1

בשם המבקש:            בעצמו

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל והשופטים ז' בוסתן וד"ר ש' בורנשטין) בעפ"ג 56387-03-16 מיום 8.5.2016, במסגרתו נדחה פה אחד ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בת"פ 47029-02-10 מיום 29.2.2016.

      ביום 5.6.2016 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, בה עמד על מצבו הכלכלי הקשה – בפרט נוכח חתונתה הקרבה של בתו שאילצה אותו לקחת הלוואות, כמו גם על חומרתם הנמוכה של עבירות המס בהן הורשע. עוד הדגיש המבקש כי במידה ויאלץ לבצע את עבודות השירות שהוטלו עליו יאבד את משרתו – דבר שלא יאפשר לו להתקיים בכבוד, בפרט נוכח גילו המבוגר שיקשה עליו במציאת עבודה. על כן, לעמדתו, על בית משפט זה להפעיל את מידת הרחמים ולהמיר את עבודות השירות שהוטלו עליו בשירות לתועלת הציבור.

2

      לאחר שעיינתי בגזר דינו של בית משפט השלום, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובבקשת המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מההלכה הנוהגת, לפיה אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) (13.7.1982) (להלן: חניון חיפה)) או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית או שיקולי צדק ייחודיים המצדיקים את קבלתה. עניינו של המערער כבר נדון בפני שתי ערכאות, וניכר כי העניקו משקל משמעותי ביותר לנסיבותיו האישיות והלכו לקראתו כברת דרך בעת גזירת דינו, ומכל מקום ידועה ההלכה כי טענות לעניין חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 8722/15 תבנאס נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (24.3.2014); רע"פ 2275/15 אברמוב נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (5.5.2015)) – וברי כי המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם מקרים.

      בנסיבות אלה איני רואה מקום לקבל את הבקשה והיא נדחית בזה.

      ניתנה היום, כ"ט באייר התשע"ו (6.6.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16044940_H01.doc  הי