ברע"פ 31692-03-25

1. לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט נ' בנישו), מיום 11.3.2025, ב-עמ"י 24391-03-25. במסגרת החלטה זו, נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופטת ר' סרוג'י), מיום 6.3.2025, ב-מ"י 73645-02-25, שבגדרה הורה בית המשפט על הרחקת המבקש מאזור התעשייה בעיר חדרה ואסר עליו ליצור קשר עם המתלונן בתיק, וזאת למשך 60 ימים.

2. ואלו הן עיקר העובדות הרלבנטיות לבקשה דנן: ביום 27.2.2025 נעצר המבקש בחשד כי הגיע לעסק הנמצא באזור התעשייה בחדרה והשליך מטען דמה במטרה להפחיד ולפגוע באחרים. בגין כך נחשד המבקש כי עבר עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירה של ניסיון חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק זה. למחרת, הורה בית משפט השלום בחיפה (השופט מ' כהן), בתום דיון שהתקיים בפניו, על הארכת מעצרו של המבקש, בחמישה ימים, בגין החשד האמור.

בהמשך לכך, בהחלטותיו מיום 2.3.2025 ומיום 4.3.2025, בתום דיונים שהתקיימו בפניו, נעתר בית משפט השלום (השופטת ר' סרוג'י) לבקשות נוספות שהגישה המדינה להארכת מעצרו של המבקש, וזאת עד ליום 6.3.2025.

ביום 6.3.2025 התקיים דיון, בפני בית משפט השלום, בבקשה הרביעית להארכת מעצרו של המבקש בחשד לביצוע העבירות הנ"ל. בהחלטתו, אשר ניתנה בתום דיון זה, קבע בית משפט השלום (השופטת ר' סרוג'י), כי קיים חשד סביר שהמבקש עבר את העבירות שבהן הוא נחשד. עם זאת, בית המשפט קבע כי החקירה לא קודמה וכי פעולות חקירה שניתן היה לבצען לא בוצעו. משכך, ומשקבע כי רף המסוכנות הנשקף מעבירת האיומים במקרה זה הוא בינוני, מצא בית המשפט כי ניתן לאיין את מסוכנות המבקש באמצעות חלופה. על כן, הורה בית המשפט על שחרור המבקש בתנאים מגבילים אלו: איסור כניסה של המבקש לאזור התעשייה בעיר חדרה, למשך 60 ימים; איסור על המבקש ליצור קשר, ישיר או עקיף, עם המתלונן, למשך 60 ימים; התחייבות עצמית של המבקש; ערבות צד שלישי של אביו של המבקש; וחובת התייצבות לחקירה.

3. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה. בעררו, טען המבקש כי כלל לא התכוון לפגוע במתלונן, אשר אותו הוא מעריך ורואה בו כמעין מנטור, ועל כן ביקש כי יותר לו לראות את המתלונן בטרם תחלוף תקופת 60 הימים שקצב בית משפט השלום. עוד טען המבקש כי יש לבטל את ההרחקה מאזור התעשייה בעיר חדרה אשר בו נהג לשהות מצעירותו, ושמעולם לא הזיק בו לאיש. עוד הוסיף המבקש, במסגרת הדיון שקיים בית המשפט המחוזי ביום 11.3.2025, כי הוא מבין שנהג שלא כשורה ומתנצל על כך, וכי הסכסוך הכספי בגינו ניסה להרתיע את המתלונן באמצעות מטען הדמה בא אל פתרונו.

בהחלטתו מיום 11.3.2025, בתום הדיון שהתקיים בפניו, דחה בית המשפט המחוזי (השופט נ' בנישו) את עררו של המבקש. בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי לאחר עיון בתיק החקירה, ובשים לב למהות האירוע ולעברו הפלילי של המבקש, לא מצא כי נפל כל פגם בהחלטת בית משפט השלום. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי כנגד האינטרס שבהרחקת המבקש מזירת ביצוע העבירה ומהמתלונן, לא עומד אינטרס נגדי כבד משקל.

4. המבקש מיאן להשלים עם החלטה זו והגיש את בקשת הרשות לערור שבפניי. בבקשתו, שב המבקש על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא, והוסיף כי לא העלה בדעתו שהמעשה שעשה יוביל להרחקתו מהמתלונן ומאזור התעשייה בעיר חדרה.

5. לאחר שעיינתי בבקשה שבפניי, ובטענות המבקש בערכאות מטה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות לערור ב-"גלגול שלישי" רק במקרים חריגים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או כאשר דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ברע"פ 29262-10-24 עזאם נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (20.11.2024); ברע"פ 31902-10-24 אנשין נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (12.11.2024)).

ברי כי הבקשה דנן אינה נמנית על אותם מקרים חריגים, שכן היא נטועה כולה בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה, ואף המבקש אינו טוען אחרת. לצד זאת, לא מצאתי כי יש בדחיית הבקשה כדי לגרום למבקש כל עיוות דין.

למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לגופו של עניין לא מצאתי כל פגם בהחלטות הערכאות מטה: בית משפט השלום, לאחר שבחן את תיק החקירה, מצא כי ניתן לאיין את מסוכנות המבקש באמצעות חלופה בדמות התנאים המגבילים שהוטלו עליו. נראה כי יש טעם בתנאים אלו, שעניינם הרחקת המבקש ממקום ביצוע העבירה ומהמתלונן, למשך 60 יום, בפרט כאשר הפגיעה שיש בהם במבקש פחותה יחסית, כפי שציין בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.