המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה כשברמזור אור אדום, נהיגה שלא בכיוון החץ, והתנהגות הגורמת נזק, עבירות מיום 22.10.20; וביום 20.11.22 נגזר עליו, בין היתר, פסילה בפועל לתקופה של 60 ימים, וניתנה לנאשם ארכה להפקיד את רישיונו בתוך 60 ימים מגזר הדין, עד ליום 19.1.23.

כעת מבקש הנאשם לדחות את מועד הפקדת רישיונו לתקופה נוספת של 60 ימים נוספים לצורך סיוע לאשתו בבדיקות וטיפולים רפואיים.

המאשימה התנגדה לבקשה, לאחר שכבר ניתנה ארכה להפקדת הרישיון לתקופת התארגנות ארוכה.

נפסק בבית המשפט העליון "כי פסילת רישיון נהיגה אינה שקולה לפגיעה בחירותו של אדם עקב עונש מאסר, כך שבעוד שהפגיעה בחירות הפרט מצומצמת באופן יחסי, האינטרס הציבורי בביצוע עונש הפסילה באופן מיידי נותר איתן. לפיכך, נקבע כי בקשה לעיכוב ביצוע או להפסקת ביצוע עונש פסילה תתקבל רק במקרי קיצון (ע"פ 7940/20 מטר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (22.11.2020); ע"פ 2397/10 פרל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (19.4.2010))." (ע"פ 8550/20 אמגד אסכאפי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.12.2020)). וראו גם ע"פ 5773/18 מוטי אלקבץ נ' מדינת ישראל (נבו 06.08.2018) בפסקה 8; וע"פ 5430/21 חן פסח נ' מדינת ישראל (נבו 06.08.2021) בפסקה 12.

בענייננו, עם כל ההבנה לנסיבות הבקשה, לא הוצגו אישורים בדבר טיפולים רפואיים ספציפיים, כמו גם פרטים בדבר תדירותם ומיקומם ביחס למקום מגוריו; ואין הצדקה לדחייה נוספת לריצוי הפסילה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ג, 10 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.