ברע"פ 672-06-25

  לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' אינפלד) מיום 30.5.2025 בעמ"י 78426-05-25. בגדרה של החלטה זו נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום באילת (סגן הנשיא ש' ברגר) מיום 29.5.2025 במ"י 76615-05-25, אשר הורתה על הארכת מעצרו של המבקש מכוח סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), עד היום, 1.6.2025 בשעה 10:00.

  ביום 28.5.2025 נעצר המבקש בחשד לתקיפה ולאיומים, בעקבות אירוע תקיפה שאירע בעיר אילת ביום 17.5.2025. למחרת מעצרו, ביום 29.5.2025, קיבל בית משפט השלום באילת את בקשת המשיבה, והורה על הארכת מעצרו למשך ארבעה ימים, עד ליום 1.6.2025 בשעה 10:00; וזאת, לפי הצהרת תובע מכוח סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, ולשם הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. המבקש לא השלים עם החלטה זו, והגיש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר נדחה בהחלטה מיום 30.5.2025. מכאן הבקשה שלפניי - בקשה שהוגשה היום, 1.6.2025, בשעות הצהריים.

  לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערר, כמו גם בהחלטות שניתנו בעניינו של המבקש, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, מבלי צורך בתגובה. אף מבלי להידרש לאמות המידה המצמצמות למתן רשות לערור בגלגול שלישי, הרי שכמפורט לעיל, המעצר פקע עוד בטרם הוגשה הבקשה שלפניי. מעיון בבקשה עולה, כי אף המבקש אינו כופר בכך ש"הנושא הפך תיאורטי", אלא שלטענתו חרף זאת יש מקום לדון ולהכריע בבקשתו. גם אם אכן יש בבקשה כדי להעלות שאלה עקרונית, ולא ראיתי צורך לנקוט עמדה בעניין זה, אין בטיעון שהועלה בהקשר זה, שעניינו במשכו של מעצר על-פי הצהרת תובע, כדי להצדיק מתן רשות לערור לאחר פקיעת המעצר; ולנוכח ההלכה לפיה, ככלל, בית משפט זה לא יידרש לעניינים תיאורטיים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות (ראו, למשל: ברע"פ 44947-09-24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (25.9.2024)).

ניתנה היום, ה' סיוון תשפ"ה (01 יוני 2025).