1

1.       בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט ר' בן יוסף) בעפ"ת 60694-02-18 מיום 6.3.2018, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (השופט י' ויטלסון) מיום 24.1.2018 בפל"א 628-04-15, אשר נדון יחד עם פל"א 473-09-17.

2.        המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בשני כתבי אישום.

           כתב האישום הראשון, שהוגש במסגרת פל"א 628-04-15, ייחס למבקש עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; וכן נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

2

           כתב האישום השני, שהוגש במסגרת פל"א 628-04-15, ייחס למבקש עבירות של אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, יחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; אי מסירת פרטים בתאונת נפגעים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה, יחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; אי ציות לאות של שוטר במדים, לפי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה; וכן נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

3.        בפתח גזר הדין ציין בית משפט השלום לתעבורה את התסקיר החיובי שהוגש בעניינו של המבקש על ידי שירות המבחן עובר למתן גזר הדין, ואת הצורך העולה ממנו לאפשר למבקש "לפתוח דף חדש". בעקבות זאת השית בית המשפט על המבקש, לצד רכיבי עונש נוספים שאינם מן העניין, פסילת רישיון למשך 30 חודשים; פסילת רישיון למשך 6 חודשים על תנאי בן 3 שנים; צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות; וכן צו פיקוח קצין מבחן למשך שנה אחת.

4.        המבקש הגיש ערעור לבית משפט קמא ובו טען, בין השאר, כי שגה בית משפט השלום לתעבורה בכך שגזר את עונשו ללא התייחסות להוראות תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113). כן נטען כי במסגרת גזר הדין לא ניתן משקל מספיק לסיכויי השיקום של המבקש, כמו גם להודאתו בעבירות שיוחסו לו.

5.        בית משפט קמא דחה את הערעור, בקובעו כי בית משפט השלום לתעבורה הקל בעונשו של המבקש מעל ומעבר לנדרש לנוכח לחומרתן המופלגת של העבירות שבהן הורשע. כן תהה בית משפט קמא על בחירתה של המדינה שלא לערער על העונש ה"מוגזם בקלותו".

           לבסוף דחה בית משפט קמא את טענת המבקש בדבר מידת הלימתו של גזר הדין את תיקון 113, וזאת בהתבסס על ההלכה שלפיה כאשר התוצאה העונשית אינה מצדיקה התערבות לגופה, אין בשגגה שנפלה באופן הפעלת מנגנון תיקון 113 כדי להצדיק את קבלת הערעור.

6.        המבקש הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, היא הבקשה שלפניי.

3

7.        בבקשתו חוזר המבקש על הטענות שהעלה במסגרת ערעורו בפני בית משפט קמא, ואשר מתמקדות בחומרתו של עונש פסילת הרישיון שהוטל עליו.

           במסגרת זו טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא בכך שלא יישם את הגיונה של המלצת שירות המבחן, המושתתת על שיקולי שיקום והבטחת יכולתו של המבקש לקיים אורח חיים תקין, גם על עונש הפסילה. לשיטת המבקש, כיוון שמקור פרנסתו הוא עסק לשליחויות המבוצעות ברכב מנועי, עונש הפסילה הממושך שהושת עליו צפוי לפגוע בהליך השיקומי וביכולתו לפרנס את משפחתו, ומשכך ראוי היה להפחיתו.

8.        דין הבקשה להידחות. רשות ערעור שני תינתן רק במקרים שבהם הבקשה מעוררת סוגיה עקרונית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר נסיבות המקרה מעוררות שיקולי צדק ייחודיים. בנוסף, בקשת רשות ערעור הנסבה על גזר הדין לא תתקבל, ככלל, אלא אם מדובר במקרה שבו ניכרת סטייה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות (רע"פ 2341/18 פלוני נ' מדינת ישראל (‏27.3.2018)).

9.        המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. טענותיו של המבקש הועלו ונדונו בפני בית משפט השלום לתעבורה ובית משפט קמא ונדחו. כמו כן, לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלות מהותיות, או שהיא מערבת שיקולי צדק ייחודיים, לרבות חשש ממשי מפני עיוות דינו של המבקש.

           בפרט, אני לא סבור שעונשו של המבקש סוטה לחומרא מרמת הענישה הנוהגת בהינתן חומרת העבירות. כמו כן, לא שוכנעתי כי הימנעותו של בית משפט השלום לתעבורה מלפסוע עקב בצד אגודל בנתיבי תיקון 113 גרמו, במישור התוצאתי, לעיוות דינו של המבקש, וודאי שלא באופן אשר מצדיק ערעור "בגלגול שלישי".

10.      אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ו בניסן התשע"ח (‏11.4.2018).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  18028380_J01.doc  רא