1

בקשה לחישוב פסילה ולביטול ריבית פיגורים ומתן אורכה לתשלום הקנס.

הנאשמת נשפטה בהיעדרה בתאריך 13.1.20. במסגרת גזר הדין נפסלה הנאשמת למשך 3 חודשים שתחילתם מיום 15.3.20. עוד הובהר במסגרת גזר הדין באשר לחובתה של הנאשמת להפקיד הרישיון, או תחליפו, במזכירות בית המשפט לתעבורה.

כיום מבקשת הנאשמת לחשב את פסילת רישיונה מיום 15.3.20, לתמיכה בטענתה מצרפת המבקשת הודעה על תפיסת רישיון נהיגה מיום 13.4.20 על ידי בוחן התנועה רס"ב אבי בן טל. כן מבקשת הנאשמת להורות למרכז לגביית קנסות לבטל את ריבית הפיגורים.

2

הבקשה הועברה לתגובת המאשימה, שלא הגיבה, עד למועד אותו קבעתי.

על אך האמור, דין הבקשה להידחות.

בהתאם להלכת ג'אבר (בש"פ 9075/12 ולאחרונה ע"פ 7323/19 אחמד אבו שריפה [26.2.20]), הסמכות לחישוב מניין ימי הפסילה נתונה לרשות הרישוי ולא לבית המשפט, כך שבקשת הנאשמת מבית המשפט להורות כי מניין ימי הפסילה יחל מיום מתן גזר הדין דינה להידחות; ולו מטעם זה בלבד.

יחד עם זאת, המזכירות תנפיק למבקשת אישור על הפקדת רישיון, ליום תפיסת הרישיון על ידי משטרת ישראל (בעקבות פסק הדין בתיק זה) - 13.4.20, וזאת בהתאם להודעה על התפיסה שצורפה לבקשה.

גם חלקה השני של הבקשה, באשר לתשלום הקנס, דינה להידחות.

הטיפול בגביית החוב בתיק זה הועבר זה מכבר לרשות הגבייה והאכיפה.

כפי שנקבע בידי בית המשפט העליון בע"פ 4919/14 שמעון אזולאי נ' מדינת ישראל, הסמכות לפרוס את התשלומים או להפחית את תוספת הרביות והפיגורים היא למרכז הגבייה ולא לבית המשפט אשר סיים לדון בתיק.

הנאשמת תפנה למרכז הגבייה ותעלה שם את טענותיה ובקשותיה, ואם תצביע על נסיבות המצדיקות זאת, תזכה בוודאי להקלה והתחשבות לפי סמכות מנהל הרשות.

סוף דבר, הבקשה על שני חלקיה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.