1

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' מרוז, סג"נ, והשופטים ש' בורנשטיןו-ד' עטר) בע"פ 57347-05-17 מיום 9.10.2018 בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת ר' גלט) בת"פ 21210-06-15 מיום 5.1.2017 ומיום 3.4.2017 בהתאמה.

2

1.             המבקש, אסיר בכלא איילון, הורשע בעבירה של מעשה מגונה בפומבי לפי סעיף 349 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:החוק). על פי כתב האישום, המבקש הובא לטיפול במרפאת השיניים בכלא, בליווי סוהר, בעת שבמרפאה שהו רופאת השיניים (להלן: המתלוננת) והסייעת. בסיום הטיפול, בעת שהמתלוננת הקלידה את סיכום הטיפול במחשב, פנה אליה המבקש וביקש ממנה להקשיב לו. כשהסתובבה המתלוננת אל המבקש, הבחינה כי המבקש הוציא את איבר מינו דרך חור במכנסיו, דחף את איבר המין החוצה ונגע בו בידו. במקביל כיסה המבקש את מבושיו בעזרת קופסת קרטון שהחזיק בידו, כך שיתר הנוכחים בחדר, הסוהר והסייעת, לא היו יכולים להבחין במעשיו. בגין האמור הושתו על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל, מתוכם חודש אחד בחופף למאסרו הנוכחי וחמישה חודשים במצטבר אליו, וכן שישה חודשי מאסר על תנאי.

2.             המבקש ערער לבית המשפט המחוזי וטען, בין היתר, כי לא מתקיים היסוד "בפומבי" שבעבירת מעשה מגונה בפומבי מכיוון שהאירוע אירע בחדר הטיפולים במרפאת השיניים שבבית הסוהר. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, בהתייחסו להגדרת המונחים "פומבי" ו-"מקום ציבורי" בחוק ובפסיקה וקבע כי יש לראות במרפאת השיניים של בית הכלא מקום שעשויים להימצא בו אנשים נוספים ולבטח אינו רשות היחיד. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור גם על יתר חלקיו, ומכאן הבקשה שלפניי.

3.             בקשת רשות הערעור ממוקדת בטענה כי השאלה מהו מקום "פומבי" לצורך הרשעה בעבירה של מעשה מגונה בפומבי מעלה סוגיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות ציבורית שטרם לובנה בפסיקתו של בית משפט זה. לטענת המבקש, אירוע המתרחש בתוך חדר טיפולים במרפאת שיניים בבית סוהר, אותו לא ראה איש פרט למתלוננת, אינו מקיים את היסוד "בפומבי" הנדרש לצורך הרשעתו, ועל כן יש להורות על זיכויו. לתמיכה בטענתו מפנה המבקש לסעיף 10 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, שכותרתו "שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל" וטוען כי חדרי הטיפולים במרפאה אינם מקום ציבורי ולראייה אינם מצולמים על ידי מצלמות אבטחה. עוד טוען המבקש כי הפירוש שנתנו הערכאות הקודמות למונח "בפומבי" רחב יתר על המידה, וכי ככל שניתן להציע למונח מספר פירושים סבירים, יש להכריע לפי הפירוש המקל בהתאם להוראת סעיף 34א לחוק.

4.             המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה, מאחר שהמקרה דנן לא מעורר כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. לטענתה, למונח "פומבי" ניתנה הגדרה רחבה בחוק אשר יש ליישמה בהתאם לתכלית סעיף העבירה. לשיטתה, מכיוון שנכחו במרפאה אנשים נוספים שהיו יכולים לראות את המעשה וכן מכיוון שעסקינן ב"מקום" אשר קיימת אליו גישה לחלק מסוים מהציבור – סוהרים ונותני שירות נוספים – הרי שמדובר במקום ציבורי.

3

5.             לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. על אף טענת המבקש כי העניין מעלה שאלה כללית בדבר פרשנות החוק, עניינו מוגבל למעשה ליישום הגדרות החוק על נסיבות המקרה הפרטני ועל כן אינו עומד באמות המידה שהותוו ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, לו(3) 123 (1982) לשם מתן רשות ערעור.

6.             למעלה מן הצורך אעיר, כי לא מצאתי פגם באופן הניתוח אותו נקט בית המשפט המחוזי. סעיף 349 רישא לחוק קובע כי "העושה מעשה מגונה בפומבי בפני אדם אחר, ללא הסכמתו... דינו–מאסר שנה". המונחים הרלוונטיים לענייננו מופיעים בסעיף 34כד לחוק:

"'פומבי', לענין מעשה –

(1)מקום ציבורי, כשאדם יכול לראות את המעשה מכל מקום שהוא;

(2) מקום שאינו ציבורי, ובלבד שאדם המצוי במקום ציבורי יכול לראות את המעשה;

'מקום ציבורי' –דרך, בנין, מקום או אמצעי תעבורה שיש אותה שעה לציבור זכות או רשות של גישה אליהם, בלא תנאי או בתנאי של תשלום, וכל בנין או מקום המשמש אותה שעה להתקהלות ציבורית או דתית או לבית משפט היושב בפומבי;

'ציבור' –לרבותכל חלק ממנו העלול להיפגע מהתנהגות שעליה מדוברבהקשרו של מונח זה; (ההדגשות הוספו – ג'.ק)"

4

           המונח ציבור, כמובא לעיל, מוגדר בהרחבה וכולל בחובו גם "כל חלק ממנו העלול להיפגע מהתנהגות שעליה מדובר בהקשרו של מונח זה". אמנם, מרפאת בית הכלא אינו מקום פתוח לכל והגישה אליו מוגבלת. עם זאת, די כאמור שתהיה גישה לחלק מהציבור לשם הגדרתו כ"מקום ציבורי". מרפאת בית הכלא, על חדרי הטיפול שבה, היא מקום אליו יש "זכות או רשות של גישה" לחלקו של הציבור אשר עובד במקום, דוגמת הרופאות, הסייעות והצוות המנהלי וכן מטופלים אחרים ומלוויהם. פירוש זה עולה בקנה אחד עם התכלית אותה באה עבירת מעשה מגונה בפומבי למלא – למנוע מצב בו ייחשף אדם בעל כורחו וללא הסכמתו למעשה מגונה שמבצע אחר. אף במצב הדברים שהתרחש, אמנם המתלוננת בלבד היא שנחשפה למעשי המבקש, אולם במקום נכחו אנשים נוספים ואף לא מן הנמנע כי באותה עת יכנס למקום מטופל נוסף, בהתחשב בעובדה שהאירוע התחרש לאחר סיום הטיפול. על כן, המבקש ביצע מעשה מגונה בפומבי עת חשף את עצמו בנוכחות הצוות המטפל בחדר הטיפולים שבמרפאה.

5

7.             מטעמים אלו, ולאחר שלמבקש ניתן יומו בפני שתי ערכאות, העניין שלפניי אינו מצדיק דיון ב"גלגול שלישי". הבקשה נדחית אפוא.

           ניתנה היום, ‏כ"ז באדר ב התשע"ט (‏3.4.2019).

_________________________

18079630_Q07.docx  סח