1

מבוא

1.      לפני בקשה לפסוק הוצאות הגנה לנאשמים, אשר כתב האישום כנגדם נמחק, לאחר שהתקבלה טענתם מכח "הגנה מן הצדק".

הקובלנה הוגשה לאחר שהתביעה המשטרתית, אשר הגישה כתב אישום כנגד חמישה מתוך ששת הנאשמים בקובלנה שלפניי, חזרה בה מן האישום.

2

2.      בגין האירוע מושא הקובלנה הוגשו על ידי התביעה המשטרתית שני כתבי אישום האחד כנגד הקובלים והאחר כנגד חמישה מתוך ששת הנאשמים נגדם הוגשה הקובלנה שלפניי. בית המשפט, אשר דן בכתב האישום כנגד הקובל (המשיב 2 בבקשה) (להלן: "ההליך האחר") הרשיע אותו ובהכרעת הדין קבע בהתייחס למתלוננים (הנאשמים בקובלנה שלפניי) כי "לא יכולה להיות מחלוקת כי קיימות ראיות מצוינות לגבי חלקם (למצער), בכל הנוגע לתגרה, וביתר שאת לגבי ליהי, לה יוחסה - בכתב האישום שנמחק תקיפתם של הנאשם ושל יהודה עוד טרם לקטטה, משנדחקה והדפה אותם, ותקיפת הנאשם משסטרה לו; לא ניתן אפוא טעם ברור מדוע חולצו כל האחרים, פרט לנאשם, מההליכים הפליליים, ומדוע נהפכה הקערה על הנאשם כך שהאישום התמקד אך בו והוחמר והמעשה הופרד עובדתית מהקטטה, בניגוד למתועד בקלטות".

3.      בהחלטתי לבטל את כתב הקובלנה כנגד חמישה מתוך ששת הנאשמים נגדם הוגשה הקובלנה קבעתי כי אף אם טעתה התביעה בכך שמחקה את כתב האישום, אין מקום לתקן טעות אחת בטעות אחרת ולאפשר ניהול הקובלנה, לאחר שהוגש כנגד הנאשמים כתב אישום ובוטל על ידי התביעה המשטרתית. (ראו החלטתי מיום 23.6.16)

דיון והכרעה

4.      בית המשפט רשאי להטיל על קובל תשלום הוצאות הגנתו של נאשם בהליך קובלנה, אם ראה שלא היה יסוד להאשמה או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת. (ראו עקפ (חי) 51096-03-11 ‏ יורם וינמן נ' אוסנת זיו) שם נקבע כי " בפסיקת הוצאות בהליך של קובלנה פלילית יש לאמץ את עקרונות המשפט האזרחי החל על פסיקת הוצאות משפט שבבסיסם ההגנה על זכותו הקניינית של מי שאולץ להתדיין ונמצא כי לא היה בסיס להליך אליו נגרר ובגינו הוציא הוצאותיו" עוד קבע ביהמ"ש המחוזי בחיפה באותו עניין כי " הבסיס לפסיקת ההוצאות הוא סעיף 80 לחוק העונשין".

3

5.      סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כי "(א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור."

בענייננו הנאשמים לא זוכו. וכבר מבחינה זו אין עניינים נופל בגדרו של סעיף 80 לחוק העונשין. כתב הקובלנה נמחק לאחר שהתקבלה טענת הנאשמים להגנה מן הצדק. בהחלטתי, כאמור לעיל, לא קבעתי כל ממצאים ולא יכולתי לעשות כן, בהיותה של הטענה, טענה מקדמית. עם זאת התייחסתי כאמור לטענת הקובלים לפיה קבע בית המשפט בתיק שהתנהל כנגד הקובלים, כי יש ראיות כנגד הנאשמים בתיק שלפניי, וסברתי כי אף אם טעתה התביעה בשיקול דעתה שלא להגיש כתב אישום כנגד הנאשמים, הרי שלא היה זה נכון לתקן טעות אחת בטעות אחרת, ולאפשר ניהול הקובלנה לאחר שהתביעה חזרה בה מכתב אישום זהה.

בנסיבות אלה איני מוצאת מקום לפסוק הוצאות הגנה למבקשים, שכן לא הוכח כי לא היה כל יסוד לאשמה ומכל מקום, נוכח קביעתו של ביהמ"ש בהליך האחר, במצב דברים בו שני הצדדים (כל אחד מטעמיו) הפנו אותי להכרעת דינו של הקובל בתיק האחר, לא שוכנעתי כי התקיימו אף נסיבות אחרות המצדיקות הטלת הוצאות בנסיבות בהן כתב האישום נמחק מחמת "הגנה מן הצדק".

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ו, 17 יולי 2016, בהעדר הצדדים.