ברע"פ 20733-11-25

1.  לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטים א' אברבנאל, מ' שרביט, ו-פ' נויבירט) אשר ניתן ביום 29.9.2025 בעפ"ג 52288-12-24, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום ירושלים (השופטת ש' לארי-בבלי) אשר ניתן ביום 4.11.2024 בת"פ 45320-05-23, במסגרתו נדון המבקש למאסר על-תנאי של שלושה חודשים לצד פיצוי למתלונן בסך של 1,000 ש"ח (להלן: גזר הדין); וזאת לאחר שהורשע, על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.  בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי יש להוסיף לגזר הדין עונש של 30 ימי מאסר לריצוי בפועל; וזאת לאחר שהלה לא נמצא מתאים לריצוי עונש זה בעבודות שירות.

3.  בבקשה שלפניי משיג המבקש על עונש המאסר שנגזר עליו, בין היתר, מאחר שלשיטתו לא ניתן משקל מספק לשיקולי שיקום בעניינו; לנסיבותיו האישיות המיוחדות; ולתרומתו לחיסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של העדים.

4.  דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

5.  כידוע, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים ונדירים אשר מעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש או כאשר ישנו חשש לעיוות דין או אי צדק מהותי (ראו: רע"פ 4710/23 אבו רקייק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (29.6.2023)). רשות ערעור בנושא העונש תינתן במקרים חריגים ונדירים בלבד, בהם ניכרת סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים (ראו: רע"פ 4155/23 חביב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (5.6.2023)). בחינת המקרה שלפניי אל מול אמות מידה אלו מוליכה למסקנה ברורה כי עניינו של המבקש אינו נמנה על מקרים חריגים כאמור.

6.  הבקשה נדחית אפוא.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"ו (16 נובמבר 2025).