1

בשם המבקש:            בעצמו                  

      בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פבלו אקסלרד) בעפ"א 41214-05-16 מיום 30.6.2016, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בבאר שבע (השופט צ' פורר) בח"נ 31738-10-15 מיום 9.5.2016 – בגדרה נקבע כי המבקש הוזמן כדין למשפט; ועל פסק דינו מיום 3.3.2016 – במסגרתו הורשע המבקש שלא בפניו בעבירות לפי פקודת התעבורה, והושת עליו קנס בסך של 980 ש"ח.

      המבקש טוען כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, וזאת מאחר שלא קיבל את ההזמנה למשפט – ועל כן נעדר מהדיון. בהמשך לכך, לגרסתו, שגה בית המשפט המחוזי בדחיית ערעורו, וזאת אף שהביא אישורים מהדואר על כך שההזמנה מעולם לא הגיעה לידיו. בנוסף, לשיטתו של המבקש, לא היה מקום להרשיעו בהסתמך על התמונות שסיפקה המאשימה, שכן הן אינן תמונות פנורמיות, כך שלא ניתן להסיק מהן כי האופן שבו עמדה מוניתו הפריע לתנועה. לבסוף, המבקש עומד על גילו המבוגר (76) ועל נסיבותיו האישיות המקלות, ומטעים כי הוא מקפיד על שמירה על תקנות וחוקי התעבורה.

2

      לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות הערעור ובנספחיה, בהחלטת ובפסק הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה סוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) (13.7.1982)), או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)). בענייננו, סבורני כי בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית או שיקולי צדק ייחודיים המצדיקים את קבלתה. זאת ועוד, הרי שמכלול טענותיו של המבקש נידונו בפני בית המשפט המחוזי, ומקובלת עליי מסקנתו כי המבקש קיבל את אישור המסירה כדין כמו גם כי עצר את רכבו באופן שהפריע לתנועה. בנסיבות אלה, עם כל ההבנה למצבו של המבקש, איני מוצא מקום לקבל את הבקשה ודינה להידחות.

      סוף דבר, הבקשה נדחית.

      ניתנה היום, ‏ג' באב התשע"ו (‏7.8.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16055450_H01.doc

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,