רע"פ 69538-11-25

1. לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים א' פינק, ע' מיכלס, ו-צ' גרדשטיין פפקין) בעפ"ג 24494-04-25 מיום 26.10.25, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום נתניה (השופט ג' אבנון) בת"פ 50238-05-23 מיום 24.2.25.

2. בבקשה שלפניי המבקש משיג על חומרת העונש שנגזר עליו, בין היתר, מאחר שלטענתו שגה בית המשפט בקביעת מתחם הענישה בעניינו. מעבר לכך, טוען המבקש כי גם העונש שהושת עליו בתוך המתחם שנקבע חמור יתר על המידה, ולא מעניק משקל מספק לנסיבותיו האישיות, להיותו נעדר עבר פלילי, להודאתו, וכן לעובדה כי הוא והמתלוננת חזרו לחיות יחדיו. כמו כן, טוען המבקש כי התביעה הצהירה תחילה כי תעתור למאסר של חמישה חודשים בלבד בדרך של עבודות שירות, אולם בהמשך עתרה למאסר לתקופה של שבעה חודשים; ולכן גם בהיבט זה נפלה שגגה בגזר הדין.

3. דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

4. כידוע, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים ונדירים אשר מעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש או כשישנו חשש לעיוות דין או אי-צדק מהותי (ראו: רע"פ 4710/23 אבו רקייק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (29.6.2023)). רשות ערעור בנושא העונש תינתן במקרים חריגים ונדירים בלבד, בהם ניכרת סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים (ראו: רע"פ 4155/23 חביב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (5.6.2023)). בחינת המקרה שלפניי אל מול אמות מידה אלו, מוליכה למסקנה ברורה כי עניינו של המבקש אינו נמנה על מקרים חריגים כאמור.

5. יתרה מכך: טענתו של המבקש באשר להתנהלות התביעה, דינה להידחות. חילופי הדברים בין התביעה והנאשם לא הגיעו לכלל הסדר טיעון מחייב. בית משפט השלום שגזר את עונשו של הנאשם, כפי שגזר, לא חרג כהוא זה ממדיניות הענישה הנהוגה במחוזותינו במקרים של אלימות במשפחה, ואף הקל עמו במידת-מה.

6. הבקשה נדחית אפוא.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ו (27 נובמבר 2025).