ברע"פ 36578-10-25

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט עלאא מסארווה) בעמ"י 28096-10-25 מיום 19.10.2025, במסגרתה הורה על שחרורו של המבקש ממעצר תחת מספר תנאים מגבילים (להלן: החלטת השחרור ו-התנאים, בהתאמה), וזאת תחת החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת רוית פלג בר-דיין) במ"י 18215-10-25 מאותו יום, לפיה המבקש ישהה במעצר מאחורי סורג ובריח עד ליום 21.10.2025 בגין חשד לביצוע עבירה של איומים במסגרת סכסוך הנובע מהליך גירושין.

למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום למחרת החלטת השחרור, 20.10.2025, ולאחר שהמבקש לא עמד בחלק מהתנאים, הובא העניין בשנית לפתחו של בית משפט השלום, אשר נתן ארכה למימוש תנאי מגביל מסוים (הפקדת ערבות צד ג'), והורה על שחרור המבקש תוך היצמדות ליתר התנאים שנקבעו. בו ביום, הגיש המבקש בקשה לשינוי התנאים לפני בית המשפט המחוזי, שנדחתה על אתר. עוד יצוין, כי בשלב זה תלויה ועומדת בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטת השחרור, שהוגשה לבית המשפט המחוזי.

  לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתן במשורה, ורק במקרים חריגים אשר בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית עקרונית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"פ 5295/18 מאור נ' מדינת ישראל - המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, פסקה 13 (15.8.2018)), וכן כאשר מדובר במקרים נדירים ביותר, בהם שיקולי הצדק מורים על מתן רשות ערעור (רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (23.10.2012); רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל, פסקה 12-11 (20.11.2012)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערר נדחית.

ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"ו (24 אוקטובר 2025).