1

בפניי בקשה לביטול כתב הקובלנה, על סמך טענות מקדמיות שהעלה הסניגור.

כרקע כללי, אציין בתמצית כי הקובל, מר בוקובזה, הגיש כנגד הנקבלים ה"ה קליין, כתב קובלנה המייחס להם ביצוע היזק בזדון - עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; והסגת גבול - עבירה לפי סעיף 447 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

טענתו של בוקובזה, היא כי החל משנת 2014, מגרשו גובל במגרש ה"ה קליין, כאשר ביניהם חוצץ קיר משותף. לטענתו, במהלך שנת 2016, ללא ידיעתו וללא הסכמתו, הרסו הנקבלים את הקיר המשותף הזה. עוד הוא טוען, כי במהלך השנים, השליכו הנקבלים בשטחו חפצים שונים.

ב"כ הנקבלים טוען כי כתב האישום לקוי, עליו להכיל תאריכים ספציפיים, על מנת לאפשר לנאשמים להתגונן, בין היתר לבחון טענת אליבי או התיישנות.

במישור המהותי, נטען כי כתב האישום לא מגלה עבירה, שכן עבירה של היזק בזדון דורשת רכיב נפשי, ועובדות אלה לא מצוינות בכתב האישום.

אשר לפגמים הצורניים בכתב האישום, מדובר בטענות הנוגעות למועד ביצוע העבירות המיוחסות לנקבלים.

סעיף 85 לחסד"פ קובע כי כתב האישום יכיל:

2

"(1)...

(4) תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן, במידה שאפשר לבררה".

הנה כי כן, על פי הוראות החוק, כתב האישום יכיל ציון של מקום וזמן, אם ניתן לברר זאת.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי יש בפגם הצורני האמור, כדי להוות פסול המקים עילה לביטול כתב האישום ועל כן אני דוחה טענה זו.

אשר לטענה כי אישום מס' 1 אינו מקים עבירה.

סעיף 452 לחוק העונשין, קובע כדלקמן:

"ההורס נכס או פוגע במזיד ושלא כדין דינו מאסר שלוש שנים והוא אם לא נקבע עונש אחר".

כתב האישום מייחס לנקבלים הריסת הקיר המשותף, ללא ידיעתו והסכמתו של הקובל ועל פי הנטען בו, הוא מכיל את המרכיבים הנדרשים, לו יוכח, כדי להוות עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, ועל כן, אני דוחה את הטענה.

יתר הטענות, נדחות בזה, בהעדר תשתית והנמקה מבוססת.

יחד עם זאת, שמורה לסניגור הזכות להעלות טענות מהותיות במהלך המשפט ובמועד הרלוונטי לכך.

מהנימוקים הנ"ל, ובנתון להערה דלעיל, אני דוחה את הטענות המקדמיות.

המשפט יישמע כסדרו, על פי המועד שנקבע לשמיעת ראיות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשפ"ב, 02 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.