1

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים י' שפסר (סג"נ), מ' ברק נבו ו-ח' טרסי) מיום 17.12.2019 בעפ"ג 60066-02-19, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופט א' שרון) בת"פ 20405-10-17.

רקע והליכים קודמים

1.        המבקש הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי כתב האישום המתוקן, ביום 11.10.2017 הגיע המבקש לבית ספרה של בתו, משסבר כי אב הבית (להלן: המתלונן) בבית הספר נהג באלימות כלפיה, והכה את המתלונן עד שאיבד את הכרתו ופונה לבית החולים כשהוא סובל משברים בארובת העין וחבלות נוספות.

2

2.        ביום 14.2.2019 גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש. בקביעת מתחם העונש ההולם עמד בית המשפט על הפגיעה בערכים המוגנים ועל נסיבות ביצוע העבירה ובהן התכנון המוקדם; ניסיונו של המבקש להכות את המתלונן בכיסא והעובדה כי שב להכותו עד לאובדן הכרה אף לאחר שניסתה אחת מעובדות בית הספר לחצוץ ביניהם; עדות המתלונן לפיה שקע בדיכאון שאילץ אותו להעדר ממקום עבודתו; והיות המתלונן איש מצוות בית הספר, אשר תקיפתם הפכה ל"למכת מדינה". לאחר שסקר את מדיניות הענישה הנוהגת, קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם משלושה חודשי מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות ועד חמישה עשר חודשי מאסר בפועל. עוד נדרש בית המשפט לסוגיית ההימנעות מהרשעה, וקבע כי לא ניתן לסיים את ההליך מבלי להרשיע את המבקש משלא מתקיימים התנאים המצטברים שנקבעו בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997).

           בקביעת העונש בתוך המתחם התחשב בית המשפט לקולא בין היתר, בהיותו של המבקש נעדר עבר פלילי; בחשש הנמוך להישנות ביצוע עבירות בעניינו; בהודאת המבקש; בכך שהמבקש הביע צער, ובתסקיר המשלים לפיו חל שיפור בהיבט לקיחת האחריות;בכך שנערכה "סולחה" בין המבקש למתלונן ובתוך כך, תשלום הפיצוי למתלונן ועדות המתלונן כי סלח למבקש וביקש שלא להחמיר בעונשו. לאור אלו, קבע בית המשפט כי יש למקם את עונשו של המבקש בשליש התחתון של המתחם והטיל עליו חמישה חודשי מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות ומאסר מותנה.

           ביום 17.12.2019 דחה בית המשפט המחוזי ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין וכוון כנגד עצם הרשעתו. בית המשפט סמך ידיו על פסק דינו של בית משפט השלום תוך שגרס כי מקובלת עליו מסקנתו לפיה חומרת העבירה לא מאפשרת את סיום ההליך ללא הרשעה.

נימוקי הבקשה

3

3.        המבקש סבור כי יש לקבל את בקשתו משיקולי צדק בשל הפגיעה הקשה בפרנסתו ובמשפחתו כתוצאה מריצוי עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר עליו, ונוכח נסיבותיו האישיות והמלצת שירות המבחן, ולהקל בעונשו. לשיטת המבקש, שגה בית משפט השלום בקביעת מתחם העונש המינימלי ומכל מקום, שגה משקצב את עונשו שלא בתחתית המתחם. עוד נטען, כי התמקדותו של בא כוחו הקודם של המבקש בסוגיית אי ההרשעה בערעור לבית המשפט המחוזי, הובילה לכך שבית המשפט לא קיים דיון של ממש בחומרת העונש שנגזר עליו.

4

דיון והכרעה

4.       הלכה היאכי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 6852/19‏ אלעטיאת נ' מדינת ישראל (‏29.10.2019)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות המידה האמורות ולא שוכנעתי כי נגרם למבקש אי צדק כפי שטען.

תחילה יוער, כי משבחר המבקש שלא לטעון בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי כנגד חומרת העונש ומיקד ערעורו בסוגיית ההרשעה, אין הוא יכול להעלות טענות כנגד חומרת העונש ב"גלגול שלישי" ודי בכך כדי לדחות את בקשתו (ראו רע"פ 4692/15 ‏‏אליהו נ' מדינת ישראל, בפסקה 10 (‏15.7.2015)).

יתרה מכך, כאמור, הבקשה ממוקדת בחומרת עונשו של המבקש, עילה אשר ככלל אינה מקימה מתן רשות ערעור אלא במקרים חריגים בלבד בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת בעבירות דומות (רע"פ666/20 עמרם נ' מדינת ישראל(‏3.2.2020)). העונש שנגזר על המבקש אינו סוטה ממדינות הענישה המקובלת והראויה במקרים דומים, בהינתן חומרת המעשה, תקיפת המתלונן עד אובדן הכרה וגרימת שבר בארובת העין.

5.        סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 1.4.2020 בשעה 8:00 ביחידת עבודות השירות, מפקדת מחוז מרכז, ת.ד. 81, רמלה 72100. בשל חלוף הזמן, ככל שיסבור הממונה על עבודות השירות כי נדרשת חוות דעת עדכנית, יגישה לבית משפט זה עד ליום 22.3.2020.

           ניתנה היום, ‏י"ב באדר התש"פ (‏8.3.2020).

_________________________

20004930_Q02.docx  סח

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l