1

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא א' אליקים וכב' השופטים ר' בש ו-א' פורת) מיום 5.8.2018 בעפ"ג 24759-06-18, בגדרו הוחמר העונש שהוטל על המבקש בבית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ש' פיינסוד-כהן) מיום 30.4.2018 בת"פ 64261-12-15 מ-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ל-9 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

1.        המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג ובאיומים, עבירות לפי סעיפים 192 ו-382(ג) בצירוף סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2

2.        על פי כתב האישום המתוקן, ביום 26.12.2015 איים המבקש על מי שהייתה באותה העת אשתו (להלן: המתלוננת) בפגיעה שלא כדין בגופה וברכושה, בכך שאמר לה שהוא יגרש אותה מביתם, יזרוק וישבור לה חפצים וירביץ לה. לאחר שהמתלוננת נכנסה לביתם המשותף ונעלה את דלת הכניסה, המבקש דפק על הדלת בחוזקה, בעט בה, ובהמשך נטל פטיש והלם באמצעותו בדלת. בעקבות הגעתו של אחי המבקש אל הבית ולבקשתו, פתחה המתלוננת את הדלת והמבקש ואחיו נכנסו פנימה. אז, נטל המבקש כסאות והחל להשליכם על הרצפה. המבקש ניסה לתקוף את המתלוננת בכך שהניף כיסא וניסה להשליכו לעברה, בעוד אחיו מונע ממנו מלעשות כן. המבקש רדף אחר המתלוננת כשהפטיש בידו, ולאחר שהמתלוננת הסתגרה בחדר הבית עם ילדיה, נכנס לחדר ותקף אותה באמצעות הפטיש בכך שהלם ברגלה. אחיו של המבקש נטל את הפטיש מידיו. באותו המועד איים המבקש על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בחייה בכך שקרא לעברה "תצאי מהבית, אם לא תמותי" (להלן: האירוע הראשון).

           בכתב האישום מתואר מקרה נוסף שהתרחש ארבעה ימים קודם לכן (להלן: האירוע השני), במהלכו איים המבקש על המתלוננת בפגיעה שלא כדין ברכושה ובגופה בכך שאמר לה "אני ארביץ לך, אני אזרוק לך את הבגדים". במעמד זה המבקש פתח את המקרר שבביתם, אמר כי הוא קנה את כל המצרכים, והחל להוציא את תכולת המקרר אל השיש שבמטבח. המבקש בעט ברגלה של המתלוננת, נטל קערת זכוכית ואיים בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שהתקרב למתלוננת, הניף את הקערה לעבר ראשה ואמר שישבור לה את הראש. בשני המקרים מעשיו של המבקש הותירו במתלוננת סימני חבלה.

3.        בבית משפט השלום הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו המבקש יודה בכתב האישום המתוקן וישלח לקבלת תסקיר, כשהמשיבה הודיעה כי עמדתה למאסר בפועל. בגזר הדין, עמד בית משפט השלום על הפגיעה בערך המוגן של זכות האדם לשלמות גופו ובטחונו, שעבירות אלימות בתוך התא המשפחתי פוגעות בו במידה מוגברת. צוין כי למתלוננת נגרם נזק נפשי ונזקי רכוש וגוף, כשהנזק הצפוי מהכאה באמצעות פטיש יכול היה לעלות בעשרות מונים על הנזק שנגרם בפועל. מתחם הענישה בגין האירוע הראשון נקבע בין 4 ל-18 חודשי מאסר ובגין האירוע השני נקבע מתחם שבין מאסר על תנאי ל-9 חודשי מאסר. בית המשפט מיקם את המבקש בחלק התחתון של המתחם וגזר את עונשו ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות איומים ואלימות; ופיצוי למתלוננת בסך 4,000 ש"ח.

3

4.        המשיבה הגישה ערעור על קולת העונש, וערעורה התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש נקט באלימות קשה כלפי בת זוגו בשני אירועים נפרדים, כשבאירוע הראשון האלימות הופסקה רק בשל נוכחות אחיו של המבקש שאף נטל ממנו את הפטיש. עוד נקבע כי חומרת המעשים ותוצאותיהם לא הולמים את העונש שהוטל וכי העונש לא מבטא סלידה מהמעשים והרתעה מפני הישנותם, בפרט כאשר בתסקיר שירות המבחן צוין כי המבקש "אינו מביע מוטיבציה לבחון אפשרות לשינוי בדפוסי התנהגותו". על כן, העמיד בית המשפט את עונשו של המבקש על 9 חודשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח בשים לב לכלל כי אין דרכה של ערכאת ערעור למצות את מלוא חומרת הדין.

5.        מכאן הבקשה שלפניי, בה עותר המבקש להקל בעונשו ולהותיר את פסק הדין של בית משפט השלום על כנו. בין היתר נטען כי עמדתה העונשית של המשיבה התבססה על מקרים חמורים מעניינו של המבקש, וכי בית המשפט לא התחשב בקביעת העונש בימי המעצר, במעצר הבית בו היה נתון במשך חמישה חודשים ובכך שהחל לבצע עבודות שירות. כמו כן נטען כי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות, ביניהן, היעדר עבר פלילי; מצבו הרפואי והכלכלי של המבקש; הליכים משפטיים אחרים המתנהלים מול המתלוננת, גרושתו; פיטוריו מעבודתו; וחובותיו הרבים.

6.        דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. הלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור אלא במקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים יוצאי דופן בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (ראו למשל רע"פ 3337/18 ‏ביליק נ' מדינת ישראל, בפסקה 8 (‏15.5.2018)). לא זה המקרה שלפנינו.

7.        טענותיו של המבקש ממוקדות בחומרת העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי. כידוע, אלו אינן מהוות כשלעצמן עילה למתן רשות ערעור, אלא אם העונש שהוטל חורג באופן משמעותי ממדיניות הענישה הראויה או המקובלת (רע"פ 7513/12 מרעי נ' מדינת ישראל, בפסקה 16 (‏22.10.2012) (להלן: עניין מרעי); רע"פ 5362/18 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 13 (24.7.2018)). בענייננו, האירוע העיקרי בכתב האישום מתאר אלימות מסלימה, כשבשיאו רדף המבקש אחר המתלוננת כשפטיש בידו והוא הכה בה באמצעות הפטיש. מעשיו של המבקש הופסקו אך בשל התערבותו של אחיו, ולא בכדי ציין בית משפט השלום כי פוטנציאל הנזק שבמעשים יכל להיות חמור בהרבה מהנזק שאירע בפועל. בנסיבות אלה, העונש שהושת אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה (ראו והשוו לרע"פ 3463/15 קוטוב נ' מדינת ישראל (‏21.5.2015); עניין מרעי). לכך יש להוסיף כי עיינתי אף בתסקיר שירות המבחן (שלא צורף לבקשה), ממנו עולה כי המבקש לקח אחריות מזערית על מעשיו ולא הביע מוטיבציה לשנות מהתנהגותו. לא למותר לציין כי שירות המבחן העריך את רמת הסיכון להישנות העבירות בעתיד כגבוהה.

4

           כפי שנפסק, "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי 'להוציא' את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח" (רע"פ 6577/09 צמח נ' מדינת ישראל (20.8.2009)). העונש שהושת אינו מגלה עילה להתערבות גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש. יובהר כי ככל שהמבקש סבור כי נפלה טעות בניכוי ימי המעצר, רשאי הוא לפנות בבקשה מתאימה לתיקון טעות לבית המשפט המחוזי.

8.        סוף דבר, הבקשה נדחית. בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי ולעיכוב הביצוע שניתן, המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 5.9.2018 עד השעה 10:00, בימ"ר קישון או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשבידו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים 08-9787377, או 08-9787336.

           ניתנה היום, ‏י"ז באלול התשע"ח (‏28.8.2018).

_________________________

  18061910_Q01.doc  סח