רע"פ 49899-04-25

  המבקש הורשע בשנת 2015 בעבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר בנייה, ובמסגרת גזר הדין צווה עליו להרוס את הבינוי הבלתי חוקי ולהפסיק את השימוש האסור בו. למרות משך הזמן שחלף, המבקש לא הסדיר או הרס את הבינוי. בעקבות זאת, בשנת 2023 הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין הפרת הצווים. המבקש הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, תוך שהפנה את האחריות לאחיו, הבעלים הרשום של המקרקעין, אשר לטענתו סיכל את תהליך ההסדרה. בית משפט השלום גזר על המבקש עונש מאסר מותנה למשך חודש; הפעלת התחייבות על סך 90,000 ש"ח; קנס בסך 1,500 ש"ח; וענישה נלווית. כמו כן, בית המשפט עיכב את ביצוע הצווים שהוצאו בהליך הקודם ב-12 חודשים, כדי לאפשר למבקש זמן נוסף לפעול להסדרת הבנייה. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, תוך שצוין כי העונש מקל עמו, כשעיקרו - הפעלת ההתחייבות - מהווה עונש המתחייב מקיומו של פסק הדין בהליך הקודם. גם ביחס ליתר העונשים, צוין כי אלה נגזרו על הצד הנמוך, ובית משפט השלום אף נהג עם המבקש לפנים משורת הדין כשנתן לו פרק זמן נוסף לפעול להסדרת הבינוי.

  בבקשה שלפניי, המבקש שב וטוען כי האחראי לאי-הסדרת הבינוי הוא אחיו, ומשכך ראוי לטענתו להקל בעונש שנגזר עליו. אולם, עונש זה מקל עמו באופן משמעותי, וזאת בין היתר בהתחשב במשך הזמן הניכר שעבר ממועד הוצאת הצו - כשמונה שנים, בהן המבקש לא הסדיר או הרס את הבינוי (ראו רע"פ 72147-11-24 חאלדי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (28.11.2024)). אף טענותיו ביחס לאחריות אחיו להוצאת הצו, אין בהן כדי לסייע לו. כפי שציינו הערכאות קמא, באפשרות המבקש לפנות בעניין זה להליך מתאים, כשלדבריו הליך כאמור אף תלוי ועומד (תמ"ש 57878-11-19). עולה אפוא כי הבקשה שלפניי תחומה לעניינו הפרטני של המבקש, אינה מעלה חשש לעיוות דין או אי צדק קיצוני, ומשכך אינה נמנית עם המקרים החריגים שבהם תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". זאת, בפרט בהתחשב בכך שבקשת רשות ערעור על חומרת העונש תתקבל רק במקרים חריגים שבהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 10168-11-24 נבואני נ' ועדה מקומית לתכנון ולבנייה גליל מרכז, פסקה 11 (10.11.2024)).

  אשר על כן, הבקשה נדחית.