1

להלן נימוקי גזה"ד:

הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בגרימת ת"ד עת נהג במשאית ביום 29.3.16 בסביבות השעה 23:13.

הנאשם הגיע לקטע דרך בו נוצתר עומס תנועה בשל תאונת דרכים שהתרחשה קודם לכן, ופגע במספר כלי רכב אשר היו בעצירה.

"נוצרה תאונת שרשרת".

קודם ההודאה באשמה, התביעה שינתה כתב האשיום לקולא כאשר סעיף האישום השני (מתוך 6) הוחלף לנהיגה בחוסר זהירות תק' 21(ג) לת"ת.

בטיעוניהם, הצדדים הסכימו על כך שהמתחם העונשי נע בין 6 חודשי פסילה לבין 18 חודשי פסילה בצד של"צ.

בקביעת העונש הראוי, יש ליתן משקל לחומרת הפציעות כפי המתואר בכתב האישום. בנוסף, על פניו, אין מקום לדון ברשלנות תורמת בין בשל העובדה שעניין זה לא נטען בפניי והן בשל העובדה שמעובדות כתב האישום עולה ששאר כל הרכב היו "בעמידה" בשעת האימפקט.

2

הסנגור, ביקש לסווג תקופת הפסילה וזאת בשל רמת הנזקקות הגבוהה של הנאשם לרישיון נהיגתו לצורכי פרנסתו.

עוד נימק הסנגור כי עניין זה מוצדק לנוכח העובדה שהנאשם נשלח לריצוי עונש של"צ.

בסוגיה זו, נמצאנו למדים כי בחברה אותה מנהל, מצויים מספר כלי רכב כבדים ולפיכך אין לומר כי פרנסתו על הנהיגה בלבד. נעתרתי חלקית לבקשתו כאשר הוריתי על סיווג חלקי של תקופת הפסילה, במקביל, לא אוכל להתעלם מחומרת התוצאה המתבטאת בפגיעה בכלי רכב רבים ובגרימת מספר ניכר של "חבלות של ממש".

ההקלה בתקופת הפסילה מקבלת איזונה ע"י הוספת מאסר מותנה שישמש מניעה והרתעה מפני עבירות נוספות.

זכות לערעור על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.