר) נ' מדינת ישראל מיום 2.2.2020 נקבע כי העבירות "הקלות" בהתאם לסעיף 240 לחסד"פ הן, בין היתר, עבירות המנויות בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") שלא גרמו לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש.

בסעיף 1 לפקודה מוגדרות עבירות תעבורה כעבירות המנויות בפקודה ובתקנות, לרבות חוקי העזר שהותקנו לפיה.

10.       במקרה שבפניי הורשע המבקש בעבירות לפי התקנות שלא גרמו לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש ומשכך יש לראות בהן "עבירות קלות" המאפשרות לדון את המבקשת בהיעדרה ולהרשיעה, זאת בהתאם להוראות סעיף 240 לחסד"פ.

11.       כאשר נאשם הוזמן לדיון כדין ואינו מתייצב רואים אותו כמודה בעובדות הנטענות בכתב האישום.

12.       סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל מיום 29.12.09 בו נקבע כי:

4

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

קבלת ההזמנה לדיון וקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

13.       על פי אישור המסירה הנמצא בתיק בית המשפט ההזמנה לדין נמסרה ביום 23.10.20 לידי הנמען הרשום ואישור המסירה אף נחתם על ידו. על פי התיעוד בתיק בית המשפט ביום 29.11.20 בשעה 12:21 נערכה שיחת טלפון בין פקידת בית משפט לבין המבקש אשר זוהה על ידה. במסגרת שיחת הטלפון הודע למבקש כי מועד הדיון ביום 14.12.20 בשעה 10:00. הוא אף נשאל אם יש לו עורך דין שמייצג אותו והשיב כי אולי יהיה לו בדיון, שכן לטענתו רק במועד השיחה נודע לו על הדיון.

14.       בעבירות קלות, קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

15.       על-פי אישור המסירה שצורף לתגובת המשיבה, ההזמנה לדין נשלחה למבקש באמצעות דואר רשום לכתובתו הרשומה רחוב האימאם אלחנבאלי 1 ירושלים ואישור המסירה נחתם על ידי המקבל ביום 23.10.20.

5

16.       המבקש לא פירט בבקשתו כל סיבה שבשלה נמנע ממנו להתייצב לדיון, למעט טענה שנטענה בעלמא כי מעולם לא קיבל לידיו כל זימון. טענה זו של המבקש לא עולה בקנה אחד עם המסמכים שצורפו לתגובת המשיבה ועם מסמך המזכירות היוזמת המצוי בתיק והמתעד שיחת טלפון שנערכה עמו ביום 26.11.20.

בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין וכי לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו.

האם קיים חשש לעיוות דין

17.       גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל מיום 24.4.2018).

18.       ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל מיום 27.5.2018).

19.       המבקש לא כפר במיוחס לו בהזמנה לדין. אלא טען בעלמא כי סיכויי ההגנה שלו גבוהים, מבלי שניתן כל הסבר או צורפה כל אסמכתא לטענות אלה. נסיבותיו הבריאותיות של המבקש לבדן אינן מצדיקות ביטול פסק הדין במיוחד נוכח העובדה שהסיכוי לשינוי תוצאת פסק הדין קלושה ועל כן מטעם זה איני רואה מקום לביטול פסק הדין או לעיכובו.

שיהוי בהגשת הבקשה

20.       מדובר בבקשה המוגשת בשיהוי ניכר של כשבעה חודשים, וזאת ללא נימוק המצדיק זאת ודין הבקשה להידחות גם בשל כך.(השוו: רע"פ 1896/18 הדני נ' מדינת ישראל[והאסמכתאות שם](פורסם בנבו 10.05.18)).

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

6

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' אב תשפ"א, 10 יולי 2021, בהעדר הצדדים.